השירה

[קסנדרה*]

השירה

השירה השירה היא אחת מצורות הכתיבה בסוגה הספרותית . החלוקה המקובלת היום לסוגה זו, כוללת כמה סוגי כתיבה : שירה, דרמה וסיפורת (פרוזה). השירה כוללת מגוון רחב של מאפיינים וסגנונות השונים זה מזה. כשאנו מסווגים יצירה ספרותית כ"שירה", יש לבדוק כמה דברים: • האם היא מכילה אמירה הכוללת מיזוג של כל יסודות השיר כגון: מטאפורה, דימוי, משקל, חריזה ומבנה של בתים. • האם נעשה שימוש בלשון ציורית/תמונית (פיגורטיבית) והאם הלשון והתוכן יכולים לעצב את יחידותו של הבית כיחידה מבנית בשיר. השירה מהווה מיזוג של הלשון הציורית עם היסודות הצליליים ובנוסף עם הכלים (האמצעים) האמנותיים המוכרים (דימויים, מטאפורה, האנשה, הקשרים, מצלול, סימבוליות ועוד). שירים רבים אינם נכתבים ברצף מתמשך אחד כפרוזה, אלא נחלקים לבתים הנקראים גם "יחידות שיריות" ומאופיינות במקצב וארגון קצבי ולעתים בחריזה. אין הקפדה על מספר השורות בבתים, הבית יכול להיות קצר או ארוך. היוצר עצמו קובע את אורך השורות בבית/שיר, אבל יש לזכור שמילה אחת העוברת משורה אחת לבאה אחריה יכולה לשנות את משמעות השיר. במבנה השיר היחסים בין החלוקה לשורות לבין החלוקה או הנכונות התחבירית, יכולים לקבוע את משמעות השיר. (למעט מקרים של שירים הנכתבים בסגנון: פסיחה/גלישה – בסגנון זה נאלץ הקורא להתעכב רגע ולהבין את המשמעות השונה). התבנית המשקלית בשיר קשורה במבנה. התבנית בתחילת השיר חשובה ומודגשת, היוצר פחות מקפיד בה בהמשך היצירה וזה לעתים קשור למשמעות או למסר/רעיון בשיר. הלשון הציורית בשיר מתאפיינת בכתיבה המודרנית בכך שהיא יכולה להפר כללים דקדוקיים המוכרים והידועים כגון: שמירה על הטיית פעלים נכונה, שימוש בפעלים ע"פ בנין וזמן באופן אחיד. הלשון הציורית יכולה להוסיף מושג מוחשי למושג מופשט ע"י השימוש במטאפורה ושימוש בדימוי היכול לדמות בין מושג אנושי ללא אנושי כמו בכלל השוואה(דימוי) בין דברים שונים לגמרי. "הפרת הכללים" יוצרת חידוש בכתיבה העכשווית ומאפשרת קריאה/כתיבה חופשית יותר ואצל הקורא יוצרת עניין ולעתים ערפול הנושא ע"י היוצר גורמת אצל הקורא לריבוי משמעויות. עצם השימוש בלשון ציורית רחבת אפשרויות ונטולת "כללים" מבטאת/משקפת את היוצר ביצירתו. ראוי לזכור. היוצר/משורר ראוי שלא ישתמש בצירופי מלים והקשרים המסמלים דברים באופן חד משמעי ושיגרתי אלא רצוי שייצור צירופים חדשים בעלי הקשרים חדשים ומקוריים, באופן שאפילו לשון שהפרוזה אינה יכולה לה. בבסיס כל הצירופים וההקשרים והלשון הציורית עומד יסוד של דמיון והקבלה (אנאלוגיה) המעלים אצל הקורא הקשרים שונים והיכולת לקבל את היצירה באופן "שיתחבר" אליה. בעיצוב משמעות השיר, תקבל הלשון הציורית תפקיד מרכזי, אך גם אז יש לא להעמיס על היצירה. יש שירים שעמוסים ודחוסים במטאפורות, דימויים, האנשה והופכים את השיר ל"כבד", לעומתם יש שירים בהם השימוש באמצעים אלה הוא מינימלי והשיר "קליל". בתחום זה יש להתעכב בשעת העיצוב המילולי על רובדי הלשון מהם היוצר בורר מילותיו ולשמור על אחידות. אם נעשה שימוש בלשון מקראית יש להקפיד ולא לשלב מילות עגה וההפך או, אם נעשה שימוש בשפה נושנה מילעלית. יש משמעות רבה לענין זה, היות ויש להביא בחשבון את השפעת התקופה והזרם הספרותי על היצירה הספציפית. מבנה תחבירי בשיר יכול לעצב את משמעותו כגון השימוש במשפטים ארוכים/קצרים, פשוטים/מורכבים, פסיחות, ניקוד (כאן פרח מחייכת בסיפוק ), כל אלה מהווים מכלול של גורמים המעצבים את עצמת הרגש ביצירה/שיר. בעניין העצמה וההדגשים, ניתן ליצור זאת בעזרת אנאפורה*1 - חזרה על שורות או צלילים בראש שורה או בסיום שורה. יש עוד אמצעים אמנותיים בשירה שיש לייחס להם חשיבות בבניית המשמעות בשיר והיא המשקל. יש שירים הנחלקים לחלקים (בתים) ושמירת היחסים ביניהם, אלה אחד מיסודות המבנה השירי (כמוזכר בתחילת המאמר). לפעמים המבנה מעוצב לא רק ע"י חלוקה לבתים אלא ע"י אמצעים אחרים כמו האנאפורה. לעתים נוצר בשיר מבנה מעגלי ע"י חזרה מדויקת של הבית הראשון בסוף השיר או שורה אחרונה חוזרת על השורה הראשונה במדויק - זה אמצעי טכני היכול לשרת את התוכן. לדוגמא: ב"מאחורי הגדר" של ח.נ. ביאליק, המציג בהתחלה את הדמויות המכירות אחת את השני מעברי הגדר, העלילה מתפתחת ובסיום הספור שוב הדמות עומדת מבויישת וחובקת את תינוקה "מאחורי הגדר" - כאן מוענק לסיפור מעין מבנה מעגלי. *1 – אנאפורה - מילה או ביטוי או שורה החוזר/ת בראש שתי שורות רצוף או יותר. לאנאפורה יש השפעה מיצלולית חזקה, היא מתאימה במיוחד לרצון היוצר להביע רגשות התלהבות, עצב, תוכחה וכו'. בגלל החזרה , מילות ההמשך מקבלות משמעות מחזקת. לא האנאפורה היא שמעצימה ומחזקת.

 

[קסנדרה*]

אני מציעה לדון בנושא זה בסדנא מחר

אמנם לכאורה זה מחזיר אותנו להתחלה, אבל לדעתי חשוב לדון בזה שוב, היות ולא התנהל בחומר הזה דיון בעבר בגלל העובדה שהסדנה התנהלה בפורום ולא בצ'אט. אם יש התנגדות לכך - אני מקבלת. קסנדרה

 

[קסנדרה*]

השירה - חלק שני

השירה - חלק שני יש טענה שאוהבת להיות פופולארית בקרב כותבי וקוראי שירה שמאז שלמדו את "יסודות השירה" או לפחות התוודעו אליה הם למדו לשנוא שירה, יש גם אחרים שלא אוהבים שינתחו את שיריהם ועליהם תוסיפו את אלה שאינם אוהבים לקבל ביקורת. בדרך כלל לא מדובר באנשים שבאמת אוהבים לכתוב שירה אלא יותר אלה שאוהבים לקרוא שירה ויש הבדל בין השניים. מי שמעביר ביקורת, מנתח יצירות ומפרק את יסודות השירה לפעמים מאבד גם את עצמו, אבל זו הדרך ללמוד וללמד והדרך היותר קשה היא לחבר את החלקים המפורקים וללמוד מהשלם את מה שניתן. לגבי הפרוק או הנתוח של יצירה, לא לכולם היא מסבה הנאה או לא כולם למדים ממנה, אז מי שלא, שימשיך להנות מהקריאה ולא יכתוב. כתיבת שירה אינה תרפיה, אינה רק תחביב . מקובל לחשוב שהדובר בשיר הוא הכותב, אין זה תמיד כך, אבל הכותב חייב לייצג את הדובר נאמנה וראוי שידע להסביר את כוונותיו ואת התמונה המסופרת עד לפרטיה. כדי לנתח שיר, לקרוא אותו נכונה ולהבין אותו, הקורא חייב ללמוד את השימוש באמצעים האמנותיים, כמו הרבה מבקרי שירה שאינם כותבים בעצמם אך יודעים לפרק את היצירות להמון חלקים ולהרכיבם מחדש לתמונה שלמה ובהירה. כדי להעביר ביקורת או לנפץ משהו צריך ללמוד אותו קודם, אם לא ברור צריך לברר קודם האם אי ההבנה נובעת מחוסר ההבנה אצל הקורא או "אני הקורא יודע" והבעיה הא בהבעה ביצירה. יש "תפיסה" שאינה נכונה בקרב כותבי השירה יש הרבה מאד שסוברים שאם נטלו חלק בסדנה לכתיבה יוצרת, למדו כבר הכל ולא כך הוא. גם אחרי לימוד בסדנאות, כמו גם לימוד בחוגים לספרות הדרך עוד ארוכה. אחד הדברים שאינם נלמדים בסדנאות, הן כיצד לקבל ביקורת או בהתייחס לפורום, מדובר בתגובות. בעניין קבלת תגובות – הדיון שמתפתח בעקבות היצירה הוא בין הקורא ליצירה, הוא דיון אודות היצירה ולא דיון ביוצר, ביכולתו או כישוריו. גם בתגובות יש לשים לב, הן מתחלקות לשני חלקים – דיון פואטי(מבנה, אמצעים אמנותיים) ודיון פילוסופי(תוכן, הבעת תחושות ורגשות וכו') , תלוי ביצירה ובמה שהיא שיקפה לקורא, אך תמיד היצירה היא הנושא ולא הכותב. כשאנחנו בוחרים לפרסם את השיר שלנו, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש לנו קהל קוראים רחב וביניהם יהיה מי שאוהב רק לקרוא והאחר אוהב גם לנתח, יש מי שיתמקד בחלק הפואטי האחר יפתח דיון פילוסופי ולכותב אין את זכות הבחירה, מי יקרא או ינתח את יצירתו. בכל מקרה דיון המתפתח בעקבות יצירה תמיד ישפוך אור חדש ואולי משמעויות נוספות ויגרום לקוראים ולכותב עצמו ראייה רחבה יותר. יש לזכור שכל כותב, טרם כתב הוא קרא, כל משורר הוא גם קורא, כך שכל משורר אמנם "עושה לו רב" לגבי כתיבתו אבל גם מושפע מכתיבתם של אחרים מהם הוא שואב "מודלים" ומתרשם. פרשנות של שיר היא מלאכה מורכבת מאד ולא פשוטה ואין פרשנות אחת חייבת להיות דומה לפרשנות האחרת, וגם אם המבקר/פרשן של היצירה השתמש בתגובתו בכלים שאינם מוכרים לכותב זה לא משמעותי היות ולא חייב כל מי שאוכל ארוחה טובה במסעדה לדעת לבשל טוב. אבל חשוב לזכור יש על הכותב לשקף בשיר את מה שהתכוון ולדאוג להסתיר את מה שהוא לא מעוניין שישתקף או ישתמע. הכלים או האמצעים האמנותיים הנרכשים הם אמצעי עזר שנצברות אחרי מאות שנים של מחקר פשפוש ותהייה שניתנים ללמידה וליישום ומי שישכיל לעשות בהם שימוש נכון בכתיבה והן בקריאה ובנתוח יצירה, יצא ושכרו בידו. כלים אלו גם יסייעו בידנו כדי להבין את יצירותיהם של המשוררים, גדולי הדור ונוספים, טוב יותר וההנאה מהקריאה תהיה גדולה יותר. שערו לעצמכם שאתם מקשיבים לשיר המתנגן בשפה שאינכם מכירים, אתם יכולים ליהנות מהקצב, מהמוסיקה ואולי מהקול של הזמרת, אבל ההנאה אינה מושלמת, היות ואינכם מבינים את המלים.