סיאסטה הטייסת
New member
השיתוף שלי מרחוק...
חזרתי עם ארטיק (של שומרי משקל...) - כ"כ חם היום ב- LA! אני תמיד עוקבת אחר הפורום - מקרוב ומרחוק (כאן יש מפגש של ג'לולוגים/ליצנים אנונימיים במקום AA)! נכון שאתם אוהבים אותי? למי שלא מכיר אותי, אני סיאסטה הטייסת. עד לפני כחודשיים ביצעתי נחיתות שבועיות ב"הצל ליבו של ילד" ובוולפסון. אבל כרגע נמצאת באמריקה (המטוס במוסך) וחוזרת רק בעוד כחודש... אם יש משהו אחד שאני מתגעגעת אליו יותר מכל זה הביקורים השבועיים שם - השמחה והעצב, הצחוק והבכי, הריקודים והכאבים, בליל השפות - עברית, אנגלית, אמהרית, סווהילית, רוסית, עירקית, ויאטנמית, ערבית והכל יחדיו במשפט אחד, המוסיקה והאוכל (למה אתם חושבים שעכשיו אני צריכה לאכול ארטיק של שומרי משקל????), הצבעים, טקסי הפרידה, הצילומים, חוסר הרצון להשתתף ופתאום לא רוצים לתת לך ללכת ועוד ועוד ועוד. הרי עם ההורים והחברים אני מדברת כל יום, מתכתבת במיילים, מדברת במסנג'ר ומתעדכנת בהכל, אבל איתם הקשר נותק - ועכשיו כבר יש ילדים שאת פרצופם אני מכירה רק דרך הכתבות ששולחת הצלמת של העמותה, והרי אני שלטתי בכל השמות, של כולם (לוחשת לפיצי את השם, צועקת לבזוקה שם אחר...). בינתיים, עולם קטן ומוזר זה שבו אנו חיים הפגיש אותי כאן ב- LA עם יואיט (אחות אתיופית שהיתה בארץ המון זמן ולי יצא להכירה קרוב לשנה). יואיט הייתה קסם מהלך, אמא לכל הילדים ולא משנה שפתם או מינם, והייתה חברה הכי טובה שלנו: של פיצי, בזוקה ושלי! אז כן, פתאום היא כאן ב- LA ואנו נפגשנו בסופ"ש לפני מספר שבועות - בילינו את היום יחדיו, צחקתי כמו שלא צחקתי מאז שהגעתי לכאן (רצינית מול לקוחות כל היום) ו- היא פשוט סרבה לקרוא לי בשמי וכך יצא שבמשך יום שלם הייתי פשוט ס-י-א-ס-ט-ה!!! וזה היה כיף לא נורמלי: דיברנו על כל הילדים, סיפרה לי מה קורה עם הילדים האתיופים (כמובן בקשר עם כולם), סיפרתי לה על דליבן העירקית שמתחתנת, העלינו זכרונות ממפגשים שונים ומשונים - 40 ומשהו אנשים בוילה רוקדים ושרים לקולות "ג'מבו", גירמה שמחכה לפיצי ולי בכל יום ששי בשערי הבי"ח במשך מספר חודשים, רובן המופרע שהיה הורס לנו כל פעילות (ומי שהיה איתנו בקורס בוודאי זוכר חלק מהסיפורים), טקסי הפרידה שעשינו לילדים וחלוקת המדליות, הרופאים שגרו בוילה, השכן שהיה מתעצבן על הרעש, האמא הירדנית שהיתה חותכת את ציפורני בנה בסכין... ו- אתם לא תאמינו, אבל היא סחבה איתה לכאן את התמונות מהטיול לצפון שפיצי ואני לקחנו אותה, את האחות הזנזיברית ואת הרופא מויאטנם. אני כמעט בכיתי!!! טוב, נו, אז בכיתי!!! שולחת לכם תמונה שלנו ממאליבו... זהו להפעם, הולכת לעבוד קצת. אמנם היום יום ראשון וזה וויקנד, אבל מצגת סיום ממתינה לי בעוד 9 ימים - תאחלו לי בהצלחה! שנה טובה לכולם ואל תפסיקו לכתוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שלכם, סיאסטה
. נ.ב. - פפריקה יקרה, תודה על כל מה שעשית עבור הפורום - מאחלת לך בהצלחה בכל! וטושטוש - אין עליך! כל הכבוד על הרמת הכפפה!
חזרתי עם ארטיק (של שומרי משקל...) - כ"כ חם היום ב- LA! אני תמיד עוקבת אחר הפורום - מקרוב ומרחוק (כאן יש מפגש של ג'לולוגים/ליצנים אנונימיים במקום AA)! נכון שאתם אוהבים אותי? למי שלא מכיר אותי, אני סיאסטה הטייסת. עד לפני כחודשיים ביצעתי נחיתות שבועיות ב"הצל ליבו של ילד" ובוולפסון. אבל כרגע נמצאת באמריקה (המטוס במוסך) וחוזרת רק בעוד כחודש... אם יש משהו אחד שאני מתגעגעת אליו יותר מכל זה הביקורים השבועיים שם - השמחה והעצב, הצחוק והבכי, הריקודים והכאבים, בליל השפות - עברית, אנגלית, אמהרית, סווהילית, רוסית, עירקית, ויאטנמית, ערבית והכל יחדיו במשפט אחד, המוסיקה והאוכל (למה אתם חושבים שעכשיו אני צריכה לאכול ארטיק של שומרי משקל????), הצבעים, טקסי הפרידה, הצילומים, חוסר הרצון להשתתף ופתאום לא רוצים לתת לך ללכת ועוד ועוד ועוד. הרי עם ההורים והחברים אני מדברת כל יום, מתכתבת במיילים, מדברת במסנג'ר ומתעדכנת בהכל, אבל איתם הקשר נותק - ועכשיו כבר יש ילדים שאת פרצופם אני מכירה רק דרך הכתבות ששולחת הצלמת של העמותה, והרי אני שלטתי בכל השמות, של כולם (לוחשת לפיצי את השם, צועקת לבזוקה שם אחר...). בינתיים, עולם קטן ומוזר זה שבו אנו חיים הפגיש אותי כאן ב- LA עם יואיט (אחות אתיופית שהיתה בארץ המון זמן ולי יצא להכירה קרוב לשנה). יואיט הייתה קסם מהלך, אמא לכל הילדים ולא משנה שפתם או מינם, והייתה חברה הכי טובה שלנו: של פיצי, בזוקה ושלי! אז כן, פתאום היא כאן ב- LA ואנו נפגשנו בסופ"ש לפני מספר שבועות - בילינו את היום יחדיו, צחקתי כמו שלא צחקתי מאז שהגעתי לכאן (רצינית מול לקוחות כל היום) ו- היא פשוט סרבה לקרוא לי בשמי וכך יצא שבמשך יום שלם הייתי פשוט ס-י-א-ס-ט-ה!!! וזה היה כיף לא נורמלי: דיברנו על כל הילדים, סיפרה לי מה קורה עם הילדים האתיופים (כמובן בקשר עם כולם), סיפרתי לה על דליבן העירקית שמתחתנת, העלינו זכרונות ממפגשים שונים ומשונים - 40 ומשהו אנשים בוילה רוקדים ושרים לקולות "ג'מבו", גירמה שמחכה לפיצי ולי בכל יום ששי בשערי הבי"ח במשך מספר חודשים, רובן המופרע שהיה הורס לנו כל פעילות (ומי שהיה איתנו בקורס בוודאי זוכר חלק מהסיפורים), טקסי הפרידה שעשינו לילדים וחלוקת המדליות, הרופאים שגרו בוילה, השכן שהיה מתעצבן על הרעש, האמא הירדנית שהיתה חותכת את ציפורני בנה בסכין... ו- אתם לא תאמינו, אבל היא סחבה איתה לכאן את התמונות מהטיול לצפון שפיצי ואני לקחנו אותה, את האחות הזנזיברית ואת הרופא מויאטנם. אני כמעט בכיתי!!! טוב, נו, אז בכיתי!!! שולחת לכם תמונה שלנו ממאליבו... זהו להפעם, הולכת לעבוד קצת. אמנם היום יום ראשון וזה וויקנד, אבל מצגת סיום ממתינה לי בעוד 9 ימים - תאחלו לי בהצלחה! שנה טובה לכולם ואל תפסיקו לכתוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שלכם, סיאסטה
