השכבות

[noapaz]

השכבות

מיכל שלום, יש לי שני בנים בני 7 ו-4, כל היום הם עסוקים בלהשוות הכל אחד לשני - למי יש יותר, לעשות מה שהשני עושה, ללכת לאן שהשני הולך וכד' והכל בהתבכיינות ובקולניות שלא נגיד בבכי ובריב. אנחנו עושים כמיטב יכולתינו על מנת לבדל אותם - הגדול הולך לישון לרוב מאוחר יותר, לענות לטלפון באחריות הגדול, אחר הצהריים מנסים לפצל אותם, אבל כאשר הם יחד ישנן מלחמות חורמה בבית. בזמן ההשכבה (הצעיר תמיד ישאר ער עד שהגדול יכנס למיטה גם) - הם יחד בחדר - מתחילות הצקות ומריבות וכל השכבה מסתיימת שעה וחצי מהרגע שהחלה, לפעמים מוציאים אחד להרדם אצלנו בחדר אך לא תמיד. אנחנו מתחילים את הערב שלנו מותשים ועייפים. נשמח לעצות הטובות שלך... תודה

 

[עינת גבע]

תקשרת בין אחים

שלום רב, ילדיך עסוקים בתחרות. הם עסוקים בהשוואות. גילויי קנאה מתחילים במקרה וגדלים במשפחה שלהורים חשוב שהצדק ייצא לאור. ולמי מאיתנו לא חשוב הצדק? אלא שצדק הוא עמום, חמקמק ובייחוד סובייקטיבי. אין אמת מוחלטת וכל אחד צודק מנקודת מבטו. אלא, שהגיון בריא זה לא תמיד עומד לנגד עיננו כאשר מדובר במשפחה שלנו ובילדים שלנו. אנחנו רוצים את טובתם ולא רוצים חלילה שהאחד יקופח. הלא כן? ואז אנחנו מתחילים בהשוואות בדומה ל: " תראה את אחיך, הוא מצחצח יפה שיניים בלי שנגיד לו..." במקביל יש גם משימות . הילדים לא תמיד שמחים לשתף פעולה ואז במטרה להמריץ אותם, אנחנו אומרים כל מיני הגיגים בנוסח :"מי ראשון ייכנס לאמבטיה?" " מי יגיע ראשון לשולחן..." כל אלה ועוד מטפחים ומגדילים את התחרות, הצורך להשוות, להשיג, להיות הכי, ולהיות יותר. מה עושים? ראשית מבינים ומקבלים את העובדה המצערת שעם כל הכוונות הטובות יש לנו חלק משמעותי בטיפוח התחרות. שנית, מפסיקים להשוות, מפסיקים להשתדל להפריד, מכניסים את הילדים לסירה אחת, מדברים אליהם בלשון רבים" אתם מוזמנים לארוחה", נמנעים מהדבקת תוויות, מתיחסים לכל ילד כיישות נפרדת, מעודדים את הילדים לשיתוף פעולה. נושא תקשורת בין אחים ודרכים יעילות לטפח אותה נלמדת בהרחבה בבתי ספר להורים. האם קיבלת פתח למחשבה? עינת