DANA123411
New member
השכלה גבוהה? לעשירים בלבד!
שלום לכולם,
קוראים לי דנה ואני בת 22. רציתי לשתף אותם בסיפור הקטן שלי...
איך נאמר...אני באה ממשפחה די פרמיטיבית. אמא עקרת בית, אבא עובד קשה בעבודה מאומצת מבוקר עד ערב כדי לפרנס את המשפחה, 2 אחיות ואח 1 (כולם גדולים ממני), לאף אחד מהם אין תעודת בגרות (למרות שכביכול הם גדלו כמוני- ב"חברה המודרנית", הם החליטו שעבודה בשכר מינימום מספיקה לחיים שלהם).
לא מאשימה את ההורים שלי בזה ככה חינכו אותם ההורים שלהם וכך הם דאגו להעביר לנו את החינוך הזה מתוך מחשבה שהצלחה בחיים כרוכה בגידול ילדים וטיפוח חיי המשפחה בלבד. אני יכולה להגיד לכם שלהיאמר לזכותם של הוריי, מ-ע-ו-ל-ם הם לא החסירו ממני ומאחיי דבר. אף פעם לא באתי עליהם בטענות. להפך, הערכתי אותם על כך שהם מתאמצים לתת לנו הכל.
ובכל זאת... כשגדלתי והבנתי שלימודים גבוהים זה משהו שהוא די הכרחי במצב של היום, החלטתי שאני רוצה ללכת ללמוד בניגוד למשפחתיי שחשבו שזה הוא בזבוז כסף ובזבוז זמן מוחלט (בוא נאמר שאני מהבחינה הזאת די "הכבשה השחורה" בבית, אני היחידה שיש לה תעודת בגרות)
כשהשתחררתי מהצבא והעליתי את נושא הלימודים, כל אחד מבני משפחתי דאג להסביר לי כי "זה הוא הרי בזבוז זמן וכסף וכי זה מתאים רק לאנשים שנולדו להורים עשירים שיש להם גב כלכלי או איזה עסק שהילדים תופסים את מקומם". שלא נדבר על כך שכולי רק השתחררתי מהצבא, ילדה בת 20 שאין לה מושג מה היא רוצה ללמוד! כשניסיתי להתייעץ עם הוריי, אלה שאמורים ל"הדריך אותי" בזה.. הם לא ממש היו בעד העניין וגם.. לא ממש הבינו בזה. בקיצור, הבנתי שאין לי לא תמיכה כלכלית ולא תמיכה נפשית מהמשפחה.
החלטתי לקחת את העניינים לידיים, אחרי שהשתחררתי עבדתי בעבודה מועדפת, עשיתי פסיכומטרי (למזלי זה הספיק לתחום שרציתי ללמוד ללא השלמת בגרויות כמו רבים מחבריי), אחרי כמעט שנתיים של מעבר מעבודה לעבודה, חסכתי סכום של 35,000 ש"ח. היום, שנה לפני התכנון להתחיל ללמוד, אני עומדת במצב של ייאוש ותסכול על כך שבמשך שנתיים ראיתי את חבריי טסים עושים חיים נהנים, עובדים בעבודה חצי משרה סתם כי "אין להם כוח". ועכשיו לחדשות המפתיעות... מתחילים ללמוד לפניי!! כן כן, רוב חבריי התחילו ללמוד השנה בזמן שאני עוברת מעבודה לעבודה. ואיך? מתחקור קצר עלה העניין כי הוריהם פתחו להם תוכניות חיסכון מאז שהיו קטנים וכי הם מקבלים מימון מלא מהם לתקופת הלימודים.
החלטתי שאני לא מתחילה ללמוד עם הרגשת הקיפוח הזה! לקחתי 15,000 ש"ח מהחסכון שלי, קניתי כרטיסים והחלטתי שעם הכסף הזה אני עושה משהו בשבילי ועושה את הטיול של אחרי צבא. גם לי מגיע!!! לפני שאני מתחילה 3 שנים של "הרמת הראש מעל המים" וכניסה לחיים של תיזוז בין לימודים, עבודה ומינוס בבנק, מגיע לי איזה חודש בפאנן (ועוד אחרי שלא הייתי בחו"ל אף פעם).
הטיול יהיה עוד 3 חודשיים. מהחישוב שלי אחרי שאני יחזור וימשיך לחסוך...יהיה לי סכום של בערך 55000 ש"ח. עם קיזוז של השכר לימוד+ מלגות- 29000 ש"ח למחיה ל-3 שנים הבאות (לצערי אין לי את היכולת להישאר בבית של ההורים בתקופה מאחר והמכללה היחידה שקרובה לביתי היא מכללה יקרה מאוד).
בקיצור, אני נכנסת למרתון לימודים של 3 שנים, 5 פעמים בשבוע. אין לי מושג איך אני הולכת לממן את כל ההוצאות הכרוכות בכך עם 30000 ש"ח- שכר לימוד, נסיעות, אוכל, מעונות, פלאפון וכולי.
עבודה אני יהיה חייבת אבל איך עושים את זה עם לימודים של 5 פעמים בשבוע?
לא פעם עברה בי מחשבה שאולי כדאי לוותר על כל הרעיון הזה של הלימודים .אני מתחילה לחשוב שיש משהו במה שמשפחתי אמרה וכי השכלה גבוהה עם כל הצער שבדבר, מתאימה רק לאנשים שנולדו להורים מבוססים!!!
מה שאני עושה עכשיו זה סוג של מרמור רק עם עובדות מוכחות בשטח שהן, ללא עזרה של ההורים- זה נראה כמעט משהו שהוא בלתי אפשרי!
אני יודעת שתגידו....מלגות, עבודות סטודנטים, מעונות. מסתדרים.אני מחשיבה את עצמי כבן אדם מאוד שקול שיודע לחסוך ועדיין החישוב שעשיתי זה עם כל זה, עדיין לא מספיק!!
עכשיו עומדות בפניי שתי אופציות:
האחת, להירשם שנה הבאה ללימודים (בגיל 23) ולהכין את עצמי למצב "אין חיים" של לימודים, עבודה ומינוסים בבנק והכי גרוע...אי וודאות גדול שאני בכלל אמצא עבודה בתחום עם שכר נורמלי!
השנייה, להמשיך לחיות בבית הוריי ולחיות עם הכנסה של מינימום תוך כדי ניסיון להתקדם "ללא תואר" גם אם זה אומר לוותר על התחום שאני הכי מתחברת אליו (פרסום ושיווק).
מיום ליום ההרגשה רק מתגברת, תסכול ייאוש ובעיקר התחושה ש...
השכלה גבוהה? לעשירים בלבד.
שלום לכולם,
קוראים לי דנה ואני בת 22. רציתי לשתף אותם בסיפור הקטן שלי...
איך נאמר...אני באה ממשפחה די פרמיטיבית. אמא עקרת בית, אבא עובד קשה בעבודה מאומצת מבוקר עד ערב כדי לפרנס את המשפחה, 2 אחיות ואח 1 (כולם גדולים ממני), לאף אחד מהם אין תעודת בגרות (למרות שכביכול הם גדלו כמוני- ב"חברה המודרנית", הם החליטו שעבודה בשכר מינימום מספיקה לחיים שלהם).
לא מאשימה את ההורים שלי בזה ככה חינכו אותם ההורים שלהם וכך הם דאגו להעביר לנו את החינוך הזה מתוך מחשבה שהצלחה בחיים כרוכה בגידול ילדים וטיפוח חיי המשפחה בלבד. אני יכולה להגיד לכם שלהיאמר לזכותם של הוריי, מ-ע-ו-ל-ם הם לא החסירו ממני ומאחיי דבר. אף פעם לא באתי עליהם בטענות. להפך, הערכתי אותם על כך שהם מתאמצים לתת לנו הכל.
ובכל זאת... כשגדלתי והבנתי שלימודים גבוהים זה משהו שהוא די הכרחי במצב של היום, החלטתי שאני רוצה ללכת ללמוד בניגוד למשפחתיי שחשבו שזה הוא בזבוז כסף ובזבוז זמן מוחלט (בוא נאמר שאני מהבחינה הזאת די "הכבשה השחורה" בבית, אני היחידה שיש לה תעודת בגרות)
כשהשתחררתי מהצבא והעליתי את נושא הלימודים, כל אחד מבני משפחתי דאג להסביר לי כי "זה הוא הרי בזבוז זמן וכסף וכי זה מתאים רק לאנשים שנולדו להורים עשירים שיש להם גב כלכלי או איזה עסק שהילדים תופסים את מקומם". שלא נדבר על כך שכולי רק השתחררתי מהצבא, ילדה בת 20 שאין לה מושג מה היא רוצה ללמוד! כשניסיתי להתייעץ עם הוריי, אלה שאמורים ל"הדריך אותי" בזה.. הם לא ממש היו בעד העניין וגם.. לא ממש הבינו בזה. בקיצור, הבנתי שאין לי לא תמיכה כלכלית ולא תמיכה נפשית מהמשפחה.
החלטתי לקחת את העניינים לידיים, אחרי שהשתחררתי עבדתי בעבודה מועדפת, עשיתי פסיכומטרי (למזלי זה הספיק לתחום שרציתי ללמוד ללא השלמת בגרויות כמו רבים מחבריי), אחרי כמעט שנתיים של מעבר מעבודה לעבודה, חסכתי סכום של 35,000 ש"ח. היום, שנה לפני התכנון להתחיל ללמוד, אני עומדת במצב של ייאוש ותסכול על כך שבמשך שנתיים ראיתי את חבריי טסים עושים חיים נהנים, עובדים בעבודה חצי משרה סתם כי "אין להם כוח". ועכשיו לחדשות המפתיעות... מתחילים ללמוד לפניי!! כן כן, רוב חבריי התחילו ללמוד השנה בזמן שאני עוברת מעבודה לעבודה. ואיך? מתחקור קצר עלה העניין כי הוריהם פתחו להם תוכניות חיסכון מאז שהיו קטנים וכי הם מקבלים מימון מלא מהם לתקופת הלימודים.
החלטתי שאני לא מתחילה ללמוד עם הרגשת הקיפוח הזה! לקחתי 15,000 ש"ח מהחסכון שלי, קניתי כרטיסים והחלטתי שעם הכסף הזה אני עושה משהו בשבילי ועושה את הטיול של אחרי צבא. גם לי מגיע!!! לפני שאני מתחילה 3 שנים של "הרמת הראש מעל המים" וכניסה לחיים של תיזוז בין לימודים, עבודה ומינוס בבנק, מגיע לי איזה חודש בפאנן (ועוד אחרי שלא הייתי בחו"ל אף פעם).
הטיול יהיה עוד 3 חודשיים. מהחישוב שלי אחרי שאני יחזור וימשיך לחסוך...יהיה לי סכום של בערך 55000 ש"ח. עם קיזוז של השכר לימוד+ מלגות- 29000 ש"ח למחיה ל-3 שנים הבאות (לצערי אין לי את היכולת להישאר בבית של ההורים בתקופה מאחר והמכללה היחידה שקרובה לביתי היא מכללה יקרה מאוד).
בקיצור, אני נכנסת למרתון לימודים של 3 שנים, 5 פעמים בשבוע. אין לי מושג איך אני הולכת לממן את כל ההוצאות הכרוכות בכך עם 30000 ש"ח- שכר לימוד, נסיעות, אוכל, מעונות, פלאפון וכולי.
עבודה אני יהיה חייבת אבל איך עושים את זה עם לימודים של 5 פעמים בשבוע?
לא פעם עברה בי מחשבה שאולי כדאי לוותר על כל הרעיון הזה של הלימודים .אני מתחילה לחשוב שיש משהו במה שמשפחתי אמרה וכי השכלה גבוהה עם כל הצער שבדבר, מתאימה רק לאנשים שנולדו להורים מבוססים!!!
מה שאני עושה עכשיו זה סוג של מרמור רק עם עובדות מוכחות בשטח שהן, ללא עזרה של ההורים- זה נראה כמעט משהו שהוא בלתי אפשרי!
אני יודעת שתגידו....מלגות, עבודות סטודנטים, מעונות. מסתדרים.אני מחשיבה את עצמי כבן אדם מאוד שקול שיודע לחסוך ועדיין החישוב שעשיתי זה עם כל זה, עדיין לא מספיק!!
עכשיו עומדות בפניי שתי אופציות:
האחת, להירשם שנה הבאה ללימודים (בגיל 23) ולהכין את עצמי למצב "אין חיים" של לימודים, עבודה ומינוסים בבנק והכי גרוע...אי וודאות גדול שאני בכלל אמצא עבודה בתחום עם שכר נורמלי!
השנייה, להמשיך לחיות בבית הוריי ולחיות עם הכנסה של מינימום תוך כדי ניסיון להתקדם "ללא תואר" גם אם זה אומר לוותר על התחום שאני הכי מתחברת אליו (פרסום ושיווק).
מיום ליום ההרגשה רק מתגברת, תסכול ייאוש ובעיקר התחושה ש...
השכלה גבוהה? לעשירים בלבד.
