השלמה עם כשלון הנקה

[osi75]

השלמה עם כשלון הנקה

ילדתי את תינוקי החמוד בינואר. הנקתי במשך חודשיים בהן סבלתי מהתחלה מפצעים. נפגשתי עם 3 יועצות, ניסיתי לעשות הפסקות ולשאוב כדי שהפצעים יחלימו. אבל כל פעם שחזרתי להניק נפתחו הפצעים מחדש. ברגע שכאב לי עד כדי כך שלא יכולתי להרים את תינוקי הפסקתי להניק (בערך בגיל חודשיים). מאז אני שואבת כ-400 מ"ל ביום והשאר תמ"ל. כל פעם שאני חושבת על ההנקה אני נכנסת לדיכאון. כל הסובבות אותי מניקות. לא חשבתי שאני לא הניק. אני מרגישה ממש כישלון. עדיין לא מאמינה שזה קרה לי. רציתי לדעת אם יש עוד בנות שמרגישות כמוני ואיך התמודדתן עם הכישלון בהנקה. תודה רבה

 

[בלינקה]

תזרקי את תחושת הכישלון

תחילת הנקה יכולה להיות סיוט אמיתי. צריך המון יעוץ מאד מקצועי והמון המון תמיכה מהסביבה בשביל להצליח (לפעמים). את נותנת לילדך את הכי טוב שאת יכולה, וזה הופך אותך לאמא הכי הכי טובה בשבילו. הנקה או העדרה לא משנה את זה, ולא עושה אותך הצלחה או כשלון.

 

[1איתן ולהב שלנו]

לא יודעת לקשר לך,אבל במאמרים

פה יש מגה שרשור עם הצלחות ואי הצלחות בהנקה,מה שבטוח את לא לבד,ולנסות חדשיים כואבים זה לא עניין של מה בכך!

 

[אפרת12]

לצערי עדין אין מאמרים, אבל הנה

הקישור לשרשור סיפורי ההנקה

 

[lulyK]

לי עזר רק הזמן.

ועדיין קשה לומר שהנושא הזה סגור מבחינתי

 

[yaelia]

זה עדיין מבאס

אבל כנראה שאין מה לעשות. מנסים ואם לא הולך מאלף ואחת סיבות, מתמודדים עם תחושת הכישלון ומקווים שאצל הבא זה יזרום בקלות. חוץ מזה שלשאוב זה בדיוק כמו להניק ועבודה קשה יותר, את צריכה להיות מאוד גאה בעצמך שאת עושה זאת.

 

[קרן של דניאל]

מסכימה עם יעלה

לשאוב זו באמת עבודה קשה יותר- וצורך ממך הרבה יותר אנרגיה, ועם הקשיים את עדיין ממשיכה לתת לילדה את החלב שלך-את באמת צריכה להיות גאה בעצמך!

 

[ליילה]

מסכימה לגמרי , שאיבה היא אפילו

הקרבה גדולה יותר... לדעתי מי שסובלת כל כך לא צריכה להמשיך הנקה. לי אמנם ההנקה הלכה חלק, אבל יש לי חברה טובה שיש לה כבר שלושה ילדים, היא ניסתה להניק כל אחד מהם ונשברה כל פעם מחדש. הילדים שלה גדלים על פורמולות, ותאמיני לי, היא לא אמא פחות טובה... להיפך, כשהיא לא כל כך עסוקה בכשלון ההנקה שלה, בכאבים, בדלקות, ובלחצים שההנקה הפעילה עליה, היא הרבה יותר רגועה וסבלנית אליהם, וזה הרבה יותר נחמד. אני גם חושבת שאת תחושת הכישלון צריך לזרוק מהחלון מיד.

 

[1במיה]

הנקה לא הופכת אותך לאמא יותר טובה

ומותר לך להחליט כהנקה זה לא בשבילך ולהרגיש אחלה עם ההחלטה. אז מה אם כולם מניקים זה לא הופך אותך לפחות טובה.אם לא טוב לך לא טוב לתינוק שלך תעשי מה שיגרום לך להיות מאושרת. את הגדולה שלי תכננתי להניק (אפילו לא קניתי בקבוקים) וביום שהשתחררתי הביתה מבית החולים והיא התחילה לצרוח מרעב ולא הצלחתי להאכיל אותה התייאשתי.. (מזל שחילקו מתנות של בקבוק ואבקה בבה"?ח) בהתחלה הרגשתי בדיק כמוך=חרא, הרגשתי ששופטים אותי שחושבים שאני לא התאמצתי מספיק וכו... הבת שלי רוני בת 2.5 גדלה על תחליף והיא מדהימה הייתה חולה אולי 4 פעמים (ונראה לי שהוספתי לה מחלה אחת יותר מידי)מה שמראה שללא קשר להנקה צריך מערכת חיסונית טובה ואת שי שלי הנקתי כמעט 4 חודשים וזה הלך לי ממש בקלות אולי זה קשור גם לכך שאני הרבה יותר רגועה. אל תתבאסי יהיו לך עוד ילדים ויתכן שהחוויה תהיה שונה וגם אם לא תזכרי ילדים גדלים יפה מאוד גם מתחליפים מה שחשוב זה "אהבה של אמא"

 

[חושחושה]

בא לי לחבק אותך חיבוק חזק חזק

ולומר לך: בבקשה אל תתייסרי! בעקבות כזאת התייסרות, וחוסר השלמה עם הפסקת הנקה אחרי 5 שבועות (פשוט לא הלך, הוא היה בהיסטריה, אני בהיסטריה, כאבי תופת אחרי קיסרי), ניסיתי לשלב הנקה עם שאיבה, עם בקבוק בלילה שבעלי נתן, ופשוט פיספסתי את הנקודה הכי חשובה, מרוב הלחץ אותו כן להניק (עם הגדול לא הצלחתי)לא שמתי לב איך אני שוקעת לאט לאט בדיכאון של חיי, ולפעמים אני מרגישה שהאכלתי את הפשוש הזה בהרבה דמעות ועצבים. בעלי אגב ראה את התמונה והתחנן בפני לרדת מהענין, להרגע , לתת בקבוק, לשתף אותו בהאכלה, ואני התייסרתי עד מוות. אני יודעת שאין דבר בריא יותר מהנקה לתינוקות, אבל במבט לאחור אני חושבת שצריך להבין שאם זה קשה, לא נעים, מכניס למתח ועצבנות, צריך לוותר! יותר חשוב להתמקד בקשר שלך עם הרך הנולד, וכמובן עם שאר הילדים שיש בבית. אגב דווקא הוא שכן הנקתי כמה שבועות, חלה לי פעמיים עד גיל חודשיים, וכמובן אישפזו אותנו (סיוט), והגדול שגדל על פורמולה, טפו טפו, חלה פעם ראשונה בגיל שנה! תהיי חזקה עם החלטתך, לא פחות חשוב מצבך הנפשי והפיזי, והכי חשוב, אל תתני לסביבה לשכנע אותך להמשיך לנסות אם החלטת שזהו זה!

 

[galiaS]

כשלון?

את הנקת למרות שמאד סבלת ואת ממשיכה עד היום לשאוב ואת מרגישה שנכשלת? בכל קנה מידה אוביקטיבי את הצלחת למרות הכל. אני יכולה מאד להבין את כאב הלב על כך שנחסכה ממך חווית ההנקה כפי שדמיינת אותה.

 

[osi75]

תודה לכן

תודה רבה על התגובות מבחינה רציונלית אני צריכה להיות מאושרת שיש לי תינוק בריא וחמוד אבל עדין קשה לי כשאני חושבת איזה כיף יכל להיות לו הנקתי, ואיך יכולנו להיות קרובים עוד יותר פיזית. כנראה שאני צריכה לתת לזמן לעשות את שלו. שוב תודה על התמיכה. אתן ממש חמודות !

 

[חושחושה]

פיזית אפשר גם עם בקבוק,

בני נולד בדצמבר, וכשהפסקתי להניק, ורק לשאוב או לתת לו פורמולות, הינו מחממים את הבית ואני הייתי מאכילה אותו עירומה בחלק גופי העליון כשהוא צמוד אל גופי ומעלינו שמיכה, וזה היה מאוד מאוד קרוב פיזית, ואני חייבת לציין שבלי כאבי ההנקה גם הקרבה היתה מענגת ביותר!

 

[lulyK]

אל תוותרי על הקירבה הפיזית.

גם אני, כמוך - מצאתי את עצמי שואבת במקום להניק, ובמשך חודשים ארוכים לא נתתי לאף אחד להאכיל את יותם. החלטתי שאני אתנהג כאילו הוא יונק: אני מאכילה (אבא עוזר בלילה....בכל זאת בואו לא נגזים...), הוא מתבקבק אך ורק בחיבוק ובתנוחת הנקה (בשום פנים ואופן לא בעגלה או בטרמפולינה). הקפדתי על זה עד כדי כך שכשהוא היה בוכה הנסיעה היינו עוצרים בצד והאכלתי אותו בחיבוק. הוא אמנם לא ינק ישירות מהציצי, אבל הוא תינוק מאד פיזי ומתוק

 

[lulyK]

ואפילו

אני מרגישה לפעמים קצת אוקסיטוצין משתחרר לו....

 

[גלים של שניים]

"קנגרו" כמו שעושים לפגים

שיטה שפותחה בו שמים את התינוק עירום על הגוף של האמא ועוטפים. זה נותן המון! קראתי בעיתון השבוע שמחקרים הראו שהשטה מצויינת גם לתינוקות שנולדו בזמן, לא מפתיע בכלל! ורק רציתי להדגיש כי עשית באמת הכל!ועוד ממשיכה לשאוב! אין עלייך!

 

[אמא של אחת וחצי]

פרופורציות, זה מה שצריך!!!

לאחר שגם בפעם השניה ההנקה לא מי יודע מה הלכה לי חלק (חודש וחצי וזהו), ואם להיות ישרה עם עצמי אז ממש לא הרגשתי את החיבור המדהים שכולן מתארות אלא בעיקר רחמים ותחושת מסכנות, הבנתי שהנקה היא רק אחת מן הדרכים שיש לנו כהורה וכאמא להעניק לילדים שלנו. ככל שבתי גדלה (וואו, היא כבר בת 4), העניין של ההנקה מקבל פרופורציה ואני רואה עד כמה אני מסוגלת להעניק לה בתחומים אחרים ולהקנות לה מיומנויות חשובות, שאמהות אחרות (שאולי הניקו) אינן יכולות. לכן, אני ממש לא מרגישה כשלון אלא רואה בכך את השונות שלנו כאמהות. אבל כמו שאמרתי, התובנה הזו הגיעה רק לאחר ילד שני ומצפיה בילדה מדהימה בת 4, שלא מפסיקה להדהים את הסביבה.

 

[בזזזזזזז]

מה פתאום כישלון???

איך את יכולה להגיד שנכשלת אחרי כל כך הרבה מאמץ ונתינה - זה לא שויתרת ולא שלא היה לך אכפת אלא שאחרי שניסית כל מה שיכולת לאותו הזמן - הגעת למסקנה אחרת ממה שחשבת שתגיעי אליה - ואי אפשר בשום אופן לקרוא לזה כישלון. כל הסתכלות כזו שלך על העניין היא עונש לעצמך וזה לא מגיע לך. חוצמזה יש כאלה שרואים בהנקה את המבחן הראשון להורות ובעיקר לאימהות - ואם מסיבה כלשהי ההנקה לא צולחת - מרגישים כישלון במבחן הראשון הזה. כך היה לי עם בתי הבכורה - ומאז כבר לא. תחליטי שהמבחן הזה הוא לא אמיתי ולא רלוונטי ובעצם תדעי ותאמיני בעצמך שאתצ האמא הכי טובה של בנך - ותשכחי מכל היתר. ושוב אני חוזרת - אל תחשבי שנכשלת כי זה פשוט פשוט לא נכון. נ.ב - מכירה את פורום הנקה? יש שם המון חומר גם על שאיבה. בואי ותנסי.

 

[משוש30]

הי מתוקה

מצרפת לך את ההודעה שפתחתי לפני חודש בפורום הנקה. אמנם הנקתי כמעט עד גיל 5 חודשים אבל אני כל כך מבינה את הדיכאון שלך. לא בגלל הרגשת כישלון אלא בגלל... סוף ההנקה ו משוש30 / הנקה ו 11:59 | 09/05/04 אני לא השתתפתי פה הרבה אבל אני ממש חייבת לפרוק... שכשחזרתי לעבודה לפני כחודשיים מתן התחיל עם שביתה (לא סתם שם המשפחה שלו זה פרץ...חסר רק שפם) אז מאד התבעסתי מזה אבל שאבתי קצת במשך היום ובלילות הוא ינק מתוך שינה (מתוק שלי...). אז זהו גם זה נגמר...לפני כמה לילות הוא הפסיק לינוק גם בלילה. התחלתי לשאוב שאיבת בוקר גדולה. אז אתמול הלכו לפח 200 CC של חלב שאוב כי לא שמתי לב שהמשאבה לא שטופה עד הסוף ויש בה שאריות סבון, והיום (כנראה אות משמים) שאבתי את 80 ה-CC האחרונים כי המשאבה שבקה חיים (והחלב הולך ומתייבש). אני לא מאמינה שאני כותבת את זה. אחרי הכל הנקתי מלא 3 חודשים והנקה חלקית די יפה (כחצי מהאוכל שלו ביום ) במשך עוד כמעט חודשיים. סך הכל לא רע נכון? ואני יושבת ממש עם דמעות בעינים. זהו נגמרה ההנקה. נגמרה תקופה. הילד שלי כבר "לא צריך" אותי יותר-יש לו בקבוק והוא אפילו מעדיף אותו על אמא...אני לא מאמינה שאני כותבת את זה ואני לא מאמינה שאני ממש באבל... הוא ממהר הילד שלי. ממהר להתהפך, ממהר לגלות את העולם, ממהר להפסיק לינוק. וכל דבר כזה איפשהו הולך ומרחיק אותו ממני הולך ומקטין את התלות שלו בי...נכון. זה מה שאני רוצה. אני כאן בשביל שיהפוך לבן אדם עצמאי, לא תלותי, בטוח בעצמו ובמעשיו, אבל איפשהו קיים הצורך האגואיסטי הזה שלי של ידיעה שרק אני יכולה לתת לו משהו יותר טוב מכולם ואת הדבר הכי טוב-חלב אם, והנה זה נגמר...סליחה על ההשפתכות אבל אני יושבת פה ובוכה. מקנאה בכל אמא שאני רואה ששולפת ציצי לילד והילד מתמכר ומוציא קולות קטנים של עונג ושם את היד הקטנה שלו על הציצי של אמא...

 

[osgouri]

הסיפור שלי

גם אני לא הצלחתי להניק והתחלתי לשאוב. אני משוכנעת שהאהבה שלי לפיצי מתבטאת במיליון ואחד אופנים ולאו דווקא בהנקה ישירה. כמובן שהייתי רוצה להניק, אבל גם הייתי רוצה להיות רזה וחטובה ובמסגרת מגבלות המציאות זה לא נראה אפשרי (כרגע...) כך שאני לוקחת את הטוב שיש במצב הקיים וזה אומר יותר שעות שינה (בעלי קם בלילה להאכיל), יותר זמן לעצמי (סבתא באה לשחרר אותי במשך היום לכמה שעות) וכו'. מה שקובע זו השורה התחתונה - הילדה מרוצה חייכנית ואהובה! כל טוב, אסנת