השמאל צריך זמן (הרבה הרבה זמן)
כל פעם שהיועץ המשפטי לממשלה או גורם אחר מעלים את שאלת הקדמת הבחירות ל-2006 לעומת 2007, אנשי מפלגת העבודה מדברים כצפוי בהתלהבות רבה בזכות הקדמת מועד הבחירות. צפויה ככל שתהיה, התנגדותם היא קונטר פרודוקטיבית ואם כבר הם צריכים לפעול (אם אפשר), אמנם בסתר, למען דחיית מועד הבחירות. "מדוע בשם אלוהים שנרצה עוד שנה עם אריק וביבי???" - אני בטוח ששאלה זו, בווריאציה זו או אחרת, אורחת כרגע בתודעתם של רבים מקוראי הודעה זו. אולם הסתכלות ריאלית בזרימת העניינים תוכיח לכולנו שהקדמת הבחירות תהווה לא יותר ממסמר נוסף בארונה של מפלגת העבודה בפרט והשמאל בכלל. פתחו לרגע מודעות למצבו של השמאל בארץ וענו על השאלה הבאה: "האם אנחנו בשלים מספיק בשביל בחירות?" האם אנחנו, שמאז רצח רבין לא מצליחים להצמיח מתוכנו מנהיג ראוי לשמו, בשלים כרגע להציג מועמד לראשות הממשלה? האם אנחנו שקרועים בתוכנו ונותנים לויכוחי סרק לשלוט בדרכנו ובקביעת החלטותנו נראים לעצמנו כמשהו שיכול להציב בפני העם אלטרנטיבה לימין? בניגוד לאין-דרך של הימין (למעשה ה"דרך" שהוא מציע עכשיו הוא חקיינות בזעיר אנפין של השמאל), לשמאל יש דרך ברורה - דרך השלום, אבל אין לו עדיין את היכולת הפיזית להתמודד בבחירות רציניות כלשהן. בשביל זה צריך מנהיג שמאחוריו מונהגים שמקבלים את היותם מונהגים ולא מחפשים דרכים להפיל אותו כדי להנהיג בעצמם. השמאל צריך זמן. הוא צריך זמן להשתקם וללמד את עצמו דרך ארץ. הוא צריך זמן למצוא מנהיג חדש, כריזמטי ורענן שיחליף את המנגנונים החלודים שקיימים עד עכשיו. עם כל הכבוד, אי אפשר לבחור כל פעם בפרס ולצפות שהציבור יבלע את זה. מפלגה אשר דרכה הפוליטית היא למעשה רק תשובה לשאלה עד כמה יש ללקק ליריב, היא בהחלט לא מפלגה שיכולה להגיד על עצמה שהיא מוכנה ללכת לבחירות. אני מעדיף עוד שנה עם אריק וביבי אשר תנוצל בכדי לשקם את השמאל, לקחת את מגרש הגרוטאות הזה ולהפוך אותו למשהו שניתן להתנהל איתו ולהניע איתו מאשר הליכה לבחירות מוקדמות אשר סופן ידוע: עוד 4 שנים עם אידיאולוגיית הדחייה והמריחה של הליכוד, מלווה בכלבלב נלעג שהיה פעם מפלגת העבודה.
כל פעם שהיועץ המשפטי לממשלה או גורם אחר מעלים את שאלת הקדמת הבחירות ל-2006 לעומת 2007, אנשי מפלגת העבודה מדברים כצפוי בהתלהבות רבה בזכות הקדמת מועד הבחירות. צפויה ככל שתהיה, התנגדותם היא קונטר פרודוקטיבית ואם כבר הם צריכים לפעול (אם אפשר), אמנם בסתר, למען דחיית מועד הבחירות. "מדוע בשם אלוהים שנרצה עוד שנה עם אריק וביבי???" - אני בטוח ששאלה זו, בווריאציה זו או אחרת, אורחת כרגע בתודעתם של רבים מקוראי הודעה זו. אולם הסתכלות ריאלית בזרימת העניינים תוכיח לכולנו שהקדמת הבחירות תהווה לא יותר ממסמר נוסף בארונה של מפלגת העבודה בפרט והשמאל בכלל. פתחו לרגע מודעות למצבו של השמאל בארץ וענו על השאלה הבאה: "האם אנחנו בשלים מספיק בשביל בחירות?" האם אנחנו, שמאז רצח רבין לא מצליחים להצמיח מתוכנו מנהיג ראוי לשמו, בשלים כרגע להציג מועמד לראשות הממשלה? האם אנחנו שקרועים בתוכנו ונותנים לויכוחי סרק לשלוט בדרכנו ובקביעת החלטותנו נראים לעצמנו כמשהו שיכול להציב בפני העם אלטרנטיבה לימין? בניגוד לאין-דרך של הימין (למעשה ה"דרך" שהוא מציע עכשיו הוא חקיינות בזעיר אנפין של השמאל), לשמאל יש דרך ברורה - דרך השלום, אבל אין לו עדיין את היכולת הפיזית להתמודד בבחירות רציניות כלשהן. בשביל זה צריך מנהיג שמאחוריו מונהגים שמקבלים את היותם מונהגים ולא מחפשים דרכים להפיל אותו כדי להנהיג בעצמם. השמאל צריך זמן. הוא צריך זמן להשתקם וללמד את עצמו דרך ארץ. הוא צריך זמן למצוא מנהיג חדש, כריזמטי ורענן שיחליף את המנגנונים החלודים שקיימים עד עכשיו. עם כל הכבוד, אי אפשר לבחור כל פעם בפרס ולצפות שהציבור יבלע את זה. מפלגה אשר דרכה הפוליטית היא למעשה רק תשובה לשאלה עד כמה יש ללקק ליריב, היא בהחלט לא מפלגה שיכולה להגיד על עצמה שהיא מוכנה ללכת לבחירות. אני מעדיף עוד שנה עם אריק וביבי אשר תנוצל בכדי לשקם את השמאל, לקחת את מגרש הגרוטאות הזה ולהפוך אותו למשהו שניתן להתנהל איתו ולהניע איתו מאשר הליכה לבחירות מוקדמות אשר סופן ידוע: עוד 4 שנים עם אידיאולוגיית הדחייה והמריחה של הליכוד, מלווה בכלבלב נלעג שהיה פעם מפלגת העבודה.