מצב האישה (ולא רק דתי)
"חוגי הכהונה שעצם הרעיון של אישה שולטת היה בלתי נסבל עבורם" שולטים עד היום. רק שאלה לא רק חוגי כהונה והבעיה אינה רק בעיה של אמונה דתית. מקסימום, כשקשה למצוא דופי אחר באישה שליטה, יהיו שיגידו עליה שהיא "גברית" או "אשת ברזל" וייחסו לה עריצות וקשיחות שאצל גבר הן מעלות ואילו אצל אישה הן, משום מה, ראויות לגנאי. הנושא למעשה חורג מדיון תיאולוגי פרופר, אבל אמשיך קצת להשתלח במושגים הפטריאכלים שמעולם לא איפשרו לאישה לנצח: כדי להצליח בעולם של גברים אישה צריכה להיות קשוחה, וכאשר היא קשוחה, שמה יוצא לשנינה בשל קשיחותה ורשעותה כביכול. איני מתמצאת מספיק בסיפור ההיסטורי של עתליה, וגם התמצאותי במקרא קלושה למדי, אבל כנראה שרצח משפחות פוליטי היה אופנתי בתקופה שבה הזכאות לשלטון עברה דרך אברי הרבייה של מייסדי השושלת, כך שעתליה לא היתה יוצאת דופן בתקופתה, אבל היחס אליה אופייני גם אופייני ליחס לנשים מצליחות מאז ועד היום. אתה כותב: "במקרה או שלא במקרה ניתן לספור על אצבעות יד אחת את הנשים שהגיעו לעמדות של שליטה בעם היהודי ומדינת בישראל לאחר עתליה." בוודאי שלא במקרה! למה לא לומר זאת בפה מלא? יש איזה עדויות היסטוריות אשר מעידות על ההפך? בחברה הפטריאכלית העתיקה יוחד לנשים תפקיד של כלי שני ומושכת בחוטים מאחרי הקלעים ואילו בחברה הפטריאכלית המודרנית גם זוהרו של תפקיד זה נשחק, ואילו תקרת הזכוכית החוסמת את דרכן של נשים להצלחה בזכות כישוריהן שרירה וקיימת, כמעט משישה - אם נולדת למין שנתקל בה תדיר. את ראובן קריץ, אדם יפה מכל בחינה, הכרתי בילדותי, כך שאיני יכולה להיות אובייקטיבית בנוגע לסיפוריו. שמור לו מקום כבוד בפנתיאון חיי כסופר הראשון שהכרתי.
