hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
זה לא קרה בארצות הברית, "איפה ששמה, כל המשוגעים". זה לא קרה בבריטניה, "איפה שקר וקודר, אז כולם בדיכאון". זה לא קרה בפרברים של רוסיה, מוכי האלכוהול והסמים, איפה שבן-אדם יכול לשתות לשוכרה, או לעשן סם, לקבל סיבוב בראש ולעשות דברים תחת השפעה. זה לא קרה בהודו, המטונפת והמזוהמת, הבית שימוש של העולם, עם כל החום והצפיפות, שיכולים לגרום לאדם לצאת מדעתו. וזה לא קרה בברזיל, עם כל המחלות הטרופיות המוזרות, שאדם יכול להיעקץ על-ידי יתוש בגודל של הראש שלו ורק אלוהים יודע איזו מחלה הוא נשא. זה קרה בישראל. זה קרה בירושלים.
אבל למה, בעצם? למה זה קרה?-הסבר של מאור פז. גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה.
השנה היא 1986. ה-22 בפברואר. אחת בלילה. קור אימים. גשם זלעפות. ילד בן 14 קם מהמיטה, לוקח את הרובה של אבא ורוצח את כל משפחתו. אבל למה?
לאחר יציאתה של הסדרה בנטפליקס על המקרה, "המניע" שמה, הצלחתי לפצח את המקרה.
אנחנו נפרוס את כל האפשרויות אחת-אחת, וניתן לכל אחת מהם סיכויי הסתברות, כאשר נתחיל מכל התרחישים הלא נכונים, ונתקדם אט-אט עד לתרחיש הנכון.
קודם כל, מתוך מקצועיות, אני משאיר סיכוי של אחוז אחד בשביל כל שאר התרחישים שלא חשבתי עליהם, או שכן חשבתי עליהם ואני חושב שהם בלתי סבירים, מה שמשאיר לנו 99 אחוזי הסתברות לחלק בין כל שאר האפשרויות.
1. ועכשיו, אני נותן סיכוי של 9.9 אחוז לאפשרות, הכנראה לא נכונה ושאני אינני מצודד בה, לפיה הוא נשלט על-ידי כוח חיצוני, ישות חיצונית כלשהי שכפתה עליו את המעשה.
מלאך נופל או רוח רפאים או שד או מי-יודע-מה. בעיקרון, רוב האנשים יגחכו אל מול האפשרות הזאת. במיוחד אנחנו, אנשי המדע. אך עלינו לשמור על צניעות, ועלינו להבין ולדעת, שיש כל-כך הרבה שאנחנו עדיין לא יודעים. אנחנו נוהגים לפסול אפשרויות כאלו על הסף. "יש מדע, אין דברים על-טבעיים". אבל, מה אם באמת אין דברים על טבעיים, אבל הדברים העל-טבעיים כביכול כן קיימים, כי הם פשוט לא על-טבעיים, אלא זה המדע שלנו, שהוא כל-כך לא מתקדם, עד כדי כך שאין בכוחנו אפילו להתחיל ולהבין אותו? ככה שמה אם בסוף, ולמרות שהמדע בעיקרון פוסל את האפשרות הזאת, כן יש כל מיני מלאכים נופלים, רוחות רעות, שדים, ומי יודע מה עוד? ומה אם הם יכולים להשתלט על אנשים ולגרום להם לעשות דברים?
אז נכון, עדיין אחרי כל זה, זאת עדיין אפשרות מופרכת באופן יחסי, והייתי נותן לה עוד פחות מאשר ה-9.9 אחוז הסתברות שנתתי, אילולא הבעיה הקטנה של עצם זה, שזאת בדיוק, אבל בדיוק, הייתה גרסתו של הנער לאירועים.
בפרק הראשון לסדרה, חוקר המשטרה וחוקר הילדים אבי סמואל מספר, שהילד סיפר, שהוא נשלט על-ידי כוח חיצוני. אבי סמואל מספר שהילד מספר שהוא שמע קול, שאמר לו "תקום, תלך".
בפרק השני, עורך הדין של הנער, יוסי ארנון, מספר "לא גילינו (למה הוא עשה את זה). אותו סיפור (כל הזמן) על מי אמר לו לעשות את זה, איזה גוף ירוק או משהו. משהו הזוי לגמרי, לא אמיתי".
טוב, בסדר, לנוכח כל האמור לעיל הסכמתי לתת הסתברות של 9.9% לאפשרות הזאת. וגם זה בקושי.
כמובן שהסיכויים עדיין נמוכים וזאת אינה האפשרות שאני מצדד בה.
2. האפשרות הבאה הכי פחות סבירה, שגם בה אינני מצדד, היא האפשרות של גילוי עריות. היה גילוי עריות. היה אונס. אני לא רוצה לנבור בתרחישים האפשריים השונים, אבל נגיד שהיה משהו כזה. אם כך, התרחיש הסביר ביותר, זה האבא. האבא אנס אותו. וזה למה הוא רצח אותו. אבל מה בנוגע לשאר המשפחה? אז זהו. שהוא רצח גם אותם כדי שלא יספרו למה הוא רצח את האבא.
אני נותן לאפשרות הזאת הסתברות של 19.8 אחוז, מכיוון שגם היא, כמו הקודמת, אינה סבירה, וכעת נבין למה.
זה לא סביר, כי קודם כל, כפי מה שמספרים לנו בפרק הראשון, האבא היה נשוי, לאישה, והיו לו שלוש ילדים. זה בתור התחלה.
דבר שני, זאת לא טענתו של הילד, שטוען למשהו אחר לגמרי, כפי מה שראינו בפרק הראשון.
דבר שלישי, מעבר לביוגרפיה של האבא, ומעבר לזה שזאת לא טענת הילד, האבא לא נשמע כמו סדיסט מיני ואנס מתעלל, ואת זה אנחנו יכולים לראות לפי הדברים הטובים הנאמרים לאורכה של הסדרה, עליו בפרט ועל המשפחה בכלל, לדוגמה הדברים של חוקר המז"פ חיים סיני, שמספר בפרק השני: "ההתנהגות שלו (של הילד), הכול. הכול מצביע שאין...אין לו שום סיבה, שום עניין, לרצוח את המשפחה הזאת. אדרבה, כולם היו טובים אליו, כולם חיבקו אותו, כולם זה היה הבייבי שלהם. אני, האמת, הרמתי ידיים בתיק הזה. אמרתי 'זהו, אני לא מבין'".
3. האפשרות השלישית הכי פחות סבירה בעיניי, שהיא גם האפשרות השנייה הכי סבירה, היא האפשרות של ההתעללות. זאת אינה האפשרות שאני מצודד בה, ואני נותן לאפשרות זאת הסתברות של 29.7%.
אז למה לא התעללות באמת?
כי זה גם כן לא מסתדר באף רמה. זאת לא טענת הנער, וזה לא מה שידוע לנו על המשפחה.
בפרק הראשון, חוקר הנוער אבי סמואל מספר על המשפחה לאחר חקירותיו המאומצות את הנער וגורמים נוספים: "קיבל מכות פעם מההורים? לא. אה...עשה פעם עבירה פלילית, ולו הקטנה ביותר? גם לא. משפחה בעייתית? גם לא. כלומר כל שאלה ששאלת, כדי להגיע למניע נורמאלי, אם אפשר להגיד 'נורמאלי' על אירוע שכזה, אין".
עופר קאלף, שכן המשפחה, מספר: "הם לא היו אנשים שליליים. בכלל לא. הם היו אנשים מאוד חיוביים. לא מגיע להם שיזכרו אותם ביחד עם אלימות, לא מגיע להם. לא מגיע להם. הם לא היו אנשים אלימים. היו סוג של מלאכים כאלו, הפוך לגמרי. הפוך לגמרי. הם היו אנשים מדהימים. הם היו אנשים טובים. מאוד טובים".
אז התעללות? גם לא.
4. עם מה נשארנו? עם האפשרות האחרונה, האפשרות הסבירה ביותר, זאת שאני מצודד בה, ונותן לה סיכויי סבירות של 39.6 אחוז. אפיזודה פסיכוטית בודדת שאינה נשנית.
זה הדבר היחיד שהכי מסתדר, מהכי הרבה בחינות. כי פשוט שום דבר אחר לא מסתדר. לכן ולאחר שעברנו על שלושת האפשרויות האחרות הסבירות ביותר, ועברנו על הדברים בדרך האלימנציה, זה הדבר היחיד שנותר.
אבל רגע, זה לא סתם רק דרך האלימנציה. באמת יש ראיות תומכות לאפשרות הזאת ממש. אז מה הן, אם כך? אז ככה:
קודם כל, זה מסתדר עם עצם טענות הנער באשר למה שקרה, בנוגע לקול שקרא לו, "תקום, תלך". "הגוף הירוק" כביכול, שהנחה אותו לרצוח את כולם. כי הדבר הזה, זה לא חייב להיות אך ורק מלאך נופל, או שד, או רוח, או מה שזה לא יהיה, בהנחה שדברים כאלו אכן קיימים. עצם זה שהוא שמע את הקול, וראה את הגוף הירוק, בהנחה שאנחנו מאמינים לו, זאת יכולה להיות חלק מהאפיזודה הפסיכוטית. זה מסתדר עם עצם הטענה שלו שהוא נשלט על-ידי כוח חיצוני. אולי הוא באמת נשלט, ואולי הוא הרגיש כאילו שזה כוח חיצוני, אבל זה בעצם היה כוח שאינו חיצוני, אלא האפיזודה הפסיכוטית שלו, שהוא הרגיש שכמו שולטת בו.
בפרק השני לדוגמה, חיים סיני, חוקר מז"פ מספר: "שאל אותו החוקר, 'אתה מרגיש רגשי אשם?', הוא אומר 'למה שאני ארגיש רגשי אשם? אני לא רצחתי אותם. אני לא רצחתי אותם, חבר'ה, תבינו...אני לא רצחתי. אני הייתי כלי, שהשתמשו בי, שהגוף הזר הזה...'...גוף זר. הוא אומר שמשהו נכנס בו".
אז זה העניין. לדעת הנער, מדובר בגוף זר שנכנס בו, כאשר יכול להיות שככה הוא חווה את זה מבחינתו, אבל כנראה שמה שזה באמת היה, זאת אפיזודה פסיכוטית.
כל זה גם מסתדר עם עצם זה שלא נמצא שום מניע למעשה, ואת עצם זה שפסלנו את כל האפשרויות האחרות. מלאך נופל או רוח רפאים או שד? אוי, נו באמת. גילוי עריות? לא סביר. התעללות? גם לא סביר.
ברגע שאין סיבה לוגית, מה אם יש סיבה לא-לוגית? מה אם הייתה אפיזודה פסיכוטית, ככה שהוא היה במצב שיגעון, ולכן עשה את המעשה, שהינו חסר כל היגיון?
אני מצטט שוב פעם את חיים סיני, חוקר המז"פ, שמספר בפרק השני: "ההתנהגות שלו (של הילד), הכול. הכול מצביע שאין...אין לו שום סיבה, שום עניין, לרצוח את המשפחה הזאת. אדרבה, כולם היו טובים אליו, כולם חיבקו אותו, כולם זה היה הבייבי שלהם. אני, האמת, הרמתי ידיים בתיק הזה. אמרתי 'זהו, אני לא מבין'".
אני גם שוב פעם מצטט את חוקר הנוער אבי סמואל שמספר בפרק הראשון על המשפחה לאחר חקירותיו המאומצות את הנער וגורמים נוספים: "קיבל מכות פעם מההורים? לא. אה...עשה פעם עבירה פלילית, ולו הקטנה ביותר? גם לא. משפחה בעייתית? גם לא. כלומר כל שאלה ששאלת, כדי להגיע למניע נורמאלי, אם אפשר להגיד 'נורמאלי' על אירוע שכזה, אין".
ולבסוף, אני שוב פעם מצטט את עופר קאלף, שכן המשפחה, שמספר: "הם לא היו אנשים שליליים. בכלל לא. הם היו אנשים מאוד חיוביים. לא מגיע להם שיזכרו אותם ביחד עם אלימות, לא מגיע להם. לא מגיע להם. הם לא היו אנשים אלימים. היו סוג של מלאכים כאלו, הפוך לגמרי. הפוך לגמרי. הם היו אנשים מדהימים. הם היו אנשים טובים. מאוד טובים".
ועכשיו ציטוטים חדשים:
החוקר אבי סמואל בפרק השני: "יש לנו ניסיון, ישבתי עם אנשי משטרה ותיקים ממני, בדקנו את הזירה, בדקנו את האנשים, בדקנו את הרקע, בדקנו משפחה, בדקנו אנשי סיעוד ועובדים סוציאליים ובתי-ספר ו...ניסינו לחפש מניע, גורם, סיבה...נורמאלית, שאנחנו רגילים להיתקל בה בכל זירת עבירה כזו, נאדה, כלום, שום דבר".
חוקר המז"פ חיים סיני בפרק השני: "ואז אני דיברתי איתו. אמרתי לו 'תגיד לי, שמעתי החיילת (האחות הגדולה)...הייתה אוהבת אותך ואתה אהבת אותה, משהו מיוחד וזה'. אז הוא עושה, "כן, היה לי איתה קשר, אהבה, היא הכי אהבה אותי מכולם וזה...'. אז רק נענעתי את הראש,....ואמרתי לו, 'איי', כאילו...'מה איבדת'. האחרון שהוא יבוא, שתהיה לו סיבה לרצוח אותה, מה. למה ירצח אותה? מה עשתה לו? ישבו, אכלו ארוחת ערב, הכול, כולם עלו לישון. אין לו סיבה שבעולם".
עוד חיים סיני, חוקר המז"פ, מספר ואומר "הוא אומר לי, 'אחותי, לא היה לי שום סיבה שבעולם לנגוע בה'".
בפרק השלישי, התובע בתיק, יהושע רזניק, מספר: "לא הצליחו לחדור את הקליפה הזאת, אם הייתה קליפה כזאת, למה הוא עשה את זה. לא דובר על שנאה, ולא על קנאה, ולא על שנאת אב, ולא על שנאת אם, ולא קיבלנו איזשהן אינדיקציות שהאחיות התעללו בו, שנאו אותו. להפך, הוא היה ילד שהיה אהוב על משפחתו".
בפרק הרביעי, יהודית פופס, יועצת בית-הספר, מספרת על שירה, אחותו הגדולה של הרוצח, שעדותה על בת המשפחה, חושפת כמה נורמאלי היה הבית וכמה נורמאלית הייתה המשפחה: "מה אני אומר? ילדה נהדרת. ילדה נהדרת עם בעיות גיל ההתבגרות, לא דיברה על בעיות הבית משהו יוצא דופן, שום דבר לא היה יוצא דופן. תמיד, אני זוכרת, עם חיוך גדול על הפנים. גם תלמידה טובה".
כל זה מראה לנו, שלא הייתה שום סיבה אמיתית, סבירה ונורמאלית לרצח. מילא היה אפשר להגיד "היה ולא מצאנו", אבל זה לא קצת מאבד אמינות, בהתחשב בעובדה שהפכנו את כל העולם בשביל למצוא ועדיין לא מצאנו?
כל זה מראה שלא הייתה סיבה. ואם כל הסימנים מצביעים שלא הייתה סיבה, אז אולי באמת לא הייתה. ואם לא הייתה שום סיבה הגיונית ולוגית לרצח הזה, כי המשפחה הייתה כל-כך טובה, נורמלית ורגילה, כך מספרים כולם, החוקרים, השכנים, עורכי הדין והמורים בבית-ספר, אז יש רק כיוון, ורק תשובה אפשרית אחת אחרונה שנותרה: אפיזודה פסיכוטית חד-פעמית שאינה נשנית.
היפותזת האפיזודה הפסיכוטית מקבלת חיזוק ממה שחוקר הנוער אבי סמואל מספר לנו בפרק הראשון, שהוא ראה בעיניו של הילד, כאשר חקר אותו תיכף ומיד לאחר הרצח:
"התחלתי לשוחח איתו...לא הרגשתי נוח עם הילד הזה. כל הגודל שלי מול כל הנומך, והייתי בתחושה לא טובה. היה לו מבט בעיניים, שאני זוכר למרות שעברו המון שנים מאז, ועברתי כמה דברים אחרי זה, אבל זה מבט שאי-אפשר לשכוח אותו. איך כתוב בספרות? 'מזרה אימה'? זה המינוח".
זה מסתדר עם היפותזת האפיזודה הפסיכוטית הבודדת שאינה נשנית. כי אם זה קרה מיד לאחר הרצח, וזה קרה מיד לאחר הרצח, אז ייתכן שהנער עדיין היה בתוך "המצב המשוגע", ולכן עיניו נראו כך. כי הרי מה מספר, ועל מה מעיד, חוקר הנוער אבי סמואל?
אבל למה, בעצם? למה זה קרה?-הסבר של מאור פז. גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה.
השנה היא 1986. ה-22 בפברואר. אחת בלילה. קור אימים. גשם זלעפות. ילד בן 14 קם מהמיטה, לוקח את הרובה של אבא ורוצח את כל משפחתו. אבל למה?
לאחר יציאתה של הסדרה בנטפליקס על המקרה, "המניע" שמה, הצלחתי לפצח את המקרה.
אנחנו נפרוס את כל האפשרויות אחת-אחת, וניתן לכל אחת מהם סיכויי הסתברות, כאשר נתחיל מכל התרחישים הלא נכונים, ונתקדם אט-אט עד לתרחיש הנכון.
קודם כל, מתוך מקצועיות, אני משאיר סיכוי של אחוז אחד בשביל כל שאר התרחישים שלא חשבתי עליהם, או שכן חשבתי עליהם ואני חושב שהם בלתי סבירים, מה שמשאיר לנו 99 אחוזי הסתברות לחלק בין כל שאר האפשרויות.
1. ועכשיו, אני נותן סיכוי של 9.9 אחוז לאפשרות, הכנראה לא נכונה ושאני אינני מצודד בה, לפיה הוא נשלט על-ידי כוח חיצוני, ישות חיצונית כלשהי שכפתה עליו את המעשה.
מלאך נופל או רוח רפאים או שד או מי-יודע-מה. בעיקרון, רוב האנשים יגחכו אל מול האפשרות הזאת. במיוחד אנחנו, אנשי המדע. אך עלינו לשמור על צניעות, ועלינו להבין ולדעת, שיש כל-כך הרבה שאנחנו עדיין לא יודעים. אנחנו נוהגים לפסול אפשרויות כאלו על הסף. "יש מדע, אין דברים על-טבעיים". אבל, מה אם באמת אין דברים על טבעיים, אבל הדברים העל-טבעיים כביכול כן קיימים, כי הם פשוט לא על-טבעיים, אלא זה המדע שלנו, שהוא כל-כך לא מתקדם, עד כדי כך שאין בכוחנו אפילו להתחיל ולהבין אותו? ככה שמה אם בסוף, ולמרות שהמדע בעיקרון פוסל את האפשרות הזאת, כן יש כל מיני מלאכים נופלים, רוחות רעות, שדים, ומי יודע מה עוד? ומה אם הם יכולים להשתלט על אנשים ולגרום להם לעשות דברים?
אז נכון, עדיין אחרי כל זה, זאת עדיין אפשרות מופרכת באופן יחסי, והייתי נותן לה עוד פחות מאשר ה-9.9 אחוז הסתברות שנתתי, אילולא הבעיה הקטנה של עצם זה, שזאת בדיוק, אבל בדיוק, הייתה גרסתו של הנער לאירועים.
בפרק הראשון לסדרה, חוקר המשטרה וחוקר הילדים אבי סמואל מספר, שהילד סיפר, שהוא נשלט על-ידי כוח חיצוני. אבי סמואל מספר שהילד מספר שהוא שמע קול, שאמר לו "תקום, תלך".
בפרק השני, עורך הדין של הנער, יוסי ארנון, מספר "לא גילינו (למה הוא עשה את זה). אותו סיפור (כל הזמן) על מי אמר לו לעשות את זה, איזה גוף ירוק או משהו. משהו הזוי לגמרי, לא אמיתי".
טוב, בסדר, לנוכח כל האמור לעיל הסכמתי לתת הסתברות של 9.9% לאפשרות הזאת. וגם זה בקושי.
כמובן שהסיכויים עדיין נמוכים וזאת אינה האפשרות שאני מצדד בה.
2. האפשרות הבאה הכי פחות סבירה, שגם בה אינני מצדד, היא האפשרות של גילוי עריות. היה גילוי עריות. היה אונס. אני לא רוצה לנבור בתרחישים האפשריים השונים, אבל נגיד שהיה משהו כזה. אם כך, התרחיש הסביר ביותר, זה האבא. האבא אנס אותו. וזה למה הוא רצח אותו. אבל מה בנוגע לשאר המשפחה? אז זהו. שהוא רצח גם אותם כדי שלא יספרו למה הוא רצח את האבא.
אני נותן לאפשרות הזאת הסתברות של 19.8 אחוז, מכיוון שגם היא, כמו הקודמת, אינה סבירה, וכעת נבין למה.
זה לא סביר, כי קודם כל, כפי מה שמספרים לנו בפרק הראשון, האבא היה נשוי, לאישה, והיו לו שלוש ילדים. זה בתור התחלה.
דבר שני, זאת לא טענתו של הילד, שטוען למשהו אחר לגמרי, כפי מה שראינו בפרק הראשון.
דבר שלישי, מעבר לביוגרפיה של האבא, ומעבר לזה שזאת לא טענת הילד, האבא לא נשמע כמו סדיסט מיני ואנס מתעלל, ואת זה אנחנו יכולים לראות לפי הדברים הטובים הנאמרים לאורכה של הסדרה, עליו בפרט ועל המשפחה בכלל, לדוגמה הדברים של חוקר המז"פ חיים סיני, שמספר בפרק השני: "ההתנהגות שלו (של הילד), הכול. הכול מצביע שאין...אין לו שום סיבה, שום עניין, לרצוח את המשפחה הזאת. אדרבה, כולם היו טובים אליו, כולם חיבקו אותו, כולם זה היה הבייבי שלהם. אני, האמת, הרמתי ידיים בתיק הזה. אמרתי 'זהו, אני לא מבין'".
3. האפשרות השלישית הכי פחות סבירה בעיניי, שהיא גם האפשרות השנייה הכי סבירה, היא האפשרות של ההתעללות. זאת אינה האפשרות שאני מצודד בה, ואני נותן לאפשרות זאת הסתברות של 29.7%.
אז למה לא התעללות באמת?
כי זה גם כן לא מסתדר באף רמה. זאת לא טענת הנער, וזה לא מה שידוע לנו על המשפחה.
בפרק הראשון, חוקר הנוער אבי סמואל מספר על המשפחה לאחר חקירותיו המאומצות את הנער וגורמים נוספים: "קיבל מכות פעם מההורים? לא. אה...עשה פעם עבירה פלילית, ולו הקטנה ביותר? גם לא. משפחה בעייתית? גם לא. כלומר כל שאלה ששאלת, כדי להגיע למניע נורמאלי, אם אפשר להגיד 'נורמאלי' על אירוע שכזה, אין".
עופר קאלף, שכן המשפחה, מספר: "הם לא היו אנשים שליליים. בכלל לא. הם היו אנשים מאוד חיוביים. לא מגיע להם שיזכרו אותם ביחד עם אלימות, לא מגיע להם. לא מגיע להם. הם לא היו אנשים אלימים. היו סוג של מלאכים כאלו, הפוך לגמרי. הפוך לגמרי. הם היו אנשים מדהימים. הם היו אנשים טובים. מאוד טובים".
אז התעללות? גם לא.
4. עם מה נשארנו? עם האפשרות האחרונה, האפשרות הסבירה ביותר, זאת שאני מצודד בה, ונותן לה סיכויי סבירות של 39.6 אחוז. אפיזודה פסיכוטית בודדת שאינה נשנית.
זה הדבר היחיד שהכי מסתדר, מהכי הרבה בחינות. כי פשוט שום דבר אחר לא מסתדר. לכן ולאחר שעברנו על שלושת האפשרויות האחרות הסבירות ביותר, ועברנו על הדברים בדרך האלימנציה, זה הדבר היחיד שנותר.
אבל רגע, זה לא סתם רק דרך האלימנציה. באמת יש ראיות תומכות לאפשרות הזאת ממש. אז מה הן, אם כך? אז ככה:
קודם כל, זה מסתדר עם עצם טענות הנער באשר למה שקרה, בנוגע לקול שקרא לו, "תקום, תלך". "הגוף הירוק" כביכול, שהנחה אותו לרצוח את כולם. כי הדבר הזה, זה לא חייב להיות אך ורק מלאך נופל, או שד, או רוח, או מה שזה לא יהיה, בהנחה שדברים כאלו אכן קיימים. עצם זה שהוא שמע את הקול, וראה את הגוף הירוק, בהנחה שאנחנו מאמינים לו, זאת יכולה להיות חלק מהאפיזודה הפסיכוטית. זה מסתדר עם עצם הטענה שלו שהוא נשלט על-ידי כוח חיצוני. אולי הוא באמת נשלט, ואולי הוא הרגיש כאילו שזה כוח חיצוני, אבל זה בעצם היה כוח שאינו חיצוני, אלא האפיזודה הפסיכוטית שלו, שהוא הרגיש שכמו שולטת בו.
בפרק השני לדוגמה, חיים סיני, חוקר מז"פ מספר: "שאל אותו החוקר, 'אתה מרגיש רגשי אשם?', הוא אומר 'למה שאני ארגיש רגשי אשם? אני לא רצחתי אותם. אני לא רצחתי אותם, חבר'ה, תבינו...אני לא רצחתי. אני הייתי כלי, שהשתמשו בי, שהגוף הזר הזה...'...גוף זר. הוא אומר שמשהו נכנס בו".
אז זה העניין. לדעת הנער, מדובר בגוף זר שנכנס בו, כאשר יכול להיות שככה הוא חווה את זה מבחינתו, אבל כנראה שמה שזה באמת היה, זאת אפיזודה פסיכוטית.
כל זה גם מסתדר עם עצם זה שלא נמצא שום מניע למעשה, ואת עצם זה שפסלנו את כל האפשרויות האחרות. מלאך נופל או רוח רפאים או שד? אוי, נו באמת. גילוי עריות? לא סביר. התעללות? גם לא סביר.
ברגע שאין סיבה לוגית, מה אם יש סיבה לא-לוגית? מה אם הייתה אפיזודה פסיכוטית, ככה שהוא היה במצב שיגעון, ולכן עשה את המעשה, שהינו חסר כל היגיון?
אני מצטט שוב פעם את חיים סיני, חוקר המז"פ, שמספר בפרק השני: "ההתנהגות שלו (של הילד), הכול. הכול מצביע שאין...אין לו שום סיבה, שום עניין, לרצוח את המשפחה הזאת. אדרבה, כולם היו טובים אליו, כולם חיבקו אותו, כולם זה היה הבייבי שלהם. אני, האמת, הרמתי ידיים בתיק הזה. אמרתי 'זהו, אני לא מבין'".
אני גם שוב פעם מצטט את חוקר הנוער אבי סמואל שמספר בפרק הראשון על המשפחה לאחר חקירותיו המאומצות את הנער וגורמים נוספים: "קיבל מכות פעם מההורים? לא. אה...עשה פעם עבירה פלילית, ולו הקטנה ביותר? גם לא. משפחה בעייתית? גם לא. כלומר כל שאלה ששאלת, כדי להגיע למניע נורמאלי, אם אפשר להגיד 'נורמאלי' על אירוע שכזה, אין".
ולבסוף, אני שוב פעם מצטט את עופר קאלף, שכן המשפחה, שמספר: "הם לא היו אנשים שליליים. בכלל לא. הם היו אנשים מאוד חיוביים. לא מגיע להם שיזכרו אותם ביחד עם אלימות, לא מגיע להם. לא מגיע להם. הם לא היו אנשים אלימים. היו סוג של מלאכים כאלו, הפוך לגמרי. הפוך לגמרי. הם היו אנשים מדהימים. הם היו אנשים טובים. מאוד טובים".
ועכשיו ציטוטים חדשים:
החוקר אבי סמואל בפרק השני: "יש לנו ניסיון, ישבתי עם אנשי משטרה ותיקים ממני, בדקנו את הזירה, בדקנו את האנשים, בדקנו את הרקע, בדקנו משפחה, בדקנו אנשי סיעוד ועובדים סוציאליים ובתי-ספר ו...ניסינו לחפש מניע, גורם, סיבה...נורמאלית, שאנחנו רגילים להיתקל בה בכל זירת עבירה כזו, נאדה, כלום, שום דבר".
חוקר המז"פ חיים סיני בפרק השני: "ואז אני דיברתי איתו. אמרתי לו 'תגיד לי, שמעתי החיילת (האחות הגדולה)...הייתה אוהבת אותך ואתה אהבת אותה, משהו מיוחד וזה'. אז הוא עושה, "כן, היה לי איתה קשר, אהבה, היא הכי אהבה אותי מכולם וזה...'. אז רק נענעתי את הראש,....ואמרתי לו, 'איי', כאילו...'מה איבדת'. האחרון שהוא יבוא, שתהיה לו סיבה לרצוח אותה, מה. למה ירצח אותה? מה עשתה לו? ישבו, אכלו ארוחת ערב, הכול, כולם עלו לישון. אין לו סיבה שבעולם".
עוד חיים סיני, חוקר המז"פ, מספר ואומר "הוא אומר לי, 'אחותי, לא היה לי שום סיבה שבעולם לנגוע בה'".
בפרק השלישי, התובע בתיק, יהושע רזניק, מספר: "לא הצליחו לחדור את הקליפה הזאת, אם הייתה קליפה כזאת, למה הוא עשה את זה. לא דובר על שנאה, ולא על קנאה, ולא על שנאת אב, ולא על שנאת אם, ולא קיבלנו איזשהן אינדיקציות שהאחיות התעללו בו, שנאו אותו. להפך, הוא היה ילד שהיה אהוב על משפחתו".
בפרק הרביעי, יהודית פופס, יועצת בית-הספר, מספרת על שירה, אחותו הגדולה של הרוצח, שעדותה על בת המשפחה, חושפת כמה נורמאלי היה הבית וכמה נורמאלית הייתה המשפחה: "מה אני אומר? ילדה נהדרת. ילדה נהדרת עם בעיות גיל ההתבגרות, לא דיברה על בעיות הבית משהו יוצא דופן, שום דבר לא היה יוצא דופן. תמיד, אני זוכרת, עם חיוך גדול על הפנים. גם תלמידה טובה".
כל זה מראה לנו, שלא הייתה שום סיבה אמיתית, סבירה ונורמאלית לרצח. מילא היה אפשר להגיד "היה ולא מצאנו", אבל זה לא קצת מאבד אמינות, בהתחשב בעובדה שהפכנו את כל העולם בשביל למצוא ועדיין לא מצאנו?
כל זה מראה שלא הייתה סיבה. ואם כל הסימנים מצביעים שלא הייתה סיבה, אז אולי באמת לא הייתה. ואם לא הייתה שום סיבה הגיונית ולוגית לרצח הזה, כי המשפחה הייתה כל-כך טובה, נורמלית ורגילה, כך מספרים כולם, החוקרים, השכנים, עורכי הדין והמורים בבית-ספר, אז יש רק כיוון, ורק תשובה אפשרית אחת אחרונה שנותרה: אפיזודה פסיכוטית חד-פעמית שאינה נשנית.
היפותזת האפיזודה הפסיכוטית מקבלת חיזוק ממה שחוקר הנוער אבי סמואל מספר לנו בפרק הראשון, שהוא ראה בעיניו של הילד, כאשר חקר אותו תיכף ומיד לאחר הרצח:
"התחלתי לשוחח איתו...לא הרגשתי נוח עם הילד הזה. כל הגודל שלי מול כל הנומך, והייתי בתחושה לא טובה. היה לו מבט בעיניים, שאני זוכר למרות שעברו המון שנים מאז, ועברתי כמה דברים אחרי זה, אבל זה מבט שאי-אפשר לשכוח אותו. איך כתוב בספרות? 'מזרה אימה'? זה המינוח".
זה מסתדר עם היפותזת האפיזודה הפסיכוטית הבודדת שאינה נשנית. כי אם זה קרה מיד לאחר הרצח, וזה קרה מיד לאחר הרצח, אז ייתכן שהנער עדיין היה בתוך "המצב המשוגע", ולכן עיניו נראו כך. כי הרי מה מספר, ועל מה מעיד, חוקר הנוער אבי סמואל?
