hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
לא הרבה ימים אחרי היום ההוא קרה המובן מאליו. קרה הבלתי נמנע. קרה מה שידענו תמיד שיקרה. הפכנו לזוג.
אבל אז, לא הרבה זמן אחרי זה, אסון. היא עברה דירה, הקשר נותק שלא באשמתנו, והזוגיות נגמרה.
אני נמצא שם כשהם עוזבים באופן סופי.
זה טראומתי.
שנינו ילדים קטנים, בני 12, עומדים שם ובוכים, היא נותנת לי נשיקה אחת אחרונה על השפתיים, ואז היא מפנה לי את הגב, נכנסת למכונית והמכונית מתחילה לנסוע, ואני פשוט עומד שם ומסתכל על המכונית עד שהיא נעלמת מעבר לפינה, ובזמן שאני עומד שם אני לא יכול שלא לחשוב את המובן מאליו. את הבלתי נמנע. את מה שידעתי תמיד.
שאני לעולם לא אמצא עוד מישהי כמוה.
אבל אז, לא הרבה זמן אחרי זה, אסון. היא עברה דירה, הקשר נותק שלא באשמתנו, והזוגיות נגמרה.
אני נמצא שם כשהם עוזבים באופן סופי.
זה טראומתי.
שנינו ילדים קטנים, בני 12, עומדים שם ובוכים, היא נותנת לי נשיקה אחת אחרונה על השפתיים, ואז היא מפנה לי את הגב, נכנסת למכונית והמכונית מתחילה לנסוע, ואני פשוט עומד שם ומסתכל על המכונית עד שהיא נעלמת מעבר לפינה, ובזמן שאני עומד שם אני לא יכול שלא לחשוב את המובן מאליו. את הבלתי נמנע. את מה שידעתי תמיד.
שאני לעולם לא אמצא עוד מישהי כמוה.