ריקי - זו אני
Active member
לפני שנים חיפשתי דרכים אל הלב... אל הכי
פנימה שבן אדם יכולה להגיע אליו... בין המעיים לכליות???
'כי מה...' אומרת הייתי לעצמי 'כל הטוב הזה שנופל עליך בכמויות...'
והכוונה היתה על הנכסים ועל החשבונות בנקים... והעניינים... וארבעת
הילדים שלי שיהיו בריאים פרח אחת אחד... והמכוניות... השמלות...
ונעליים שנרכשו בהרבה כסף...
'למה שיפול על ריקי לוי..., איך זה מובן מאליו...'
ואת בזמן שנוהגת קצת לפני חצות בדרך הביתה עייפה רצוצה מיום שנפתח לך בשעה 05.30
ולא נראה מתי יסתיים כבשיגרה... עוברת על מסלול חייך... כדי להביט
על הזמנים שאת כבר זוכרת היטב איך זה...היה, רואה תמונות ברורות כמו מוקרנות על מסך...
בלי קול... רק תמונות שרצות בסרט 'וואלה אבא' אני שומעת את עצמי נזכרת בדמותו הרזה
על השיעול שלא פסק... על ה'ריקי יא שרמוטה איפה התה'... או 'ריקי יא... ' ואני רצה ומביאה לאבא שלי עוד חפיסת סיגריות
מסריחות שמגבירות לא את השיעול...
ואמא עומדת נבוכה מול הארון במטבח... מצלמה...
וכך עוברות להן שעות של נסיעה ועצירה...
חברה אחת אמרה לי שאם יש בי אמונה אלך לנקות את עצמי במים ינקו אותי מבפנים עצמי... יעני טבילה.
חחחחח מים ינקו אותי מבפנים??? מים???
אמרה לי צדיקה אחת... צדיקה צדיקה צדקת... אשתו של רב גדול מקובל מירושלים ז"ל
אמרה לי 'אסרו עלינו... ואת שלא נשמעת לרבנים... תעלי אל ההר למעלה'...
גם אמרה לי 'אל תניעי את שפתיך לתפילה'... 'מהשפתיים פנימה... אין קדושה מזו'...
אמרתי לה 'שבכדי לעלות... '
אמרה לי 'תטהרי לפני לא יותר מיממה ואז תעלי ותראי...'
'מקלחת' אמרתי לה... צחקה ואמרה 'מקווה'
קולה היה רך מנחם... צלול.
בקשה שאם וכאשר אבוא אצלה לספר...
נכנסתי למקווה בעיר העתיקה כמו נכנסתי להתקלח...
בלנית אמרה שתשמור עלי... שמרה... היתה זו טבילה ראשונה.
לא ניתן לתאר במילים את התחושה הזו של טהרה... של הניקיון האבסלוטי...
לא מהעור שלך החוצה... אל הנראה. אל הגלוי... אלה מהעור שלך אל הלא נודע...
אל הפנימה שבך... זרמים שלך מים ששוטפים אותך כמו מפלי ענק... לא משאירים מקום יבש...
אז... בעיקר תיירים עלו אל ההר. נצמדתי לקבוצה... שכזו. לא הבנתי את שפתם רק ראיתי
אותם מתרגשים...
אמרתי לעצמי שלא אסתתר. אבקש להיכנס. בקשתי הפנו אותי, פניתי... וברגע הכניסה
בשער הברזל... מקבלת הוראות שוטר. לא שומעת... רעדו לי הרגליים...
'שמע ישראל...' צרחתי בכל כוחי - אבל פנימה אל תוך תוכי... שמעתי את ההד שלא מפספס פינה...
ולשוטר סימנתי שאני לא שומעת... בטח חשב חרשת.
עברו שנים והתאחדתי עם אישי... עשר שנים 'גרושה'... פרודה. בלי קשר 4 ילדים...
על כל הטוב שהיה לי כביכול נוסף לי הגבר שלי איתי... ומשפחה מאושרת ברמות על...
לא מפסיקים לחייך ולצחוק ולדאוג...
מעטים הם הילדים שזוכים...
בקשתי להגיד תודה. ידעתי כבר למי... פחות או יותר ידעתי את הטכניקה...
רק שהוא אמר לי בראש השנה הראשון שלנו אחרי האיחוד...
'צאי לחברון, תעלי לירושלים, תעלי לעתיקה תעלי לכותל... תעלי להר הבית...'
הוא לא יהודי דתי. הוא 100% יהודי...
שנה שעברה היו איתי הבנות והכלה למסע אל מערת המכפלה בחברון... ואל המקווה
אל הר הבית לבקש סליחה ולאמר תודה... שניים באחת...
השנה אמרו לי ...
אמרתי לא מתכמנת ולא כלום... אומר תודה ואומר סליחה בצום... ובתפילה...
אל הר הבית איך אומרים אעלה שוב - אחרי החגים
פנימה שבן אדם יכולה להגיע אליו... בין המעיים לכליות???
'כי מה...' אומרת הייתי לעצמי 'כל הטוב הזה שנופל עליך בכמויות...'
והכוונה היתה על הנכסים ועל החשבונות בנקים... והעניינים... וארבעת
הילדים שלי שיהיו בריאים פרח אחת אחד... והמכוניות... השמלות...
ונעליים שנרכשו בהרבה כסף...
'למה שיפול על ריקי לוי..., איך זה מובן מאליו...'
ואת בזמן שנוהגת קצת לפני חצות בדרך הביתה עייפה רצוצה מיום שנפתח לך בשעה 05.30
ולא נראה מתי יסתיים כבשיגרה... עוברת על מסלול חייך... כדי להביט
על הזמנים שאת כבר זוכרת היטב איך זה...היה, רואה תמונות ברורות כמו מוקרנות על מסך...
בלי קול... רק תמונות שרצות בסרט 'וואלה אבא' אני שומעת את עצמי נזכרת בדמותו הרזה
על השיעול שלא פסק... על ה'ריקי יא שרמוטה איפה התה'... או 'ריקי יא... ' ואני רצה ומביאה לאבא שלי עוד חפיסת סיגריות
מסריחות שמגבירות לא את השיעול...
ואמא עומדת נבוכה מול הארון במטבח... מצלמה...
וכך עוברות להן שעות של נסיעה ועצירה...
חברה אחת אמרה לי שאם יש בי אמונה אלך לנקות את עצמי במים ינקו אותי מבפנים עצמי... יעני טבילה.
חחחחח מים ינקו אותי מבפנים??? מים???
אמרה לי צדיקה אחת... צדיקה צדיקה צדקת... אשתו של רב גדול מקובל מירושלים ז"ל
אמרה לי 'אסרו עלינו... ואת שלא נשמעת לרבנים... תעלי אל ההר למעלה'...
גם אמרה לי 'אל תניעי את שפתיך לתפילה'... 'מהשפתיים פנימה... אין קדושה מזו'...
אמרתי לה 'שבכדי לעלות... '
אמרה לי 'תטהרי לפני לא יותר מיממה ואז תעלי ותראי...'
'מקלחת' אמרתי לה... צחקה ואמרה 'מקווה'
קולה היה רך מנחם... צלול.
בקשה שאם וכאשר אבוא אצלה לספר...
נכנסתי למקווה בעיר העתיקה כמו נכנסתי להתקלח...
בלנית אמרה שתשמור עלי... שמרה... היתה זו טבילה ראשונה.
לא ניתן לתאר במילים את התחושה הזו של טהרה... של הניקיון האבסלוטי...
לא מהעור שלך החוצה... אל הנראה. אל הגלוי... אלה מהעור שלך אל הלא נודע...
אל הפנימה שבך... זרמים שלך מים ששוטפים אותך כמו מפלי ענק... לא משאירים מקום יבש...
אז... בעיקר תיירים עלו אל ההר. נצמדתי לקבוצה... שכזו. לא הבנתי את שפתם רק ראיתי
אותם מתרגשים...
אמרתי לעצמי שלא אסתתר. אבקש להיכנס. בקשתי הפנו אותי, פניתי... וברגע הכניסה
בשער הברזל... מקבלת הוראות שוטר. לא שומעת... רעדו לי הרגליים...
'שמע ישראל...' צרחתי בכל כוחי - אבל פנימה אל תוך תוכי... שמעתי את ההד שלא מפספס פינה...
ולשוטר סימנתי שאני לא שומעת... בטח חשב חרשת.
עברו שנים והתאחדתי עם אישי... עשר שנים 'גרושה'... פרודה. בלי קשר 4 ילדים...
על כל הטוב שהיה לי כביכול נוסף לי הגבר שלי איתי... ומשפחה מאושרת ברמות על...
לא מפסיקים לחייך ולצחוק ולדאוג...
מעטים הם הילדים שזוכים...
בקשתי להגיד תודה. ידעתי כבר למי... פחות או יותר ידעתי את הטכניקה...
רק שהוא אמר לי בראש השנה הראשון שלנו אחרי האיחוד...
'צאי לחברון, תעלי לירושלים, תעלי לעתיקה תעלי לכותל... תעלי להר הבית...'
הוא לא יהודי דתי. הוא 100% יהודי...
שנה שעברה היו איתי הבנות והכלה למסע אל מערת המכפלה בחברון... ואל המקווה
אל הר הבית לבקש סליחה ולאמר תודה... שניים באחת...
השנה אמרו לי ...
אמרתי לא מתכמנת ולא כלום... אומר תודה ואומר סליחה בצום... ובתפילה...
אל הר הבית איך אומרים אעלה שוב - אחרי החגים
