השפעת ההורים על הילדים

Double Oxygen

New member
השפעת ההורים על הילדים

שלום,

אני לא לומדת פסיכולוגיה וגם לא בדיוק עתידה ללמוד,לפחות לא כרגע. כבר יש לי כיוון לימודים מוגדר אבל מדי פעם עולה במוחי כל מיני שאלות ואני חושבת שאין כמו פורום של לימודי פסיכולוגיה כדי לשאול.
אם אני טועה וזה לא המקום הנכון אז אשמח להכוונה.
בכל אופן,נדמה לי שיש השפעה מאוד חזקה של ההורים על הילדים. במיוחד בכל הקשור לטראומות וחוויות שליליות.
אני מאמינה וחושבת שילדים נולדים "טאבולה ראסה" ואין שום סיבה שילד יוולד עם חרדה למשהו מסוים או שירגיש פחד בלתי מובן ממשהו.
העניין הוא שהייתי רוצה לדעת אם יש טווח של גילאים שבהם מתרחשת האפשרות לפיתוח חרדות\פחדים?
אני חושבת שגם אם יש שני ילדים בבית או יותר אז מן הסתם שלא לכל הילדים יהיו טראומות\פחדים וזה כנראה ינבע ממשהו מסוים.
ברור לי שיש פה נקודה שלא טופלה על ידי ההורים או חיזוק הפחד על ידי ההורים.
דבר נוסף שהייתי רוצה לברר הוא אם באמת יש קשר בין רמת המשכל של ההורים לבין זו של הילדים?
ידוע לי שבמידה מסוימת כן יש השפעה ומצד שני גם ידוע לי שיכול להיות שההורים יהיו פשוטים ויעסקו בעבודות לא מכניסות ולא נחשבות ועדיין הילדים יצאו מבריקים.
אז נכון שיש את השפעה החברה והסביבה ובכל זאת מעניין אותי לדעת מה הדגש שההורים לוקחים.
מעניין אותי גם לדעת אם חוסר ידע של הורים במקצועות מסוימים או בתחומים מסוימים יכולים לגרום גם לילד להיות חסר ידע בתחום כזה או אחר?

תודה לכל הקוראים והעונים.
 

sense9

Member
מנהל
מענה חלקי:

הדפוס ההורי אכן משפיע על התפתחותו של הילד מבחינה רגשית וקוגניטיבית, כאשר הדפוס הזה הוא לא משהו צר אלא נובע ממספר גורמים ומתבטא במספר אופנים- גם בין משפחות שונות וגם בין ההורים עצמם בתוך אותה משפחה (למשל, הדינמיקה בין ההורים, הרקע האישי של כל הורה ועוד). אבל כמו בכמעט כל דבר בחיים, ההתנהגות היא בסופו של דבר פונקציה של תורשה וסביבה, כך שבהחלט טבעי ששני אנשים יעברו פחות או יותר את אותו דבר ויגיבו בצורה שונה.
 

Double Oxygen

New member
תודה לך על התגובה

ובכל זאת,למה שני האנשים האלה יגיבו שונה? הרי הסביבה יחסית דומה והשוני העיקרי יכול להיות רק במטען הגנטי.
את חושבת שפחדים או מנת משכל יכולים לעבור מבחינה גנטית? ברור לי גם שסביבה דינמית,משתפת ואינטלגנטית יכולה לתרום רבות ליכולות של הילד.
 
אנסה לענות על זה

קודם כל עם יש לך קצת אנגלית אז אלה הרצאות נהדרות מיל, ויש הרצאה שעוסקת ילדים, ונדמה לי שתהני מזה. https://www.youtube.com/watch?v=P3FKHH2RzjI
ולשאלתך-אני חושבת שכולנו נסכים שילדים לא נולדים טאבולה ראסה (באיזו מידה-כאן אני מניחה שנוכל להתווכח) עכשיו, לעיניין החרדות, הגדרי נא "חרדה"?
בגדול-אני אתיחס לשני תיאוריות שבאופן אישי נורא הגיוניות בעיני. ויש לצין שאני לא מחסידי הבהבוריסטים-אז קחי את זה בחשבון.
תיאוריה ראשונה-היקשרות. לפי התיאוריה האנסטינקט הראשוני של הילד מבחינה אבולוציונית זה ליצור קירבה לדמות מבוגרת כולשהי (נסי לחפש "הברווזים של לורץ") בכ"א ההיקשרות קודמת אפילו לאינסטינקט האכלה. כלומר, הילד מחפש היקשרות, באופן בלתי תלוי. המטרה של זה אבלוציונית לפחות ע"פ בולבי זה להבטיח שתהיה הגנה לילד. כדי להשיג את ההיקשרות הזו- הילד מפעיל התנהגיות מסוימות-חיוך, לפיתה וכו' יש שלוש סוגים של היקשרות: היקשרות בטוחה, חרדה אמביולנטית, וחרדה נמנעת-עכשיו איך זה מתקשר לשאלה שלך?
כי דפוס ההיקשרות שנוצר משפיע על התנהגות הילד.
בהיקשרות בטוחה-הילד מרגיש מוגן ולכן באופן כללי מאוד מאוד הוא יותר שליו ועצמאי-הוא מרגיש חופשי לחקור ולגלות את העלם (ואולי זה קצת מתקשר לעיניין האינטלגנציה)
בהיקשרות חרדה אמביולנטית-הילד לא מרגיש בטוח בהיענות ההורים ולכן הוא מפעיל איתותים של היקשרות המון. (עוזבת לרגע את החדר? הוא בוכה, מישהו נכנס? הוא נצמד עלייך) כביכול מנסה להבטיח שלא תעזבי כי הוא לא בטוח שתחזרי. עכשיו פה, בגלל התלותיות שלו הוא ירגיש פחות חופשי לחקור ולהתנסות בעולם.
ויש היקשרת נמנעת חרדה- וזה בערך כשהילד התיאש מההורה וכבר לא מזיז לא עם הוא שם או לא-הוא משחק לו בשקטלא מתיחס בכלל להורה-ההורה יכול לחזור לחדר והוא כביכול לא ישים לב. (איך יודעים שהוא חרד? מודדים פעימות לב)

ומה בין כל זה לשאלה שלך?דפוס ההיקשרות שנוצר מאפיין את הקשרים שלנו בהמשך החיים. (אם כי ע"פ מחקרים שקראתי, הורות איכפתית בהמשך בהחלט יכולה לשנות את זה) (ובעיניין חרדות-תחשבי על ילד שלא רוצה ללכת לגן וכו')
ועכשיו-למה אני אומרת שהילד לא טאבולה ראסה? כי יש את גישת המזג. (לילד בן יומו אכן יש מזג!) כנסי לבה"ח ליולדות ותראי שיש ילדים ששקטים, ויש כאלה שלא מפסיקים לבכות. (וגם לכן יש הוכחות שגם המזג משפיע על סוג ההיקשרות ולא רק טיב ההורים.)
ויש את מרגרט מהלר- שאומרת שהמטרה של הילד זה להיפרד מההורים ולייחד את עצמו כאינדיבידואל-וזה בעצם גם סוג של אינסטינקט בילד ולכן עם מסיבות כאלה ואחרות ההורה מנוע את זה הילד מפתח בעיות התנהגות וחרדה. (זה היה ממש על קצה המזלג)
אבל שוב-הקביעה שלך בקשר לעיניין הטאבולה ראסה מאוד מוטעת בעיני-את מדברת על שני הורים ממוצעים שנולד להם ילד גאון-זה לא סותר את עיניין הגנים אולי אני טועה, אני לא בקיאה בנושא אבל לא מצאו (עדיין) את הגנים שאחראים לאינטלגניציה ולכן אם הם קיימים, ההיגיון שלי אומר שהם יכולים להיות גנים רסיסיבים. אבל איני בקיאה בעיניין האינטלגנציה מידי ויש פה המון, המון גורמים. זה כר מאוד פורה למחקר.
ומילה בקשר לעיניין החיזוקים-אני מתחילה להיות מאוד סקפטית בהשפעה של זה על ההתנהגות האנושית-או לפחות ההשפעה הכל כך מרחיקה לכת שבהביוריסטים מיחסים לה אחת הבעיות בעיני, עם הפסיכולוגיה הזמינה היא שהיא לא מעודכנת, או לחלופין מועברת ע"י אנשים שמכירים ר תמונה מאוד חד צדדית.

וואו זה היהחופר-הכל כדי לא להתכונן למבחנים...
 
למעלה