השפעת המצב הביטחוני על העבודה שלנו

השפעת המצב הביטחוני על העבודה שלנו


המבצע עדיין נמשך, נראה שהדיבורים על הפסקת אש נשארים בגדר דיבורים ובמדינה נאלצים להסתגל למצב שכבר עברנו דומים לו בעבר, וכבעבר יש השלכות על חיי היומיום כמו העבודה שלנו.

במבצעים קודמים זכורים לי דיווחים על לקוחות שהתקשו להבין שהנציגים מפסיקים את השיחה כי יש אזעקה, או שעסק זה או אחר פועל במתכונת חלקית בשל העובדה שהוא נמצא באזור שנמצא תחת מתקפה ו/או כי עובדים רבים גוייסו בצו 8. מהצד שלנו העובדים, נדרש לעיתים במצבים כאלו לעבוד יותר על מנת למלא את החוסר של אותם עובדים שגוייסו (בהנחה שלא גוייסתם בעצמכם), ובמקרים אחרים יש פגיעה בשכר בשל הפסקת העבודה - בעיקר במקומות פרונטליים שמתמודדים עם מיעוט או העדר לקוחות, או במקרה של ביטול פרויקטים שונים בשל המצב. לעיתים יש מצבים אחרים, כמו מה שקרה לי בעמוד ענן - הודעתי למעסיקים דאז בקד"מ שלא אוכל להשתתף בפרויקט ששובצתי אליו כי קיבלתי צו 8, אבל שוחררתי מהר יחסית לאור התייצבות מקסימלית, והתוצאה הייתה שכמעט הפסדתי את הפרויקט, ובאותה מידה יכולתי להפסיד אותו לגמרי (בתור סטודנטית זו הייתה הפרנסה שלי).

מה מתרחש בעבודה שלכם? כיצד אתם מושפעים מהמצב, בין אם אתם תושבי הדרום, המרכז או הצפון? מה מצב כ"א אצלכם? איך האווירה הכללית?
 

nofi1456

New member
גם בצפון מרגישים את השינוי

אני עובדת בתחנת דלק אז ביומיום פחות מרגישים כי דלק זה צורך, אנשים עדיין צריכים לנסוע לעבודה וכל זה..
אבל דווקא בשבתות בבקרים, היינו רגילים שמפוצץ כי כולם בדרך לאיזה טיול וקונים חטיפים/שתיה/קרח/שמשיות/מזרונים/ערכות קריורי ומה לא...
ומאז שהכל התחיל פשוט נטושששש!
אבל תכלס, אני לגמרי מבינה את זה.. אני בטוחה שכל אחד (כולל אני) מכיר מישהו שנמצא שם ונלחם, או שיש לו קרובי משפחה בדרום, או שחס וחלילה מכיר מישהו שנהרג... הדאגות האלה לא פוסחות על אף אחד, גם אם אין פה אזעקות.
 
אצלנו זה מורגש בכמה היבטים

בתור התחלה - כמה עובדים קיבלו צו 8, וכשאני אומרת "כמה עובדים" אני מתכוונת לכמות לא סמלית מהעובדים הצעירים אצלנו וזה דורש מהעובדים האחרים לעבוד יותר קשה וזה לא מובן בכלל כשמדובר בתקופה שהייתה אמורה להיות תקופה של חופשות ויש עובדים שיש להם ילדים ובמצב הנוכחי הם נדרשים לתת לילדים יותר תשומת לב מהרגיל ובהתחלה היו גם חששות אם לשלוח את הילדים לקייטנה וכו' ובקיצור - המון בלאגן. שתיים מהבנות שעובדות איתי במחלקה קיבלו צו 8 ככה שאני בין אלו שעובדים קשה מהרגיל. חוץ מזה יש את שגרת האזעקות - אנחנו לא רגילים לזה במרכז אבל זה הפך לשגרה.

חוץ מהנושאים האלו יש היבטים נוספים למצב הזה שרוב האנשים בכלל לא חושבים עליהם, ובתור מי שעובדת במשאבי אנוש נחשפתי אליהם לא לראשונה, אבל במבצע הזה קלטתי עד כמה הם בעייתיים: אנשים שנתקעו בחו"ל - עובד שלנו נתקע בחו"ל בגלל ביטולי הטיסות (יחד עם עוד חצי מעם ישראל) ועדיין לא ברור מה יעלה בגורל הימים שהפסיד, כי מצד אחד זה לא הוגן כלפיו שישלם על הימים האלו כימי חופשה נוספים, אבל מהצד השני המעסיק לא אמור לממן מצב כזה שהעובד לא עומד לרשותו בגלל גורם עליון, ואין ממש ביטוח שמכסה את זה לפי מה שידוע (אם כי הנושא עדיין בבדיקה). עובדים אחרים נאלצו לקחת ימי חופש בגלל הילדים שלהם או לצאת מוקדם כי ביטלו קייטנות/הילד פחד להיות בקייטנה כשיש אזעקות וכל מיני שכאלו, וגם זה על חשבון ימי חופש רגילים. והשיא - סיפרתי על נושא צווי ה-8, מה שיצר מצב שרוב החבר'ה הצעירים נעדרים עכשיו, וכבר שמעתי דיבורים על כך שבגיוסים הבאים כדאי לקחת בחשבון את הנושא הזה ולברר לגבי פוטנציאל המילואים של מועמדים לעבודה, מה שיוצר תחושה לא נעימה אם אהיה עדינה.
 
מושפעים בהחלט

כמו רוב המדינה.
אחד המנהלים הוקפץ למילואים ממש בתחילת המבצע, עוד עובד הוקפץ בהמשך כשנכנסו לעזה, כך שאנחנו בחוסר קל אבל לא נורא. עוד עובדת החסירה כמה ימים בגלל חרדות מהאזעקות.

&nbsp
מעבר לכך, כמו הרבה תיאטראות ואולמי הופעות בארץ, ביטלנו כמה וכמה הצגות, מה שגרר עומס עבודה כי היה צריך לשבת ולהתקשר לכמות לא מבוטלת של מנויים ומחזיקי כרטיסים, ובהמשך חוסר מעש כמעט טוטאלי יחסית לתקופה הזו של השנה כי בקושי יש הצגות אז גם בקושי יש אנשים שמתקשרים להזמין וזה גם מוריד לנו את החלק של הכנסת ההצגה מהמשמרות.
&nbsp
להצגות שכן מתקיימות מאפשרים כניסה חינם לתושבי הדרום - זה ביחד עם איסוף מוצרים לחיילים בשבוע שעבר לפחות נותן לנו הרגשה קצת טובה שאנחנו עושים את המעט שאנחנו יכולים... וכמובן שגם זה מביא לקוחות חצופים (אני מהדרום... דרום ת"א. מה זה לא נחשב? אבל גם פה היו אזעקות!! <אהמ, כן, אזעקה פעם ביום זה בול אותו דבר כמו מה שתושבי הדרום עוברים>).
&nbsp
בנוסף, נתקלתי אישית בלקוח שכשאמרתי לו שיש אזעקה ולצערי נאלץ לסיים את השיחה הוא הגיב ב"כן, גם אצלי יש, אבל לא אכפת לי. אפשר להמשיך את ההזמנה". הוא זכה לניתוק חביב כי אני מאוד שמחה שלו לא אכפת אבל לי כן ואני מעדיפה לרוץ למרחב המוגן מאשר להמשיך לדבר איתו.
&nbsp
ובענייני המרחב המוגן - אצלנו אולם התיאטרון נחשב למרחב מוגן אבל כבר נתקלנו במצב בו יש אזעקה כשהקהל מגיע להצגה (כחצי שעה לפני ההצגה) ואז פשוט יצאנו מהקופות והובלנו את הקהל לידנו למרחב המוגן שקרוב לקופות ושאנחנו משתמשים בו במהלך היום. שאר הקהל שהיה בסביבת האולם הוכנס לאולם וזכה לפגוש את השחקנים שהיו חצי לבושים ומאופרים לקראת ההצגה... הזוי משהו.
&nbsp
האווירה הכללית היא בעיקר הזויה ורוב הזמן די מדוכדכת כי אין הרבה עבודה ורק שומעים כל היום דיווחי חדשות מדכאים. להרבה מהעובדים יש משפחה בדרום או חברים/קרובי משפחה בצו 8.
אנחנו משתדלים לעודד אחד את השני, אתמול אחת העובדות הכינה עוגה סתם כדי שיהיה יותר נעים, אני היום שמתי מוזיקה כשלא היו שיחות כדי להנעים את האווירה. האמת שאני מעדיפה לעבוד בימים האלה ולא להישאר בבית ולשקוע בדאון בגלל כל מה שקורה.
&nbsp
מה שכן, גם אנחנו וגם עסקים בסביבתנו מרגישים בהחלט את הירידה החדה בכמות הלקוחות בכלל ובכמות התיירים בפרט. אין ספק שמעבר להשפעות הישירות של המצב הבטחוני, כולנו נרגיש את ההשפעה על הכלכלה והתיירות גם בהמשך.
 
למעלה