השפעת הריבית במשק על חוב של בנק ללקוח ועל נכס
רבים מאיתנו שואפים להרוויח, או לפחות לא להפסיד, וה"שיטה" פועלת על העיקרון הבסיסי והעתיק ביותר לקנות בזול ולמכור ביוקר, קרי לתווך בין מוכר אחר לבין קונה אחר. קל לתווך בכסף, באמצעות קניית כסף ומכירתו, בשתי עסקאות שהראשונה היא פשוט מאוד ללוות כסף, והעסקה השניה להלוות את הכסף. העיקרון, של "קנה בזול ומכור ביוקר" מתורגם ל"ללוות כסף בזול (בריבית נמוכה) ותלווה אותו ביוקר (בריבית גבוהה". בנקים מבססים את המרווח הבנקאי שלהם עפ"י העקרון הזה, וכיוון שהם לא תמיד משיגים לווה ענק ומלווה ענק, אז נאלצים "לפרוט" את זה להרבה עסקאות קטנות של לקוחות קטנים שמצריכים העסקת כוח אדם שעולה כסף והבנק מממן את ההוצאות התפעוליות על כוח האדם באמצעות העמלות שהוא גובה על כל פעולה (בתי השקעות לא מלווים, לכן מבססים את רווחיהם נטו על העמלות). ישנם גם סיכונים ידועים, ואחד מהם הוא הריבית במשק. כאשר הריבית במשק עולה, גם שווי נכסים (הריבית שהבנק מקבל מלווים) וגם שווי ההתחייבויות של הבנק (הריבית שהבנק משלם למפקידים), שניהם יורדים, אבל אם שניהם יורדים בקצב שווה, אז הבנק לא מרוויח ולא מפסיד. השאלה אם הבנק ירוויח או יפסיד מעליית הריבית במשק תלויה בשאלה האם ההלוואה ארוכה או קצרה יותר מאשר הפיקדון. למי מבין השניים (1. נכס או 2. התחייבות) שיש לו את משך תקופת הזמן הארוכה יותר יהיה רגיש יותר לשינוי בריבית במשק, לכן כשהריבית תעלה הוא יירד בקצב מהיר יותר ולכן יירד יותר. אם הבנק פתח למפקיד פיקדון ארוך יותר (פיקדון הוא אמצעי בו הבנק קונה כסף במחיר הריבית שהוא משלם ללקוח המפקיד) מאשר תקופת הלוואה שהבנק נתן למלווה (הלקוח משלם ריבית על ההלוואה שקיבל מהבנק), אז בעליית הריבית במשק, ההתחייבויות יירדו בקצב מהיר יותר ואז הבנק מרוויח. לגבי המשפט האחרון שכתבתי "ההתחייבויות יירדו בקצב מהיר יותר וכתוצאה מכך הבנק מרוויח", רציתי לדעת האם המשמעות המעשית היא שיוצא שהריבית האפקטיבית שהבנק משלם למפקיד על הפיקדון ארוך הטווח היא ריבית זולה יותר. והאם הסיבה לכך שהבנק מרוויח היא בגלל שהערך הנוכחי של הפיקדון שהמפקיד יקבל את הפיקדון שלו בסוף התקופה (שהיא ארוכה) נמוך יותר וזו הסיבה שהבנק מרוויח ?
רבים מאיתנו שואפים להרוויח, או לפחות לא להפסיד, וה"שיטה" פועלת על העיקרון הבסיסי והעתיק ביותר לקנות בזול ולמכור ביוקר, קרי לתווך בין מוכר אחר לבין קונה אחר. קל לתווך בכסף, באמצעות קניית כסף ומכירתו, בשתי עסקאות שהראשונה היא פשוט מאוד ללוות כסף, והעסקה השניה להלוות את הכסף. העיקרון, של "קנה בזול ומכור ביוקר" מתורגם ל"ללוות כסף בזול (בריבית נמוכה) ותלווה אותו ביוקר (בריבית גבוהה". בנקים מבססים את המרווח הבנקאי שלהם עפ"י העקרון הזה, וכיוון שהם לא תמיד משיגים לווה ענק ומלווה ענק, אז נאלצים "לפרוט" את זה להרבה עסקאות קטנות של לקוחות קטנים שמצריכים העסקת כוח אדם שעולה כסף והבנק מממן את ההוצאות התפעוליות על כוח האדם באמצעות העמלות שהוא גובה על כל פעולה (בתי השקעות לא מלווים, לכן מבססים את רווחיהם נטו על העמלות). ישנם גם סיכונים ידועים, ואחד מהם הוא הריבית במשק. כאשר הריבית במשק עולה, גם שווי נכסים (הריבית שהבנק מקבל מלווים) וגם שווי ההתחייבויות של הבנק (הריבית שהבנק משלם למפקידים), שניהם יורדים, אבל אם שניהם יורדים בקצב שווה, אז הבנק לא מרוויח ולא מפסיד. השאלה אם הבנק ירוויח או יפסיד מעליית הריבית במשק תלויה בשאלה האם ההלוואה ארוכה או קצרה יותר מאשר הפיקדון. למי מבין השניים (1. נכס או 2. התחייבות) שיש לו את משך תקופת הזמן הארוכה יותר יהיה רגיש יותר לשינוי בריבית במשק, לכן כשהריבית תעלה הוא יירד בקצב מהיר יותר ולכן יירד יותר. אם הבנק פתח למפקיד פיקדון ארוך יותר (פיקדון הוא אמצעי בו הבנק קונה כסף במחיר הריבית שהוא משלם ללקוח המפקיד) מאשר תקופת הלוואה שהבנק נתן למלווה (הלקוח משלם ריבית על ההלוואה שקיבל מהבנק), אז בעליית הריבית במשק, ההתחייבויות יירדו בקצב מהיר יותר ואז הבנק מרוויח. לגבי המשפט האחרון שכתבתי "ההתחייבויות יירדו בקצב מהיר יותר וכתוצאה מכך הבנק מרוויח", רציתי לדעת האם המשמעות המעשית היא שיוצא שהריבית האפקטיבית שהבנק משלם למפקיד על הפיקדון ארוך הטווח היא ריבית זולה יותר. והאם הסיבה לכך שהבנק מרוויח היא בגלל שהערך הנוכחי של הפיקדון שהמפקיד יקבל את הפיקדון שלו בסוף התקופה (שהיא ארוכה) נמוך יותר וזו הסיבה שהבנק מרוויח ?