השקפה שלי על שנות ה20 שלנו.
שלום ונעים מאוד. שמי צחי, בן 23, משוחרר שנה וחצי, וחדש כאן.
עדיין אין לי שמץ מה אני רוצה לעשות בחיים ומה אני רוצה ללמוד אבל, אין לי ספק שאלמד ואני מכוון גבוה לאוניברסיטה.
מהשחרור ועד היום, אפשר לומר שדי לקחתי את הזמן. לא למדתי, לא עשיתי פסיכומטרי אלא פשוט עבדתי הרבה, נחתי הרבה וביליתי הרבה.
הרווחתי הרבה ולא רק במובן הכספי.
הרבה אנשים חושבים שהחיים הם סוג של מסלול מרוץ גדול וארוך, וצריך למהר ולהגיע ראשונים לנקודת הסיום. מהי נקודת הסיום המיוחלת? לרובנו יהייה זה תואר ביד, עבודה טובה ויציבה, בית, ולבסוף משפחה.
גם אני רוצה להגיע לנקודה הזו כמו רובנו, אך מסרב בתוקף לרוץ אליה . מי שרץ מעלה לפסגה , מרוב שהוא מכוון רק אליה, עלול לא להנות מהטיפוס לשם..
אז כרגע, עדיין עובד , בתור ברמן במסעדה איטלקית מצליחה. שכר של 27 לשעה שזה בסה"כ לא רע.
באופק הקרוב של חיי כעוד חודש, אני טס לאמסטרדם לשבועיים עם שני חברים, וחודשיים אחרי בינואר, שלושה חודשים בניוזילנד. מניו זילנד במידה וישאר כסף, גיחה מהירה של חודש לאוסטרליה שבה אתגורר אצל חבר .
שאחזור ארצה בתחילת/אמצע אביב, אין לי ספק שאתחיל בפסיכומטרי ולימודים בלתי נגמרים, בתקווה שהטיולים הללו והמנוחה של השנתיים וחצי בין סוף צבא לתחילת לימודים, יתנו לי את האנרגיות שאני כל כך צריך למסלול הארוך והמייגע שיצפה לי בדרך לבסס את חיי במדינת ישראל כהלכה.
לא רואה סיבה למה להתחיל ללמוד ישר אחרי הצבא כמו שחלקנו עושים, ולא לתת קצת לנפש ולגוף את המנוחה שהוא כל כך זקוק לו.
תחשבו על זה:
מהרגע שאנחנו נולדים אנחנו חיים במסגרות בלתי נגמרות. חלקם קשות יותר ודורשות קצת יותר וחלקם פחות, אבל כולם דורשות.
החל מרגע הלידה תחת העין המסורה של אמא ואבא שמפקחת ושולטת על כל תנועה קטנה,משם למעון - גן ילדים - בית ספר יסודי - חטיבה - תיכון וככה לקינוח שלוש שנים ארוכות של צבא . שלרובנו לא קלות בכלל ומחייבות אותנו לדרישות גבוהות , אחריות רבה ומסירות.
שהגעתם לבסוף לגיל 21 , השתחררתם ויצאתם ב-א-מ-ת לחופשי, פעם ראשונה בחייכם. אז למה לא להנות ולנוח קצת? להתחיל ללמוד בגיל 25 ואף 26, זה לא סוף העולם. אתם תתחילו את הלימודים לדעתי, עם לרוב מוטיבציה הרבה יותר גדולה, שלמות אמיתית עם עצמכם, וחיוך על הפנים שהסתכלתם אחורה על תקופת השיחרור.
תנוחו , תבלו ותהנו. עם המלצה חמה לצאת לטיול בעולם. אורכו פחות צריך לשנות לכם , כמו פשוט לצאת ולעשות אותו. כי סביר להניח כשתתחילו לימודים ותבנו משפחה, כבר לא ייצא לכם לעשות אותו וגם אם חלקכם כן יצליחו לממש , זה לא יהייה אותו דבר.
החיים קצרים חבר'ה . החיים קצרים. אנחנו צעירים וחיים באשליה שיש לנו את כל החיים לפנינו אבל בסופו של יום, אף אחד לא מבטיח שנגיע לשיבה טובה. זה שאנחנו צעירים , יפים ובריאים היום, לא עושה אותנו חסינים . גם לנו מלאך המוות יכול לדפוק מחר על הדלת, אז לפחות אם חלילה זה יקרה בטרם עת, נסתכל אחורה ונדע שלא חיינו את חיינו רק בצפייה מתמדת להגיע ליעד, אלא גם נהנו מהנסיעה לשם.
שלום ונעים מאוד. שמי צחי, בן 23, משוחרר שנה וחצי, וחדש כאן.
עדיין אין לי שמץ מה אני רוצה לעשות בחיים ומה אני רוצה ללמוד אבל, אין לי ספק שאלמד ואני מכוון גבוה לאוניברסיטה.
מהשחרור ועד היום, אפשר לומר שדי לקחתי את הזמן. לא למדתי, לא עשיתי פסיכומטרי אלא פשוט עבדתי הרבה, נחתי הרבה וביליתי הרבה.
הרווחתי הרבה ולא רק במובן הכספי.
הרבה אנשים חושבים שהחיים הם סוג של מסלול מרוץ גדול וארוך, וצריך למהר ולהגיע ראשונים לנקודת הסיום. מהי נקודת הסיום המיוחלת? לרובנו יהייה זה תואר ביד, עבודה טובה ויציבה, בית, ולבסוף משפחה.
גם אני רוצה להגיע לנקודה הזו כמו רובנו, אך מסרב בתוקף לרוץ אליה . מי שרץ מעלה לפסגה , מרוב שהוא מכוון רק אליה, עלול לא להנות מהטיפוס לשם..
אז כרגע, עדיין עובד , בתור ברמן במסעדה איטלקית מצליחה. שכר של 27 לשעה שזה בסה"כ לא רע.
באופק הקרוב של חיי כעוד חודש, אני טס לאמסטרדם לשבועיים עם שני חברים, וחודשיים אחרי בינואר, שלושה חודשים בניוזילנד. מניו זילנד במידה וישאר כסף, גיחה מהירה של חודש לאוסטרליה שבה אתגורר אצל חבר .
שאחזור ארצה בתחילת/אמצע אביב, אין לי ספק שאתחיל בפסיכומטרי ולימודים בלתי נגמרים, בתקווה שהטיולים הללו והמנוחה של השנתיים וחצי בין סוף צבא לתחילת לימודים, יתנו לי את האנרגיות שאני כל כך צריך למסלול הארוך והמייגע שיצפה לי בדרך לבסס את חיי במדינת ישראל כהלכה.
לא רואה סיבה למה להתחיל ללמוד ישר אחרי הצבא כמו שחלקנו עושים, ולא לתת קצת לנפש ולגוף את המנוחה שהוא כל כך זקוק לו.
תחשבו על זה:
מהרגע שאנחנו נולדים אנחנו חיים במסגרות בלתי נגמרות. חלקם קשות יותר ודורשות קצת יותר וחלקם פחות, אבל כולם דורשות.
החל מרגע הלידה תחת העין המסורה של אמא ואבא שמפקחת ושולטת על כל תנועה קטנה,משם למעון - גן ילדים - בית ספר יסודי - חטיבה - תיכון וככה לקינוח שלוש שנים ארוכות של צבא . שלרובנו לא קלות בכלל ומחייבות אותנו לדרישות גבוהות , אחריות רבה ומסירות.
שהגעתם לבסוף לגיל 21 , השתחררתם ויצאתם ב-א-מ-ת לחופשי, פעם ראשונה בחייכם. אז למה לא להנות ולנוח קצת? להתחיל ללמוד בגיל 25 ואף 26, זה לא סוף העולם. אתם תתחילו את הלימודים לדעתי, עם לרוב מוטיבציה הרבה יותר גדולה, שלמות אמיתית עם עצמכם, וחיוך על הפנים שהסתכלתם אחורה על תקופת השיחרור.
תנוחו , תבלו ותהנו. עם המלצה חמה לצאת לטיול בעולם. אורכו פחות צריך לשנות לכם , כמו פשוט לצאת ולעשות אותו. כי סביר להניח כשתתחילו לימודים ותבנו משפחה, כבר לא ייצא לכם לעשות אותו וגם אם חלקכם כן יצליחו לממש , זה לא יהייה אותו דבר.
החיים קצרים חבר'ה . החיים קצרים. אנחנו צעירים וחיים באשליה שיש לנו את כל החיים לפנינו אבל בסופו של יום, אף אחד לא מבטיח שנגיע לשיבה טובה. זה שאנחנו צעירים , יפים ובריאים היום, לא עושה אותנו חסינים . גם לנו מלאך המוות יכול לדפוק מחר על הדלת, אז לפחות אם חלילה זה יקרה בטרם עת, נסתכל אחורה ונדע שלא חיינו את חיינו רק בצפייה מתמדת להגיע ליעד, אלא גם נהנו מהנסיעה לשם.
