"השתיקה שלי זו הצרחה הכי גדולה..."
כבר הרבה זמן שאני שותקת, השתיקה הזו היא צרחה, זעקה לעזרה, קריאה ליחס, תשומת לב, תמיכה ועזרה. אני רוצה להתנצל על שהזנחתי בתקופה האחרונה את הדברים פה, את עצמי, אתכם.. קשה לי כ"כ. רע לי כ"כ.. אני לא מוצאת את עצמי, אני עוברת דכאון אחרי דכאון, אחרי כל נפילה יש לי נפילה עמוקה יותר, והבור לא נגמר...
נמאס לי מהכל, נמאס לי מעצמי, לא טוב לי במקום שאני נמצאת בו, אני מרגישה תקועה במקום, כאילו מיציתי מכל מקום ומכל פינה.. שיעמום והתנוונות כזו שבא פשוט לצרוח. עשיתי כמה שטויות השבוע ופלטתי כמה דברים לא נכונים ליד האנשים הלא נכונים.. לא קרה לי מזה כלום חוצ משיחה פה ושיחה שם עם האנשים שממונים עליי. אני רק יודעת שאני מחפשת את המוצא שלי מהנקודה הזו, הנקודה הזו שמטריפה לי את השכל.. שגורמת לי להיות כמו שאני עכשיו, שזה לא אני האמיתית. איבדתי את עצמי במקום מסויים, איבדתי כ"כ הרבה אנשים אחרים, איבדתי כ"כ הרבה דברים יקרים וחשובים..
אני מחפשת את עצמי ומחפשת תשובות עכשיו, מנסה לתקן את הנעשה ולנסות להתפתח למקומות חדשים.. אחרי הכל, יש לי עוד שנה ו-8 חודשים להעביר שם.. במקום הזה. אני מצטערת אם נעלמתי למישהו, מצטערת אם לא הייתי אני מספיק.. מצטערת על כל הטעויות שאני עושה בלי הפסקה... (אני לא מפסיקה לטעות...
) "רק בשביל לקבל חיבוק..."
אם למישהו יש מה לומר לי, זה המקום. אוהבת, מתנצלת ולא שוכחת לעולם..
נמש. *ההודעה מופנית לכל אותם אלה שיקרים לי, ואני יקרה להם, לכל אלה שאוהבים אותי/אני אוהבת אותם/שונאים אותי או סתם מכירים אותי בתור נמש או בתור טל..
כבר הרבה זמן שאני שותקת, השתיקה הזו היא צרחה, זעקה לעזרה, קריאה ליחס, תשומת לב, תמיכה ועזרה. אני רוצה להתנצל על שהזנחתי בתקופה האחרונה את הדברים פה, את עצמי, אתכם.. קשה לי כ"כ. רע לי כ"כ.. אני לא מוצאת את עצמי, אני עוברת דכאון אחרי דכאון, אחרי כל נפילה יש לי נפילה עמוקה יותר, והבור לא נגמר...
