סאסא = "זקן השיבולים" בעברית יפה ולא שימושית במיוחד. הכפרים כסייר וסעסע היוו חלק מזירת הקרב על רמת יוחנן במלחמת העצמאות ונכבשו באפריל 1948. במפות ישנות המקום נקרא חורבת סאסי, ובשנים האחרונות שונה השם לסאסאי (לא יודע למה).
כאן, שני ק"מ בלבד מצפון לתחנה הראשונה, הנוף הוא יער פארק של אלוני התבור. גם הפריחה כאן שונה ועם הרבה סביונים, ציפורני חתול וכו'.
גושי טחב יפהפיים ומתוכם צומחות צורית חיוורת (בצבע ירוק חיוור) וזערורית קטנת פרי (בצבע ירוק חי עם גבעולים מאדימים)
צלמתי המון תמונות של גינות הטחב הקטנות הללו, הן פשוט מלבבות ביופין
זלזלת הקנוקנות בשיא פריחה במקומות רבים בארץ.
נרתיקנית נאה-דביקה - פטריה בעלת כובע עם מרקם רירי-דביק, הדפים אינם צמודים לרגל, בבסיס הרגל נרתיק. וכשהרגל מתנתקת (בקלות יחסית) - היא נראית כמו עצם שיצאה ממפרק...
אמוץ דפני הוסיף סיפורי פולקלור על שמותיה בערבית- המחביאה כי היא יוצרת "וילונות" שאפשר להתחבא בינם לבין הסלע וחבל העניים כי המכין חבל מענפיה ידיו נצרבות מהחומר שיש בעלים. ובאותו עניין- סחיטת העלים ומריחת הנוזל במקומות אינטימיים משפרת על פי האמונה את כוח הגברא...
איך לא שמתי לב אליו?!
המתקן ליבוש הסוכר הוא צלבני (מאות 10-11, אם אני זוכרת נכון)
והנה הקבוצה מאזינה לגדעון המדריך שמספר לנו על תהליך ייצור הסוכר - שהועבר אח"כ לעכו ומשם לאירופה.
היא מהמאה ה-12 ואילך.
בקיצור: עברה מיד ליד בתקופה הצלבנית, בין ידיים צלבניות וגם מוסלמיות. להצפת השטח במים לצורך גידול קני הסוכר, נבנה סכר באפיק נחל שעל הסמוך.
המקום המשיך לפעול עד המאה ה-16, כשבתקופה האחרונה - בגלל האזור המוצף - הוא שימש כחווה לגידול ג'מוסים.
סקרים מודרניים ראשוניים נערכו ע"י רפי פרנקל ונמרוד גיצוב. חפירות באתר נערכו ע"י הארכיאולוגית עדנה שטרן.