השתפכות של לילה

[מרב של ערן]

השתפכות של לילה

לא יודעת למה, אבל נפלה עלי מין עצבות אדירה שכזו. אולי זה רמת ההורמונים שצנחה לה פתאום. אולי זה הפגישה אצל הרופא מחר כדי להחליט על הטיפול הבא. אולי זה ריכוז היתר של החגים והארוחות המשפחתיות שמלאות בילדים ובמבטים התוהים / מרחמים או ההערה הישירה "וגם כאן אני רואה בטן צומחת" שכוונה ישירות לבטן הרכה שלי

ופתאום כאילו כל האנרגיות נעלמו לי. ופתאום הכמיהה האדירה לילד, שכבר הפכה לכאב פיזי ממש, מאיימת להציף ולהטביע אותי. זה לא מתאים לי. אני, שתמיד אופטימית פתאום לא מצליחה למצוא את הפנס שיאיר לי את הדרך, ואיפה לעזאזל קונים סבלנות??????? מרב ~שמקווה להרגיש אופטימית יותר בבוקר~

 

[נועם@בת]

יש ימים כאלה מרבי ../images/Emo24.gif

אולי זה הסתיו שמתחיל להתרקם ברוחות מהים. אולי זה הימים המתקצרים, כל זמן שהשמש בשמיים האור מקל עלינו לחמוק מהדברים האפלים שמסתתרים להם בפינות. עכשיו, כשהימים מתקצרים יש קצת יותר חושך בחיים שלנו. ולחושך יש חיים משלו

מחר כבר תהיה התחלה חדשה, כוחות חדשים ותקווה עצומה. הרופא יגיד ש... ואתם תחשבו שבטח כדאי ש... ושוב יעלה החיוך הזה שמדמיין בטן מתעגלת ותינוק ריחני. בכלל, מחר יהיה יום חדש. עוד כמה שעות אשמע את הציפורים מצייצות לפני הזריחה. ואחר כך את כבר תתעוררי אחרי לילה לא שקט, ותדעי שכבר יום חדש, ועיתון חדש והתחלה חדשה. שיהיה לך יום יפה מרב

מועדים לשמחה נועם

 

[אפרת**]

המבטים האילו יכולים להטריף אותי

לכל אחת מאיתנו מין הסתם יצא לזכות במבטים האומללים האילו. זה משגע אותי. על מה בדיוק אנשים מסתכלים??? על האין בטן???? ומה יוצא מזה??? מילא אם היה יוצא מזה הריון, יופי שיסתכלו, אפילו הייתי מזמינה מבטים בתשלום...

פעם עוד היום שאעיר למישהו במלוא עוצמתי

בנתיים אני מתעלמת במופגן (חסרת אומץ שכמותי...

) הכמיהה לילד, זה אצל כולנו בלב. והוא יבוא וכל הכמיהה הזאת תהפוך לפינוק. אני מאמינה שהאושר מחכה לנו כאן ממש כאן בפינה. תכף נגיע אליו. כולנו. אפרת.

 

[מרב.]

אוי מרבי, אני יודעת בדיוק

מה היה הגורם הישיר לעצבות הזו. מה שלחץ על כפתור העצב אצלך היתה אותה הערה המכוונת לבטן. זה בדיוק זה, זה פשוט סחב החוצה את כל העצבונות הקטנים שהיו בפנים ושלא היה להם מספיק כוח לצאת החוצה לבד. אני מתה מפחד שמישהו יגי לי את זה. התשובה המוכנה "לא, אני סתם שמנה" שמכוונת לסקרנים וכאלה שבטוחים כל כך שאני בהריון מוכנה על לשוני, אבל זה אני בטוחה שזה יהיה רק טריגר לעיצבובים קטנים כאלה שנסחבים הרבה זמן. למה להערות כאלו יש את הכוח להוציא מאיתנו גל עצבות כזה וים של דמעות, אני לא יודעת. זה הרי לא הגיוני בעיני שמישהו שחיצוני לי יגרום לי לכזה עצב, אבל לפעמים קשה להיאבק בזה. אז שכל העצב הזה ישחה את דרכו החוצה, לפחות עד שתוכלי לנשום ולהגיד- אה, הנה את אופטימיות שלי, איפה נעלמת לי? והשמש עוד תזרח עלייך, יקרה שלי. ישירות על הבטן שלך, שכבר לא תהיה כ"כ רכה...

ענק, פשוט אוהב מרב

 

[עמית@]

מרבו,

ת´אמת? אני מעריצה אותך (ואת כולם) שמסוגלים להתמודד עם השאלות והמבטים והתהיות בלי להתפרק ולהתמוטט, ובלי להתחיל לכעוס ולפגוע. מפאת גילי הפעוט אני לא מתמודדת איתם על בסיס יומיומי (אפילו הדודה הקרצייה ביותר מבינה שאולי בגיל 23 אני עדיין שוקלת את דרכי) אבל אין לי ספק שזה יגיע (בטח עם ההתנפלות השוקקת שלי על כל פעוט רך וניחוחי) אני מצטערת על הכוח של ההערות האלה, האגביות, שפשוט מעלות על פני השטח כל מה שאת פוחדת ממנו, מייחלת לו, כמו חלום שמציף את מה שחבוי, יש להערות האלה כוח לשלוף ולהעיר. אוף, שתתעוררי כבר מהחלום לחלום חדש וטוב ממנו עמית

 

[נוג]

איתך לאורך כל הדרך ../images/Emo24.gif

 

[כל-כך רוצה ...]

מרבי ../images/Emo24.gif

זה הכל ביחד, כנראה ... ההורמונים שצנחו להם ואכזבו כל-כך את הגוף ופצעו את הנשמה, הפגישה עם הרופא שבה מדברים על ההמשך, וכן, אלה גם המבטים התוהים וההערות הישירות והכל-כך לא רגישות... ולצד כל אלה הכמיהה האדירה הזו, שלעתים נותנת המון כח ולעתים זורקת אותנו לתהום... מקווה שהשמש שלך כבר זורחת הבוקר

ומראה לך את האור שבקצה ... כי הוא שם, ואת תגיעי אליו רק עוד קצת... בינתיים, שולחת

אוהב ומקווה המון!!! כוכי

 

[מיכל ק-ש]

מרב

גם אני, בנאדם אופטימי ומלא אנרגיות בדרך כלל, מרגישה כך כבר כמה ימים. גם אצלי הסיבות הן בדיוק אלו שתארת ואליהם מתווספת העובדה שביום חמישי אני צריכה להיות בברית של הבן השני של בן דוד שלי. הוא צעיר ממני בשנה וזה הילד השני שלו. אני מתה עליו ועל אשתו, הם אנשים מקסימים והיו להם בעיות רציניות לפני שנולד להם הילד השני ואני באמת מאוד שמחה בשבילם. אבל מהרגע שהודיעו לי, אני כבר בכוננות ספיגה לקראת המבטים והשאלות של "מה אתכם?". ודרך אגב: אם תגלי איפה קונים סבלנות, אני מתייצבת אחריך בתור ומוכנה לשלם כל מחיר, כי זה המצרך שמסתבר שאנחנו הכי צריכות. ולי באופן אישי יש חוסרים גדולים שלו. מיכל

 

[ligo]

מרבי, ליבי איתך

זה פשוט מסוג הימים האלה שאנחנו עצובות וזהו, אין מה לעשות. גם אני הרגשתי ככה בערב החג וביום שלפניו. כל הדרך להורים היו לי דמעות בעיניים ופחדתי שאם מישהו יגיד את הדבר הלא נכון אני פשוט אפרוץ בדמעות. אבל בסוף היה נחמד. הצלחתי לעשות הצגה ולחייך ואפילו הלכנו לרקוד. אני בטוחה שעכשיו את כבר מרגישה כרגיל אבל תמיד עוזר לדעת שאת לא לבד, לכולנו יש ימים עצובים ואחריהם ימים שמחים!

 

[salpter]

זה כבר לא אנושי מה שאנחנו עוברות.

חבל שלא התקשרת עלי אתמול בלילה בדיוק גם אני לא ישנתי בגללן אותן סיבות ,כנראה שההורמונים מיצו את עצמם בגיפינו ויצאו לגמרי ואנושיות רגשניות מפוכחות שבאנו חוזרות. אני נשקתי את בנה של גיסתי לעיני כולם וראיתי את המבטים והרחמים של כולם ממש השפילו מבט שהסתובבתי וגליתי שמתבוננים בנו. לעזאזל למה ה´ עושה לנו את זה אני שואלת אין ספור פעמים! ביי איתך שבוע הבא במסדרונות ביילנסון.

 

[rona33]

אויש מרב, כמה מוכר

לי הציעה גיסתי ה"חכמה" ברוב אדיבותה חתיכת אתרוג שברכו עליובחג ואפילו התנצלה ואמרה שאתרוג הוא בד"כ סגולה לזיווג אבל בטוח שזה עובד גם בשביל הריון,והכל במבטים נוטפי רחמים. בקושי התאפקתי מלאמר לה שתנסה גם היא אתרוג,אולי יש בו סגולה נגד רשעות וטמטום. חוץ מזה גם אני נורא רוצה כבר ושואלת מה יהיה ומתי, מבינה ומזדהה איתך. איו הרבה מה לעשןת חוץ מלהמשיך לקב´ המתקדמים בחתירה. אני באופן אישי מחליפה לי רופא בחודש הבא למטרות גיוון (אבל נשארת תחת המטרייה של אותה קליניקה) החזיקי מעמד דרלינג, אפשר תמיד להתבכיין עלינו - למה יש לך אותנו אם לא בשביל זה? נשיקות

 

[yaelhul]

ולי חמותי הביאה איזשהו קשקוש

בשקית, שאחותההביאה לי מאיזה רב. זו היתה אמורה להיות סגולה לפריון וכו´ וכו´. אני קיבלתי קריזה מוחלטת. ראשית כי חמותי סיפרה על העניין לכל משפחתה. שנית כי הם יודעים שאני לא מאמינה בגרוש בדברים האלה. שלישית כי היא עוד נתנה לי הוראות הפעלה בלשון ציווי "לברך ככה ולהגיד ככה...". אמרתי לה שתיקח את זה חזרה לרכב, ושממש לא מעניין אותי מי הלך במיוחד להביא את זה, כי אני לא ביקשתי את זה, ושרק מהעצבים שאני אקבל מזה, אני לא אכנס להריון. בשלב הזה היא נכנעה. אני מניחה שהיא נעלבה, אבל היא לא מציקה לי יותר !!! יעל.

 

[מרב של ערן]

יעלונת,

אני רוצה לספר לך משהו שקשור בנושא הזה, אבל לא על גבי הפורום. אם את רוצה ויכולה, תשלחי לי אי-מייל כדי שאוכל לכתוב לך. מרב

 

[רומי המקורית]

את תותחית ../images/Emo70.gif

הייתי עושה אותו דבר אם לא יותר חמור. קבלי ח"ח פראי

(בזאת הוכתרת על ידי לתותחית השבוע)

 

[דוקטור לופלוף]

ממש רשעית ../images/Emo67.gif

וואי איזה רשעית והיא עוד מיתנצלת החצופה הזו ועוד "איזה רעות " הכול במבט נוטף רחמים אווי כמה רשעות יש בעולם הזה -כאילו לו מספיק עים בן לאדן והפצצות שלו וכעת הם והאתרוגים שלהם באמת צריך לצרף אותם לרשימת אירגוני הטירור חג שמח וכול הכבוד לנועם שעשתה מיזה כותרת

 

[@ריטה]

ישנם לפעמים ימים כאלו

אבל מה שטוב בהם שבסוף הם עוברים. אני מכירה את ההרגשה הייתי שם... הייתי שם ששתי בנות הדוד של בעלי סיפרו בגאווה שהן בהריון, והייתי שם כשלא נתנו לגיסתי להזיז עצבע כי היא בהריון. והייתי שם כשבכל ארוחת חג הסתכלו עליי במבטים נוגים. אבל אני הקפדתי להתלבש יפה ולפחות לנסות להרגיש טוב, שכל הדובות בהריון יקנאו בגזרה הרזה שלי. אין ברירה מוכרחים להמשיך לשחות. וצריך להרים את הראש

 

[דוקטור לופלוף]

הו הנה אחת שפוייה ../images/Emo66.gif

קצת מאופסת ויציבה על הקרקע-במקום להילחם בבלתי נודע ולחפש בכוח עויינות בכול תזוזה ושאלה לי אלייך ? מה היית אומרת עים הייתת שומעת שהם בהריון ולא אמרו לך כי לא רצו לפגוע בך? כמו שכעת את חושבת נו ברור - התשובה פשוטה -היית מיתחממת פי עשר לכן אין כמו מה שכתבת בסוף דברייך -להרים את הראש ולהמשיך כרגיל ולחפש את הדברים הטובים במצב-

 

[רומי המקורית]

שעות הלילה הקשות...

אני כל כך מכירה את זה. את מתחילה לחשוב על דבר קטן שמצטרף לעוד אלף דברים שמשרים עלייך דיכאון ה-י-ס-ט-ר-י. בעלי תמיד אומר לי, בעיקר מאז שהתחלנו בטיפולים, לא לנוח במשך היום כי אחר כך בלילה אין שום סיכוי שאוכל להירדם אם אתחיל עם המחשבות. בבוקר אני קמה ורואה שנשארתי בחיים וגם הקטע הקשה הזה כבר עבר (לפחות עד לפעם הבאה...) אז מתוקה - מקווה שהיום הזה הוא כבר הרבה יותר חיובי בשבילך, וחוץ מזה - מי אמר שאנחנו חייבות להיות כל הזמן מחוייכות ועליזות? מותר לנו ומגיע לנו את רגעי השבירה האלו אפילו רק בשביל שלמחרת נוכל להתחיל יום חדש ויותר אופטימי (ואת זה את מקבלת ממישהי שרצתה כבר כמה פעמים פשוט לחתוך ת´ורידים ולגמור עם זה - מילולית בלבד, כמובן)

 

[מאיה כהן]

אוף ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif

מבינה מאוד מאוד כל החגים המעצבנים האלה וכולם עם השאלות וההערות שלהם על מתי

והערות כמו "אתם לא יודעים לעשות את העבודה כמו שצריך" "עצלנים" פשוט מטריף/ומעצבן וכואב................

 

[רוני@30]

אני מקווה שעם הזריחה השתפר המצברוח

כמה מוכר ומעצבן. חבל שאי אפשר (אפשר בעצם, אבל לא כדאי) לקבל גם זריקות לעידוד ושמירה על אופטימיות, מצברוח ואנרגיה. אולי קצת

יעזור? ואולי

? בטוח ש

יכולה לשפר מצברוח, אבל כנראה שעדיף שלא. אני מקווה שהשעות שחלפו עשו את שלהן ושהכל נראה יותר אפשרי עכשיו... רוני