התאהבות בחברה הכי טובה
אהבתי בך כל דבר, אהבתי את החיוך מפה לאוזן הענק שלך חושף את השיניים הצחורות המלבבות, אהבתי את שאריות האודם הנעלמות על קצה שינייך, אהבתי את ההליכה הזקופה והאצילית שמבשרת הינה אני פה מבלי שתרצי, אהבתי את צחוקך המתגלגל מחורר האוזניים, אהבתי את מבטך העמוק, הפיקח, החכם שיודע הכל, יודע נפש וידע עולם, אהבתי שאת מביטה בי, חצי מבט שמכניס לפרופורציות וחצי מבט מנחם וחמים, אהבתי שאת מדברת, דיבור איטי אבל מלא עוצמה, אהבתי את מגע עורך הנעים המשוך תמיד בקרם, אהבתי את הריח שלך שמייחד רק אותך ריח טוב של קרם מעורבב עם ריח גופך, אהבתי שאת מחבקת אותי בחוזקה משרה עליי ביטחון גדול, אהבתי את מגע שפתייך על לחיי,אהבתי שאת צובטת את לחיי באצבעותיך, אהבתי את הנאמנות שלך, את היושרה בפנייך, אהבתי את ליבך הענקי, אהבתי את סבלנותך, אהבתי שגם ההתנהגות הכי נבזית שלי לא שברה אותך, הכלת אותי תמיד באיפוק אימתני, אהבתי שאהבת אותי למרות שלפעמים הוצאתי מכלים, אהבתי בך הכל, כל פיסה ורקמה מגופך ונפשך אהבתי, אהבתי להיות לידך, לא הבנתי אחרים שהיית שלהם וויתרו עלייך, עיוורי נפש ולב, גיחחתי עליהם איך ויתרו על מתנה כזאת בחייהם. בא יום שהתהפכה לי הקיבה והבנתי שיש לי אלייך אהבה אחרת לא רק של חברה, נבהלתי,בכיתי,בחיים לא היה לי מקרה כזה,ומצד שני רציתי באמת שתיהי שלי, רציתי לשמור עלייך, לתת לך, רציתי שרק תצחקי ותחייכי כל היום, רציתי לקחת את סיבלך ולהעביר אליי, וגם שלא יכולתי לחלוק עם סבלך, כאבתי את כאבך, אהבתי אותך אהבת אמת, ידעתי שבחיים לא אפגע בך ואילו אם רק היית דקה לצידי ושלי, לא הייתי נותנת לך ללכת לעולם! הייתי מוכנה להיות לך להכל, לבית, למשענת, לבדרנית, לפיסכולוגית, לשפית, לנגנית ולמה שרק תרצי שיהיה לך טוב ותחייכי... ידעתי שאת האהבה הזו אוכל לחלוק רק עם עצמי.. ואולי אם היינו חיים בעולם מתוקן הייתה כאן אהבה הדדית.. בעולם מתוקן לאהבה אין מגדר ומין בעולם מתוקן יש אהבה לנשמה.... קטע שכתבתי לחברה הכי טובה שלי שסביר להניח שבחיים היא לא תראה את זה.. ומה עושים עם כל כאב הלב הזה ... וניסיתי להתקרב.. נסענו יחד ליומיים וניסיתי , שתבין שיש לי אליה משהו אחר.. אבל זה לא הדדי ומה עושים עם כל הגעש וכל התסכול שבלב ובמה בוחרים להתרחק? או להמשיך להיות שם אבל עם לב פצוע .. קשההה ... מתסכללל... הבחירות הללו
אהבתי בך כל דבר, אהבתי את החיוך מפה לאוזן הענק שלך חושף את השיניים הצחורות המלבבות, אהבתי את שאריות האודם הנעלמות על קצה שינייך, אהבתי את ההליכה הזקופה והאצילית שמבשרת הינה אני פה מבלי שתרצי, אהבתי את צחוקך המתגלגל מחורר האוזניים, אהבתי את מבטך העמוק, הפיקח, החכם שיודע הכל, יודע נפש וידע עולם, אהבתי שאת מביטה בי, חצי מבט שמכניס לפרופורציות וחצי מבט מנחם וחמים, אהבתי שאת מדברת, דיבור איטי אבל מלא עוצמה, אהבתי את מגע עורך הנעים המשוך תמיד בקרם, אהבתי את הריח שלך שמייחד רק אותך ריח טוב של קרם מעורבב עם ריח גופך, אהבתי שאת מחבקת אותי בחוזקה משרה עליי ביטחון גדול, אהבתי את מגע שפתייך על לחיי,אהבתי שאת צובטת את לחיי באצבעותיך, אהבתי את הנאמנות שלך, את היושרה בפנייך, אהבתי את ליבך הענקי, אהבתי את סבלנותך, אהבתי שגם ההתנהגות הכי נבזית שלי לא שברה אותך, הכלת אותי תמיד באיפוק אימתני, אהבתי שאהבת אותי למרות שלפעמים הוצאתי מכלים, אהבתי בך הכל, כל פיסה ורקמה מגופך ונפשך אהבתי, אהבתי להיות לידך, לא הבנתי אחרים שהיית שלהם וויתרו עלייך, עיוורי נפש ולב, גיחחתי עליהם איך ויתרו על מתנה כזאת בחייהם. בא יום שהתהפכה לי הקיבה והבנתי שיש לי אלייך אהבה אחרת לא רק של חברה, נבהלתי,בכיתי,בחיים לא היה לי מקרה כזה,ומצד שני רציתי באמת שתיהי שלי, רציתי לשמור עלייך, לתת לך, רציתי שרק תצחקי ותחייכי כל היום, רציתי לקחת את סיבלך ולהעביר אליי, וגם שלא יכולתי לחלוק עם סבלך, כאבתי את כאבך, אהבתי אותך אהבת אמת, ידעתי שבחיים לא אפגע בך ואילו אם רק היית דקה לצידי ושלי, לא הייתי נותנת לך ללכת לעולם! הייתי מוכנה להיות לך להכל, לבית, למשענת, לבדרנית, לפיסכולוגית, לשפית, לנגנית ולמה שרק תרצי שיהיה לך טוב ותחייכי... ידעתי שאת האהבה הזו אוכל לחלוק רק עם עצמי.. ואולי אם היינו חיים בעולם מתוקן הייתה כאן אהבה הדדית.. בעולם מתוקן לאהבה אין מגדר ומין בעולם מתוקן יש אהבה לנשמה.... קטע שכתבתי לחברה הכי טובה שלי שסביר להניח שבחיים היא לא תראה את זה.. ומה עושים עם כל כאב הלב הזה ... וניסיתי להתקרב.. נסענו יחד ליומיים וניסיתי , שתבין שיש לי אליה משהו אחר.. אבל זה לא הדדי ומה עושים עם כל הגעש וכל התסכול שבלב ובמה בוחרים להתרחק? או להמשיך להיות שם אבל עם לב פצוע .. קשההה ... מתסכללל... הבחירות הללו