"התבוננות" מסע חזיון (אביבה כמובטח)
התבוננתי" לי בעיניים פקוחות. מלאכים בצבע לבן מוכסף עמלים.מתנופפים וממלאים כל חלל.אנדרלמוסיה בתוך אנדרלמוסיה,עובדים הם בקצב מהיר ומתעופפים מצד אל צד בערבוביה.מביט אני אל פועלם ומבין שתחת משימה הם נמצאים והזמן מוגבל. ("אגש ואפנה אל אחד מהם ואשאל לפשר הדבר" ואולי אקבל מענה)מביט בעיניים פקוחות על המקום,בעוד אני מתבונן הנני מגלה שבמרכז ההמולה,נמצאת קופסת מתכת נעולה,מעין מזווה בצבע אפור כסף. המלאכים מנסים לפותחה.והנה מגיעה דמות קטנה ושחורה בגובה מטר בערך,אך ללא כנפיים ובידה מכשיר מתכתי.הוא ניגש אל אחת הידיות שבצד המזווה ובעזרת המכשיר קורע דופן אחת . מתבונן אני פנימה בתוך המזווה (הקופסא-גודלה כמטר על חצי מטר והיא מלבנית)מתבונן פנימה אל תוכה ורואה שתי שורות מבנים דוממים ניצבים שתי שורות.מעין שכונה בדמדומים. פוסע אט פנימה ואת הרחוב חוצות דמויות אדם אך גובהן רב יותר ומכופל.הן חוצות את הרחוב באלכסונים הלוך ושוב מספרן ארבעה. אין להן לדמויות כנפיים.מן הבתים בעלי השתיים והשלוש קומות (כל הבתים כך)עולים אורות רק מהקומה הגבוה מכל בית. די חשוך עתה בחוץ,בסוף הרחוב שביל שמשני צידיו עצים מוריקים ברעננותם,ושם יש אור.ממש אור יום.אני נע אל עבר הדרך/השביל בקצה השכונה,אך משהו מושך את דעתי.בבית האחרון בשורה השמאלית.אני כבר יודע שזה משהו מקומת הקרקע,אני ניגש ופותח דלת ישנה מאוד הניצבת בחזית ונכנס פנימה.שתי צפורים אחת מהן יונה מלוות את כניסתי מבעד החלון,הן עפות פנימה. הצפור השנייה דומה לדרור הופכת לפתע מתכת ונופלת ארצה בחבטה. היונה הופכת לאשה העטויה גלימה שיערה חלק ואסוף,מצחה גבוהה ופניה נאות וחכמות.(אני מזהה אותה כישות המלווה אותי,אך ראיתיה רק פעם בבירור אל מול פני) על חזה ניצב מין מכשיר שטוח הנראה כלוח אלקטרוני מתוחכם.היא מתישבת מאחורי וממתינה.היא מניעה את ראשה ברמיזה על כיוון,ואני נע לשם.בקיר אני מוצא שלוש דלתות קטנות רוחבן רגיל אך גובהן מגיעה עד לגובה חזי.עדיין איני נכנס פנימה מבעד לאחת מהן,אך ביכולתי לראות מעברן,מעבר לקיר.נמצא שם אולם מקודש.לפתע נופלות הדלתות באחת עם הקיר ואני נע פנימה והדמות אחרי.משום מה עולה השם- אל יושע - כשמה של האשה הנעה אחרי.האולם גדול וגבוה ועל קיר חזיתו ממעל מצד ימין גומחה מלבנית וגודלה כשל אחת הדלתות שנפלו.מצידה השמאלי,לידה כתוב השם המפורש י—ה השם אינו בוהק והוא די חשוך ונמצא ככתובת עתיקה על הקיר,בגובה שמונה מטרים לערך.וגודלו מטר ארבעים על שני מטר רוחב.לפתע השם הופך לדו ולתלת מימדית ובתוכו חללים חללים (פתחים) השם נעשה שקוף ואני מתבונן דרכו.(עתה אני עוצם עיני לרגע)אני רואה ארון קבורה ענקי ריק ברוחב ארבעה מטרים ובאורך של יותר מעשרים.סביבו מים רבים די דומה בצורתו לגיגית או תיבה,אך צורתה ארון קבורה ללא מכסה. ארון זה אינו נע אלא תקוע. גובהו גם כארבעה מטרים.לפתע מגיחים מלאכים מכל עבר ובידיהם כמעין פנסים והם יוצרים קרני אור כיתדות הנתקעות בתוך הארון וניצבות אלכסונים בערבוביה,כעין משחק דוק אך בעמידה.הארון והמקום נזרעים אלומות אור באורך מספא מטרים. לפתע ממול נפתחת דלת ודמות אוחזת תינוק.זו דמות גבר בלבוש כנעני.הדמות עטופת ראש בכסוי הדומה לכסוי ראש מצרי.הוא מנסה לצאת אך המפתן צר וגבוהה מעל למטר מהאדמה,אין מדרגות. ובתוך החדר שממנו מנסה הדמות לצאת מתהווים פנים הממלאות את כל חלל החדר צבען כזהב.הן גדולות ומאירות. לפתע הכל הופף לפנים אלו.און הקבורה נשבר באמצעיתו, נבקע ונבלע באדמה.הדמות עם התינוק מתעופפים עשרות מטרים מחוץ לחדר (אין חדר אין מבנה) והנה מופיעים מלאכים ושוכבים סדורים זה לצד זה על הקרקע כמו עמידת דום שתי שורות מקבילות כשראשיהם אל החוץ הם יוצרים דרך.ואז מגיע ענן בזהב (וזה מזכיר לי את הציור שעל ההגדה של פסח הישנה,שהיה בה ציור בין הבתרים.שתי שורות חלקי המנחה ורוח אלוהים (העשן)חולפת בתווך) אלוהים,כך זה נראה חלף בין המלאכים ממעל והם כולם הפכו לאבן וסלע עשויים יהלומים נוצצים.נוצרה דרך כזו,סדורה ומרוצפת. צבעיהם עתה נצצו ובהקו בכחול עז ובורוד שלובים יחדיו.(ראשי מסתחרר,עוצם עיניים לרגע)ובתוך כך אני רואה מלאך משקה את ישמעאל באמצעות כד חרס לבנה.ישמעאל ניצב אך כפוף גוו והמים נשפכים על ראשו.המלאך מעל באוויר.(פוקח עיניים)רואה לבה געשית אדומה שוטפת את פני הארץ,אין שום דבר הכל שטוח ורק האדמה והלבה הנעה לעברי.גופי מתרומם באוויר כמטר ומחצה ואני רואה שלוש דמויות מאחורי קו הלבה.שלושתם בשחור ולבושם כשל השייחים הערביים,ידיהם ריקות.שומע קריאה: סעיד סעיד (תואר של צאצאי מוחמד (סחרור הראש חוזר)עוצם עיניים לרגע והכל נראה כקדם.כלאחר הגירוש לאחר רצח הבל,אך לפני המבול.מגדל בבל נגלה בגובה מספר קומות ועליו יושבת דמות בלבן ערפל (אלוהים ?) רכונה ומהורהרת.גודלה פי שלוש מהמגדל.צבע המגדל שחור ונראה כתלולית עפר.והנה אני רואה את ידיו/ידיה והם עדויים שעונים שמחוגיהם מסתובבים במהירות עצומה לשני הכיוונים, הם מתפרקים ונופלים ארצה. הארץ נבקעת כשני חצאי קוקוס. האחד שחור האחר לבן.הם צפים באוויר ומתחילים להסתובב כעל ציר המהירות עולה והם נעלמים ביקום החשוך.(שוב כאב ראש) עיני פקוחות) חושך סביב ועלטה ומתוך החושך דמות מופיעה בזהב וממלאת את הכל.אני ניצב יחידי ופני הארץ לפני.והכל הופף מואר,רוח חזקה נושבת אך דבר לא זע.ברקע ניצב עץ ללא עלים,רק ענפים יבשים כפוף לרוח אך דומם ולא זע.ופתאום הנני גדל וגדל והופך נשר ענקי,על גבי חבילה (תרמיל)עומד על שתי רגלי (כנשר) והכל נוצץ באור ירוק ומתוך הירוק נעים כדורים כדורים בגודל חדרים.אך אני מבין שאלו נשמות של משפחות משפחות וכולן פורצות לכיווני ולעבר הכל ומכסות את היקום. הכל בזהב.והנה אל- יושע אוחזת במותני מאחור (כבר אינני נשר) כאומרת חדל. (לספר?) זה מה שראיתי הבוקר ואיני מפרש. בברכה
התבוננתי" לי בעיניים פקוחות. מלאכים בצבע לבן מוכסף עמלים.מתנופפים וממלאים כל חלל.אנדרלמוסיה בתוך אנדרלמוסיה,עובדים הם בקצב מהיר ומתעופפים מצד אל צד בערבוביה.מביט אני אל פועלם ומבין שתחת משימה הם נמצאים והזמן מוגבל. ("אגש ואפנה אל אחד מהם ואשאל לפשר הדבר" ואולי אקבל מענה)מביט בעיניים פקוחות על המקום,בעוד אני מתבונן הנני מגלה שבמרכז ההמולה,נמצאת קופסת מתכת נעולה,מעין מזווה בצבע אפור כסף. המלאכים מנסים לפותחה.והנה מגיעה דמות קטנה ושחורה בגובה מטר בערך,אך ללא כנפיים ובידה מכשיר מתכתי.הוא ניגש אל אחת הידיות שבצד המזווה ובעזרת המכשיר קורע דופן אחת . מתבונן אני פנימה בתוך המזווה (הקופסא-גודלה כמטר על חצי מטר והיא מלבנית)מתבונן פנימה אל תוכה ורואה שתי שורות מבנים דוממים ניצבים שתי שורות.מעין שכונה בדמדומים. פוסע אט פנימה ואת הרחוב חוצות דמויות אדם אך גובהן רב יותר ומכופל.הן חוצות את הרחוב באלכסונים הלוך ושוב מספרן ארבעה. אין להן לדמויות כנפיים.מן הבתים בעלי השתיים והשלוש קומות (כל הבתים כך)עולים אורות רק מהקומה הגבוה מכל בית. די חשוך עתה בחוץ,בסוף הרחוב שביל שמשני צידיו עצים מוריקים ברעננותם,ושם יש אור.ממש אור יום.אני נע אל עבר הדרך/השביל בקצה השכונה,אך משהו מושך את דעתי.בבית האחרון בשורה השמאלית.אני כבר יודע שזה משהו מקומת הקרקע,אני ניגש ופותח דלת ישנה מאוד הניצבת בחזית ונכנס פנימה.שתי צפורים אחת מהן יונה מלוות את כניסתי מבעד החלון,הן עפות פנימה. הצפור השנייה דומה לדרור הופכת לפתע מתכת ונופלת ארצה בחבטה. היונה הופכת לאשה העטויה גלימה שיערה חלק ואסוף,מצחה גבוהה ופניה נאות וחכמות.(אני מזהה אותה כישות המלווה אותי,אך ראיתיה רק פעם בבירור אל מול פני) על חזה ניצב מין מכשיר שטוח הנראה כלוח אלקטרוני מתוחכם.היא מתישבת מאחורי וממתינה.היא מניעה את ראשה ברמיזה על כיוון,ואני נע לשם.בקיר אני מוצא שלוש דלתות קטנות רוחבן רגיל אך גובהן מגיעה עד לגובה חזי.עדיין איני נכנס פנימה מבעד לאחת מהן,אך ביכולתי לראות מעברן,מעבר לקיר.נמצא שם אולם מקודש.לפתע נופלות הדלתות באחת עם הקיר ואני נע פנימה והדמות אחרי.משום מה עולה השם- אל יושע - כשמה של האשה הנעה אחרי.האולם גדול וגבוה ועל קיר חזיתו ממעל מצד ימין גומחה מלבנית וגודלה כשל אחת הדלתות שנפלו.מצידה השמאלי,לידה כתוב השם המפורש י—ה השם אינו בוהק והוא די חשוך ונמצא ככתובת עתיקה על הקיר,בגובה שמונה מטרים לערך.וגודלו מטר ארבעים על שני מטר רוחב.לפתע השם הופך לדו ולתלת מימדית ובתוכו חללים חללים (פתחים) השם נעשה שקוף ואני מתבונן דרכו.(עתה אני עוצם עיני לרגע)אני רואה ארון קבורה ענקי ריק ברוחב ארבעה מטרים ובאורך של יותר מעשרים.סביבו מים רבים די דומה בצורתו לגיגית או תיבה,אך צורתה ארון קבורה ללא מכסה. ארון זה אינו נע אלא תקוע. גובהו גם כארבעה מטרים.לפתע מגיחים מלאכים מכל עבר ובידיהם כמעין פנסים והם יוצרים קרני אור כיתדות הנתקעות בתוך הארון וניצבות אלכסונים בערבוביה,כעין משחק דוק אך בעמידה.הארון והמקום נזרעים אלומות אור באורך מספא מטרים. לפתע ממול נפתחת דלת ודמות אוחזת תינוק.זו דמות גבר בלבוש כנעני.הדמות עטופת ראש בכסוי הדומה לכסוי ראש מצרי.הוא מנסה לצאת אך המפתן צר וגבוהה מעל למטר מהאדמה,אין מדרגות. ובתוך החדר שממנו מנסה הדמות לצאת מתהווים פנים הממלאות את כל חלל החדר צבען כזהב.הן גדולות ומאירות. לפתע הכל הופף לפנים אלו.און הקבורה נשבר באמצעיתו, נבקע ונבלע באדמה.הדמות עם התינוק מתעופפים עשרות מטרים מחוץ לחדר (אין חדר אין מבנה) והנה מופיעים מלאכים ושוכבים סדורים זה לצד זה על הקרקע כמו עמידת דום שתי שורות מקבילות כשראשיהם אל החוץ הם יוצרים דרך.ואז מגיע ענן בזהב (וזה מזכיר לי את הציור שעל ההגדה של פסח הישנה,שהיה בה ציור בין הבתרים.שתי שורות חלקי המנחה ורוח אלוהים (העשן)חולפת בתווך) אלוהים,כך זה נראה חלף בין המלאכים ממעל והם כולם הפכו לאבן וסלע עשויים יהלומים נוצצים.נוצרה דרך כזו,סדורה ומרוצפת. צבעיהם עתה נצצו ובהקו בכחול עז ובורוד שלובים יחדיו.(ראשי מסתחרר,עוצם עיניים לרגע)ובתוך כך אני רואה מלאך משקה את ישמעאל באמצעות כד חרס לבנה.ישמעאל ניצב אך כפוף גוו והמים נשפכים על ראשו.המלאך מעל באוויר.(פוקח עיניים)רואה לבה געשית אדומה שוטפת את פני הארץ,אין שום דבר הכל שטוח ורק האדמה והלבה הנעה לעברי.גופי מתרומם באוויר כמטר ומחצה ואני רואה שלוש דמויות מאחורי קו הלבה.שלושתם בשחור ולבושם כשל השייחים הערביים,ידיהם ריקות.שומע קריאה: סעיד סעיד (תואר של צאצאי מוחמד (סחרור הראש חוזר)עוצם עיניים לרגע והכל נראה כקדם.כלאחר הגירוש לאחר רצח הבל,אך לפני המבול.מגדל בבל נגלה בגובה מספר קומות ועליו יושבת דמות בלבן ערפל (אלוהים ?) רכונה ומהורהרת.גודלה פי שלוש מהמגדל.צבע המגדל שחור ונראה כתלולית עפר.והנה אני רואה את ידיו/ידיה והם עדויים שעונים שמחוגיהם מסתובבים במהירות עצומה לשני הכיוונים, הם מתפרקים ונופלים ארצה. הארץ נבקעת כשני חצאי קוקוס. האחד שחור האחר לבן.הם צפים באוויר ומתחילים להסתובב כעל ציר המהירות עולה והם נעלמים ביקום החשוך.(שוב כאב ראש) עיני פקוחות) חושך סביב ועלטה ומתוך החושך דמות מופיעה בזהב וממלאת את הכל.אני ניצב יחידי ופני הארץ לפני.והכל הופף מואר,רוח חזקה נושבת אך דבר לא זע.ברקע ניצב עץ ללא עלים,רק ענפים יבשים כפוף לרוח אך דומם ולא זע.ופתאום הנני גדל וגדל והופך נשר ענקי,על גבי חבילה (תרמיל)עומד על שתי רגלי (כנשר) והכל נוצץ באור ירוק ומתוך הירוק נעים כדורים כדורים בגודל חדרים.אך אני מבין שאלו נשמות של משפחות משפחות וכולן פורצות לכיווני ולעבר הכל ומכסות את היקום. הכל בזהב.והנה אל- יושע אוחזת במותני מאחור (כבר אינני נשר) כאומרת חדל. (לספר?) זה מה שראיתי הבוקר ואיני מפרש. בברכה