התגבשות התורה

qwerim

New member
התגבשות התורה

ציטוט מתוך האתר שלי על התורה. אתייחס לטענת הכופרים שטוענים שבמשך זמן ארוך בתהליך הדרגתי הלכה התורה והתגבשה. טענה זו נטענה כבר על ידי "מבקרי המקרא" היסודות ל"מדע" המכונה "ביקורת המקרא" הונחו על ידי תיאולוגים גרמניים שהתורה לא עברה באומתם, ותורה אי אפשר ללמוד ללא המפתחות העוברים בקבלה העוברת מדור לדור. קל מאוד להראות עד כמה דבריהם משוללי הגיון 1.הן היום בו נחתמה התורה חייב היה להיזכר וכיצד נעלם? 2.כיצד נעלמו מהזיכרון הלאומי כל אותם "שלבי התהוות" מדומים"? 3.בספר דברים נאמר "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו"(דברים ד` פסוק ב`) אחר שפסוק זה נכתב לא הייתה כל אפשרות להוסיף מאומה על מצוות התורה. שכן כל מי שינסה להוסיף, מייד יידחה על ידי ההמונים.דומה הדבר לתכונת "הגנת המסמך" הקיימת ברוב תוכנות המחשב המודרניות, כשמפעילים תכונה זו המסמך ננעל בפני שינויים, אחר שהופעלה תכונה זו אין כל אפשרות לבצע שינוי כלשהו במסמך. פסוק מעין זה האמור לעיל מונע אפשרות של שינויים ותוספות של מצוות או פרטיהן. 4.שושלת הדורות הרציפה בה עברה התורה מדור לדור מהווה הוכחה שאין לערער על אחידותה, שכן באותה מערכת תמסורת הועברו כל פרטי הפרטים הקשורים לדקדוקי המצוות, ושבאמצעותה יודעים אנו על כל מיצוה ומיצוה, מה ממנה מדאורייתא ומה מדרבנן, באיזו תקופה התווסף פרט זה ובאיזו נוסף פרט נוסף.ישנן גם תקנות שנוהגים על פיהן מזמן מתן תורה ואף על פי כן אינן נחשבות כדיני תורה כמו קריאת התורה בשבת שתיקן משה רבנו... כיון שיש מסורת מדויקת על כל פרט וזמן התחלתו ודרכי התהוותו, אם אכן מאן דהו הביא את התורה בזמן השונה מהמקובל, כיצד קרה שמייחסים את כל התורה כולה למשה מסיני, אם חלילה התהוותה התורה במהלך הדורות כיצד נעלם הידע הזה? כיצד הצליחו להעלימו לאורך כל ההיסטוריה? הערה:אין סתירה בין נקודה 3 שבו מובא הפסוק "לא תוסיפו על הדבר הזה אשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו" למה שהוסיפו החכמים במהלך השנים אסורים נוספים.לדוגמא: האם אדם יכול לומר :"הוספתי לביתי מכונית" או "הוספתי לחדר האמבטיה מכונת כביסה"? לבית מוסיפים חדר, מכונית או מכונת כביסה אינן תוספת לבית, הם משהו אחר. החכמים אינם "מוסיפים" הם פועלים בכוח סמכות שניתנה להם לחדש גזרות ותקנות שאינן דומות כלל לאיסורי התורה, יודעים אנו זה אלפי שנים מה אסור מהתורה,ומה אסור מדברי חכמים. אסור לקצוץ ענף מאילן בשבת מן התורה ומותר לשבת עליו, חכמים באו וגזרו, לבל נשתמש באילן בשבת כלל. לו היו אומרים, כי איסור השימוש באילן הנו איסור מן התורה, זהה לאיסורי תורה אחרים, היו עוברים בכך על איסור "לא תוסיף", אבל כיון שלא אמרו כן, וכל שאמרו הנו, שיצרו (תוך ניצול סמכות שהואצלה להם, כמבואר להלן) איסור מסוג חדש השונה מכל זווית ראיה מאיסורי התורה וגם עונש העובר עליו שונה מהעונש הניתן לעובר על איסורי תורה הרי אין כאן תוספת.
 
מה בין מדע לסכולסטיקה?

הטענות שאתה מעלה, המבוססות על טיעון שהיה נפוץ בימי הביניים (רב סעדיה גאון, רמב"ם, רמב"ן, הכוזרי), והמהווה עד היום הטיעון העיקרי ל"הוכחת" אמיתות המסורת ביהדות, ולכן אתייחס אליו בתמציתיות. ביקורת המקרא הראתה באופן משכנע למדי, שהתורה אינה טקסט אחיד, אלא היא מורכבת ממספר מקורות, בעלי אפיון ברור כל אחד, שאוחדו לטקסט אחד בעבודת עריכה מאוחרת ומורכבת למדי. אל מסקנות ביקורת המקרא מצטרפות המסקנות העולות מן הממצאים הארכיאולוגיים בשטח. ישראל פינקלשטיין, פרופ´ לארכיאולוגיה באוני´ ת"א, פרסם לאחרונה ספר עדכני שמסכם את ממצאי המחקר הארכיאולוגי הנרחב שנעשה בארץ ישראל בשני המאות האחרונות (The Bible Unearthed,2001). פינקלשטיין מראה שהסגה הגדולה של יציאת מצרים וכיבוש הארץ, ואפילו תיאורי הממלכה הגדולה של דוד ושלמה אינם אלא אגדה. אין שום תיעוד המאזכר את יציאת מצרים, ואין שום סימן למסעו של עם שלם (ואפילו של שבט קטן) במדבר סיני בתקופה האמורה. למרות התיאור העובדתי המפורט של הערים שכבש יהושע, היום אנו יודעים שבאותה תקופה ארץ ישראל הייתה תחת חסות מצרית, הערים לא היו בצורות, ומרבית הערים שהוזכרו בספר יהושע כלל לא היו מיושבות באותה תקופה. העיר ירושלים בתקופת הממלכה המאוחדת (ימי דוד ושלמה) היתה עיר דלה וקטנטונת, ובכל האיזור אין כל זכר לממלכה גדולה ומאורגנת. לטענת המחבר, כל הממצאים, כולל האיזכור הפיקטיבי המפורט של שמות ערים ומקומות, מוליך אל המאה השביעית לפני הספירה, ונותן רמז ברור מתי הספרים הללו נתחברו. ומה יש לחביבנו לומר כנגד כך? הוא עושה שימוש בטענות סכולסטיות ישנות, שמזמן עבר עליהן הכלח, ומאמין באופן נאיבי למדי באגדה של חז”ל אודות שלשלת דורות רציפה שעברה ללא שינוי מדור לדור, למרות אין סוף ההוכחות למופרכות הטיעון הזה. אתייחס בקצרה לשאלות הספיציפיות שהועלו. 1. כבר בתנ"ך עצמו יש עדויות ברורות על תקופות ארוכות של עבודה זרה והעדר מסורת התורה במשך מאות רבות בשנים. כל למשל, המקרה המפורסם בתקופת המלך יאשיהו, בו הכהן הגדול "מוצא" את ספר התורה, ובעקבות זאת המלך יאשיהו וכל העם חוזרים לדרך התורה ומבערים את האלילים. בין היתר הם מגלים את מצוות הפסח "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל, וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה" (מלכים ב´, פר´ כ"ג). ספר התורה לא היה מצוי לא בימי הכהן הגדול, לא בידי המלך ולא בידי חולדה הנביאה שגם משתתפת בסיפור, ועדיין מישהו מתייחס ברצינות לטיעון של "רציפות התורה". (וראו מקרה דומה בנחמיה ח´). 2. באותם תקופות, וכפי שעולה ברור מן המקרה של יאשיהו, הספרים היו מועטים, והיו מצויים אך ורק בידי המנהיגות הרוחנית. אין כל קושי לכתוב ספר ולאחר מכן לייחס אותו לכותבים קדומים, ולהמונים לא היתה כאן כל השפעה. הרי זה בדיוק מה שקרה עם ספר הזוהר, שעד ל"גילויו" במאה השלוש עשרה ע"י משה די-ליאון, אף אחד לא שמע עליו במשך למעלה מאלף שנה, ולא הגמ´ ולא הראשונים ולא המקובלים לא מזכירים אותו, ואף על פי כן התקבל בסופו של דבר כספר אותנטי. 3. כדאי גם להזכיר, שההמונים שמדובר בהם, לפי תיאורי התורה עצמה, היו עבדים שזה עתה השתחררו, והאמינו באלילים, משלבים מאד מוקדמים (עגל הזהב) ובמשך מרבית תקופת התנ"ך. מעניין איך ההמונים שלדבריך היו דוחים כל תוספת על התורה (כמובן בגלל הפסוק "לא תוסיפו") השתכנעו כל כך בקלות לגבי עגל הזהב. פשוט מגוחך. 4. אתה שואל מדוע נעלמו מן הזכרון הלאומי יום חתימת התורה וכל שלבי ההתהוות שחוקרי המקרא מדברים עליהם. אבל, לתשומת לבך, גם חתימת התנ"ך, שקרתה בתקופה הרבה יותר מאוחרת (סוף בית שני) שעליה יש שביבי מידע גם בספרות התלמודית, לא נשאר לא תאריך התהוותה, ולא הרבה מאד פרטים אחרים לגבי המאורע. על אחת כמה וכמה מאורע מאד קדום, שלמנהיגות הרוחנית היה אינטרס ברור לטשטש את זכרו ולהעלים אותו. אמונה במיתוסים ובסיפורים שלא היו ולא נבראו הם נחלת כל התרבויות העתיקות, וגם אנחנו ככל הנראה לא שונים מהם.
 

qwerim

New member
בנתיים רק אענה לטענתך הראשונה

טענה - התורה לא נשתמרה בידינו בצורתה המקורית שהרי במלכים ב´ פרק כ"ב פסוק ח´ כתוב שנמצא ספר תורה שתוכנו לא היה ידוע. תשובה- ללא ספק הפסוק לכאורה אכן קשה. עם כל זאת צריך שתשאלנה כמה שאלות: 1) כיצד ייתכן שהמסורת התרבותית של עם ישראל שהיה חי וקיים עד הדור ההוא נעלמה כליל. לא נשמע כזאת בתולדות שום עם. כלומר כל בני ישראל בדורות שעד יאשיהו איבדו את כל הידע התרבותי שלהם והנה התורה שנמצאה "הצילה את המצב"...? 2) הפסוקים הללו המתעדים את הפרשה הם הרי לכאורה בבחינת מוקש יקוש לשמירת אמונים לתורה ומי הוא האוויל שיכתבם בספר התנ"ך שנועד כל כולו לחזק את האמונה?! 3) תמוה מדוע הקפיד השואל, בעל ד"א, לצטט את האמור במלכים ולא הביא את הדברים כפי שסופרו גם בספר דברי הימים ב´ פרק ל"ד פסוק ט"ו. התשובה לשאלות פשוטה. לא מדובר בפסוקים אלו במה שהמבקר טוען אלא במציאת ספר התורה שכתבו משה רבנו. גם היום אם היינו מוצאים ספר יסוד, כל ספר יסוד, שיש לייחס לו אמינות טקסטואלית גבוהה, הידוע היטב בציבור והכתוב על ידי איש מהימן, היתה לנו שמחה גדולה אם היינו יכולים להשוותו לנוסחים שבידינו כדי לנסות לקבל תמונה מדוייקת יותר על לשון הטקסט. חשוב לנו כל תג וכל אות בספר כזה. לוואי והיה בידינו ספר תורה עתיק ומהימן כזה שלפיו היינו יכולים להכריע בשינויי הנוסח ביחס למילה דכא/דכה בתורה וכיו"ב כמו שכבר הובא ע"י רבי עקיבא איגר בגליון רע"א על שבת נ"ה. (נזכיר כמה שמחה היתה בגילוי חלק מ"כתר ארם צובא" וכמה צער היה על מה שהושמד בו ע"י פורעים ערבים). בספר דברי הימים נאמר הדבר מפורשות. בשני המקורות לשון הטקסט מוכיחה זאת באשר נאמר שם "ספר התורה" בהא הידיעה. ובדברי הימים נאמר מפורשות "ספר תורת ד´ ביד משה". לא כתוב שם ספר "תורת משה", שאז היה אפשר להבין זאת כספר תורה כל שהוא, כספרי התורה שבימינו. לשם הבנת הארוע צריך לקרוא את כל הפסוקים העוסקים בפרשה ובנספחיה ואז מתיישבים היטב דברי חז"ל האומרים שהספר נמצא גלול בפרשת התוכחה מה שהביא לרצינות הגדולה של התייחסות המלך והעם לארוע. ויעויין גם בספר פרי צדיק מרבי צדוק הכהן מלובלין נבג"מ ח"ג פסקה כ"ג. זו הדבקה מהאתר שלי שמתייחסת לשאלה זו.
 
תגיד, גם לקרוא טקסט פשוט אתה לא

מסוגל? אתה טוען שמה שמצאו זה את העותק המיוחד של ספר התורה שכתב משה בעצמו, אבל ספרי תורה כמובן היו. זה קשקוש מקושקש, במסורת הדרשנית של חז"ל שמוכנה לעקם את הכתובים כדי להגיע למטרתם. ההדגשה בסיפור אינה על מציאת הספר, אלא התדהמה לגבי תוכנו: "ויתן חלקיה את הספר אל שפן ויקראהו...ויגד שפן הסופר למלך לאמר, סר נתן לי חלקיה הכהן, ויקראהו שפן לפני המלך. ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה, ויקרע את בגדיו" וכו´. עד מתי אתה מעקם עלינו את הכתובים...
 
ועוד כמה פסוקים נבחרים

"ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח ליהוה אלוהיכם, ככתוב על ספר הברית הזה. כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל, וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה...וגם את האובות ואת הידעונים ואת התרפים ואת הגילולים ואת כל השקצים אשר נראו בארץ יהודה ובירושלים ביער יאשיהו, למען הקים את דברים התורה הכתובים על הספר אשר מצא חלקיהו הכהן בית יהוה". לך תמכור בייגלה.
 

qwerim

New member
אני לא מבין את הסתייגותך

בפסוקים רק כתוב שהייתה התעוררות לנוכח גילויי של הספר שכתב משה. גם אם אנכי הייתי מחזיק ביידי כרגע את ספרו של משה מן הסתם רמת דתיותי הייתה עולה. הכוונה בפסוקים (כמו שהראתי) היא לספר שכתב משה במדבר.
 

qwerim

New member
האם יש בידך דחיה עניינית יותר מאשר

התגרות ילדותית?
 
מה עוד יש להוסיף על הנאמר?

בפסוקים מתואר שמצאו ספר ("ספר נתן לי חלקיה הכהן"), וכשהמלך שומע את הנאמר בו הוא קורע את בגדיו, ומחולל מהפכה דתית ומבער את עבודת האלילים מכל ישראל ("ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה, ויקרע את בגיו"). במלים אחרות, מה שמעורר את התדהמה הגדולה של כל המשתתפים הוא לא זה שמצאו את הספר שכתב משה (זו סתם המצאה שלך, לא מרומז באף מקום מי כתב את הספר), אלא תוכנו של הספר שלא היה ידוע להם. גם העם כולו לא הכיר את תוכנו של הספר, והמלך מקבץ את כל יושבי ירושלים, "ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בבית יהוה". כך הדבר גם לגבי קיום מצוות הפסח, שלפי התיאור שם לא היה ידוע להם עד כה. ואם אחרי כל זה אתה טוען שישנה רציפות של מסורת, עליך חובת ההוכחה. אגב, כפי שכתבתי כאן בהודעה אחרת, גם הפירוט של התורה לגבי שמות מקומות, למשל התיאור המפורט של הערים שכבש יהושע, התגלה לפי הממצאים העדכניים של החפירות הארכיאולוגיות כפיקטיבי לחלוטין. מרבית אותן ערים בכלל לא היה מיושב באותה תקופה, והמידע המפורט הוא פיברוק של אינפורמציה שנעשה בתקופה שבה אותם ערים כבר היו מיושבות (פינקלשטיין מצביע על המאה השביעית לפנה"ס).
 
למעלה