התגוננות, הצטדקות, התקפה, הסבר

[יעל ארבל]

התגוננות, הצטדקות, התקפה, הסבר

מתי לאחרונה השתמשתם באחת האפשרויות האלו ובאילו נסיבות? (או מתי השתמשו אחרים בטכניקות הללו כלפיכם?) איך הרגשתם כשעשיתם זאת? (תנו לי לנחש - משהו מסדרת ה"לא בסדר") למה לדעתכם זה לא ממש כיף להשתמש בטכניקות האלו? ואיך לדעתכם יכולתם לומר את הדברים אחרת כך שגם תרגישו טוב עם עצמכם וגם הדברים ייאמרו. ומי שלא השתמש באחת האפשרויות האלו אי-פעם - מקבל פטור.

 

[BellA עלמה]

אני השתמשתי

למה זה לא נעים? כי אתה בא מאמדה שאתה לא בסדר אתה חלש וצריך להגן על עצמך

 

[hayapollak]

כן, ממש עכשיו

בא לי להסביר כשקראתי התכתבות בשרשור מסויים אך המשימה שלי להיום היא לא להעלב.. ומשום מה נראה לי שאם אסביר אהיה על תקן של נעלבת ולא בא לי. על כל פנים אפנה אתכם לכתבה מעניינת בנושא הזן - בניו אייג' באתר של מעריב.

 

[המונשרי]

יעל, מעניין ללמוד אלטרנטיבות בונות

להתנהגויות אלה. גיליתי שאני מגיבה לאנשים שונים בצורות שונות ( נו באמת, אפשר לחשוב שגיליתי את אמריקה). יש לי קרובת משפחה (חותנת) שתדיר אינה מרוצה ומלאת טענות כרימון. וכך זה כלפי כולם - למרות שמשתדלים לרצות אותה . אני מוצאת את עצמי די סחוטה ריגשית כשאני באה איתה במגע. כל הזמן לעמוד על המשמר ולהצטדק - באמת שלא כיף ( כפי שציינת). השאלה היא אילו אלטרנטיבות יש?

 

[יעל ארבל]

האלטרנטיבה שכאן יש לנו להציע היא

השימוש בתקשורת מקרבת ככלי שבו תשתמשי לנהל את השיחה איתה. וגם ככלי שבו תשתמשי כדי לפגוש את עצמך בצורה אמפתית אם אינך מצליחה או רוצה לנהל איתה דיאלוג כשאת באה איתה במגע. השאלה היא מה היית רוצה שיקרה ביחסים האלו? האם את רוצה להשקיע בכך, או שמספר הפעמים שאת באה איתה במגע הוא לא גדול ואז היית רוצה אולי דווקא לנסות להרגיש פחות סחוטה רגשית במהלך המפגש הזה. מה מאלו? (ואולי משהו אחר?)

 

[המונשרי]

הייתי שמחה להתוודע לרזי התקשורת

המקרבת. מה שבאמת הייתי רוצה שיקרה ביחסים אלו שתכיר אותי באמת . שיהיה נעים לשתינו. עד עכשיו התנהלתי במחיצתה כאילו אני מהלכת על קליפות ביצים - בדיפלומטיה( מילה לא זהירה פה ושם זוכה לאלפי אנטרפנטציות). כשהייתי צעירה יותר ויתרתי על האני האמיתי שלי (במחיצתה צינזרתי את עצמי למנוע תאקלים מיותרים) כדי לשמור על "שקט תעשייתי". השאלה היא האם אדם בגיל -70 יכול להשתנות? ( אני מודעת לעובדה שכשאנו משתנים אז הסביבה משתנה בהתאם)

 

[הנחליאלי]

שינויים וגילים

וואוו, איזו שאלה, שאלת השינוי, שאלת הגיל... פעם פגשת בן אדם שישב מולי ברגליים שלובות. הוא אמר לי שהוא שולב רגל שמאל על רגל ימין מתוך כוונה: ההרגל שלו מימים ימימה הוא לשלוב רגל ימין על רגל שמאל. ומדי פעם בפעם הוא בוחר לו יסוד קטן כלשהו בחייו, ומשנה אותו בכוונה. כמה אנחנו אוטומטיים? כמה אנחנו גמישים? כמה אנחנו יכולים להישאר ללא שינוי? כמה אנחנו יכולים להשתנות? אני כותב עכשיו הודעה שמעולם לא כתבתי לפני כן. זה שינוי. אבל אולי אני כותב באותה הדרך שבה כתבתי לפני כן. אולי ביסודו של דבר איני אומר שום דבר חדש, אלא רק משתמש במילים אחרות ובמשפטים חדשים כדי לחזור ולעשות משהו שאני כבר אומר מימים ימימה, ואז זה לא שינוי... הכול זורם, אמר הרקליטוס. אינך יכול לטבול פעמיים באותו הנהר. ועל זה הוסיפו: אינך יכול לטבול באותו הנהר אפילו פעם אחת. כי הנהר אינו אותו הנהר אפילו משעברה שנייה... ובכל זאת הוא אותו הנהר גם אחרי מיליון שנים... יש פילוסופיות שפותרות את הבעיה בצורה כזאת (אני ממציא סיפור): צ'ו ין היה מצר על דרך חייו, על ההרגלים שלו, על צורת התנהגותו ודיבורו. ביום הולדתו השבעים הלך צ'ו ין הלך למסטר יושיקו לקבל הדרכה. היו שניהם יושבים בגינה, ורוח נעימה מלטפת אותם. שאל צ'ו ין: האם בגילי עוד ייתכן שינוי בחיי? אמר לו יושיקו: צ'ו ין, שים לי קצת מהרוח הנעימה הזאת בסלסלה שעל השולחן. על זה אמר ננקו: אם אין שינוי ואין אי-שינוי, איך צ'ו ין יכול להשתנות או לא להשתנות? והרי אנו משתנים בין שאנו רוצים ובין שאנו לא רוצים. והרי אנו נשארים מי שאנחנו אף אם אנו משתנים מאוד. ומי שמרבה להשתנות אומרים שטבעו הוא טבע השינוי ולכן הוא אינו משתנה, שהרי השינוי הוא טבעו התמידי. ומי שנשאר כמות שהוא, הרי הוא משתנה ללא הרף, כי העולם סביבו משתנה ולכן טבעו הקבוע משמעותו שונה בעולם המתחדש... לכן אולי מושג השינוי אינו הביטוי המועיל ביותר לבחון בו את שאיפתנו ל"שינוי". אולי אפשר להמיר את השאלה "האם אני יכול להשתנות" בשאלה: לאן ברצוני להמשיך מכאן, ואיך ברצוני לעשות זאת? זאת צורה דינמית יותר להיענות לאתגר הזה. "אפשר להמשיך רק מהמקום שנמצאים בו ורק על פי מה שיודעים". "קברניט הספינה שנקלעה למים סוערים יודע שבים הגדול אי אפשר לקפוץ ממקום למקום. אפשר לנווט לאט לאט לקראת הנתיב הנבחר, ולקוות שדרכנו תצלח".

 

[המונשרי]

נחליאלי תודה על שפע התובנות.

על תשובתך הפילוסופית והכה מושקעת. בעייתי העיקרית היא שהתיאוריות נהירות לי אך הפרקטיקה, אבוי הפרקטיקה... הדברים לעולם אינם כה פשוטים.( פשוט קשה לתמצת מסכת חיים שלמה). אבל הכיוון די ברור לי ( שזה כבר הרבה). ושוב תודה.

 

[הנחליאלי]

אני להוט לעבור לפרקטיקה

ולשם כך מבקש ממך לעבור לתצפיות. כמה נדוש... כמה לפי הטכניקה... וכמה נפלא!!! אז יש דוגמה למה שקורה? יש דוגמה למה שרוצים שיקרה? אפשר לקבל קצת חומר גלם לפרקטיקה?

 

[הנחליאלי]

הצעה בשאלת הקונקרטיות

ליקטתי ציטוטים משתי מודעות שלך. לפי שיטתנו אני מציע לעבור לדיון קונקרטי לחלוטין. מה בדיוק קרה, מה בדיוק הרגשת, מה בדיוק את רוצה שיקרה. משם אפשר להמשיך. למשל: מקור "תדיר אינה מרוצה". להפוך את זה למשהו קונקרטי (אני ממציא): "ביום שלישי הזמנתי אותה לסרט, אך היא התלוננה שהקהל הרעיש". מקור: "די סחוטה רגשית". להפוך ל (אני ממציא): "אני מרגישה עייפות וצורך לנתק אתה מגע". מקור: "שתכיר אותי באמת" להפוך ל (אני ממציא): "לספר לה על אהבתי הראשונה". זו על רגל אחת כל הטכניקה. ההמשך הוא בעיקר הרחבה וליטוש שלא אותה גישה.

 

[akazw]

אהבתי

אהבתי את מה שכתבת, על השינויים בחיינו, אני באופן אישי חויתי את ההשפעה של ה"תנועה" שלי, או התזוזה שלי, מהמקום שלי, זה לא ממש שינוי אלא צעדים, קטנים או גדולים שעשיתי, לא יכולה להגיד שאני אדם אחר, אלא אני אותה אישה שעשתה צעדים לעבר המודעות שלה לעצמה ולסביבה, לבחירות שלה, וצעד קטן כזה שלי, משפיע על התגובות שלי, שמשפיעות על האחרים לצעוד את הצעדים שלהם. זה ההדהוד, זו העוצמה, בצעדים הקטנים, שכביכול לא מורגשים, אבל מהדהדים בעוצמה לכל הכיונים. חמלה במקום הכעס, הקבלה במקום השיפוט, ועוד צעדים כאלו, השפיעו מיידית על הסובבים אותי. אקא

 

[יעל ארבל]

זאת לא שאלה פשוטה

ובוודאי אין לה תשובה אחידה. נדמה לי שזה תלוי בהרבה מאוד מרכיבים אם אדם בן 70 יכול להשתנות. מה שכן אני די בטוחה, והפעם זה מנסיון אישי - שאם יש שני צדדים שיש ביניהם קשר כלשהו (לא משנה כרגע הקירבה וטיב הקשר) וצד אחד מתחיל להשתנות אפילו בלי להגיד מילה לצד השני - איכשהו הקשר כולו משתנה. ולפעמים הצד השני מבחין בשינוי ומתחיל ללכת בעקבותיו. זה כמובן לא תמיד עובד, ומאוד תלוי בשני הצדדים. באופן אישי אני יכולה לומר שעשיתי שינוי מאוד גדול בחיים שלי ויש קשרים ששרדו את השינוי ואפילו התחזקו והשתנו בעצמם וכאלו שהלכו ודעכו ונגמרו. ואני מדברת גם על משפחה. ולכן שווה לדעתי לעשות מאמץ ולהשתנות, אבל בלי להכריח את הצד השני ללכת בעקבותייך. מצטערת שזאת לא תשובה חד משמעית, אבל נו, ביחסים אף פעם אין משהו חד-משמעי.

 

[המונשרי]

הכי להתחברתי למשפט שלך ..........

"אם צד אחד מתחיל להשתנות אפילו בלי להגיד מילה לצד השני- איכשהו הקשר כולו משתנה". מקווה שזה יעמוד במיבחן המציאות של חיי.