התגעגעתי אז באתי...

[רונית 294]

התגעגעתי אז באתי...

הפורום הזה היה לי בית ב- 2 הריונות שהגיעו לאחר אובדן קשה מנשוא. אני עדיין מציצה כאן מידי פעם ולא חברה באף פורום אחר.
התינוק בן חודש +. חמוד, חייכן, התחיל להושיט ידיים לחפצים ואפילו התהפך כמה פעמים (כנראה באופן מקרי)... קצת מוזר לגדל בן אחרי 2 בנות, מודה. אבל בגיל הזה זה עדיין די דומה.
כל כך שמחתי בלידה כשהמיילדת הכריזה שזה בן ולא רק בגלל שרציתי לגדל בן אלא כי ידעתי שזו סגירת מעגל. שזה מאפשר לי לסיים את פרק הילודה בחיי שהתעסקתי בו 5 שנים רצוף והאמת שכבר קצת עייפתי. הגוף שלי כואב (בעיקר הגב) והגיע הזמן להתעסק קצת בדברים אחרים ולמרות שכן התקדמתי בעבודה ועברנו לדירה שלנו בתקופה הזו, עדיין בראש מעייני היו הפוריות, ההריונות והלידות. אז לדעתי, 3 ילדים זה מושלם. נכנס באוטו, בדירת 5 חדרים ובא לי כבר ילדים גדולים כשכבר יש פחות בכי, אין ידיים, טיטולים, סימילאקים ולא צריך לארוז חצי בית כשיוצאים. אז למה לא מצליחה למסור את הבגדים הקטנים של הבנות ואת כל מה שכבר לא צריך? בעלי רוצה עוד אחד בעתיד וחברות שלי כל הזמן זורקות לי שבטוח ארצה עוד אחד וזה אפילו מפחיד אותי לשמוע. כי אין לי כוחות... ויש לי בבית כרגע 2 תינוקות ועוד ילדה לא גדולה בת 5. ובראשון הקרוב אני שמה התקן ל- 5 שנים, כבר קניתי אותו וקבעתי תור כפול לבקשת הרופאה ודי מקווה שלא יהיו שום הפתעות ואוכל למלא את עצמי גם בדברים אחרים. אז הנה, הוא בוכה... זזתי

 

[תרנגולת14]

כיף לקרוא את התלונות ״הרגילות״

מהמילים שלך נודף ניחוח של ״מנוחה ונחלה״

נ.ב.
המלצה: פיזיותרפיה לרצפת האגן. אני בכלל ילדתי בקיסרי, אבל הלכתי והיא שיחררה לי איזה שריר וגם נתנה תרגול קליל לבית שממש עוזר. אני משוכנעת שיעזור לך עם הגוף הכואב.

 

[רונית 294]

מנוחה פחות... נחלה יותר...

ומתכוונת לטפל בעצמי ברפואה אלטרנטיבית. כבר קבעתי תורים וכולי.

 

[שירהד1]

יופי שהתגעגעת ובאת-

נפלא לקרוא על ההתפתחות של הקטנצ'יק.
אני בעד שתהני מהכאן והעכשיו, מהילדות ומהתינוק, מהמכונית, מהדירה ומהבעל, וגם מהעבודה- ברגע שתחזרי אליה.
יש לך תינוק פיצי, פעוטה וילדה. תהני מהשנים הללו, למרות העומס הרב, כי הזמן טס לו בטיל.
מותר לומר שהתעייפת מהילודה, ומותר לך לסיים את הילודה למרות גילך הצעיר. וכמובן שהכל פתוח, ויהיה אפשרי גם לשנות את דעתך, אם תחפצי בכך, בעוד מספר שנים.
יש לי חברה שילדה ממש צעירה, ובגיל 27 היתה כבר אמא לשניים- בת ובן (והיא לא דתיה, כך שזה בהחלט די יוצא דופן אצל חילונים). וזהו. בזה היא סיימה. הבת שלה היום כבר בת 17 וחצי והבן בן 14. הכל לגיטימי. ולא- היא לא רצתה עוד ילדים. בזמנו נורא קינאתי בה על כך שנפלא לה עם שני ילדים ושהיא כל כך שלמה עם זה. היו לנו לא מעט שיחות על כך.

את לא מצליחה למסור את כל מה שלא צריך כי זה באמת קשה. זה סוג של פרידה. וכתבתי גם ל"איןאריותכאלה" על כך בתשובותיי (את יכולה לקרוא בשרשור האחרון שפתחה). כל מיון כזה הוא עבורי משהו רגשי. אני מאוד משתדלת למסור לאנשים שאני אוהבת, כי זה מקל עליי.
אפילו מיון של עבודות היצירה ודברים שקשורים ללימודים קשה לי למיין והילדים עוזרים לי (מעבר לכך שזה חינוכי בעיניי). איך אפשר לא לשמור מחברת מכיתה א'? איך אפשר לא לשמור מחברת מושקעת במדעים מכיתה ד'? (כמובן שאפשר- רק לי זה קשה, ואני ממיינת ושומרת דברים לזיכרון- עבורם ועבורי. מודה).

גם הגננת של מעיין אמרה לי שקשה לה עם כל המיונים הללו. היא גם רגשית כמוני, והיא גם סיימה את הילודה- לפני שנה נולד בנה השלישי, ובזה היא סיימה (בת 41).
וכשדיברנו על זה- שתינו היינו עם עיניים נוצצות. כי כל שלב שהילד עובר, זה מדהים ונפלא ומרגש, וגם קצת צובט בלב, כי יש בזה סוג של פרידה.
צריך להבין את זה, ולקבל את זה. זה חלק מלהיות אמא, בעיניי. ללוות אותם בגדילם ובהתפתחותם, ולהתפוצץ מגאווה ואהבה, וגם להתמודד עם הפרידות הקטנות גדולות הללו.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[רונית 294]

כמה דיוק בתשובה אחת...

ועדיין. קצת קשה לי ליהנות משום מה מהכאן ועכשיו. תמיד מסתכלת קדימה. מה הלאה... מתי יהיו גדולים וכולי. צריכה משהו לצפות לו.