התגעגעתי, אז באתי

[איילת משתוללת]

התגעגעתי, אז באתי

חסרה לכם פה אידיוטית, לא? טוב, האמת שבלי שומקשר, באתי לדון אתכם בדבר מה ואני לא מוצאת דרך לנסח אותו. אידיוטית כבר אמרנו? בכולופן, העניין הוא כזה; ביום שלישי האחרון אחותי הדיילת הטריה טסה לבקר אותי ואת העיר. לכבוד זה שזו לה הפעם הראשונה שהיא פה וגובהה עולה על מטר (בפעם הקודמת היא הייתה בת חמש) לקחתי אותה להסתובב. חברה סיפרה לי שלכבוד הרביעי ביולי, שזה יום האצמעות האמריקאי (אם תהיו טובים ותרצו אני אספר לכם מאיפה הגיע המושג "יום האצמעות") מכזין ווג וחברת הבגדים קלאב מונאקו עושים מסיבה, שתתהדר בקוקטיילים חינם כיד המלך, סנדוויצ'וני ברביקיו אכול-כפי-יכולתך גם כן בלי כסף, ועוד אי אילו הפתעות. מה שהיא לא טרחה לציין זה שאת המטעמים יגישו מטעמים משל עצמם - להקת דוגמני הבית המשובטים של וורסצ'ה. ומה אני אגיד לכם? אף על פי שהשיבוט של דגם "הזר הכהה והגבוה" היה בעיני המוצלח והטעים מכולם (למראה, אני פארשית. אני לא טועמת) לא התביישתי לנעוץ מבטים גם בכושון הכוסון ובגולש הבלונדיני כששיבוטיהם עברו לנגד עיני. עם או בלי מטעמים במגש. כמו כן, לא הפריע לי להיכנס למצברוח סופר טוב לנוכח תפארת מדינת אמריקה, ולהחמיא למדענים שמאז דולי עברו כברת דרך ארוכה. ואז, הרגשתי קצת כמו הגברים בזוועתון "הנשים של סטפפורד" (איזה חרא סרט בכיכובה של ניקול קידמן, ותעשו לעצמכם טובה ותחכו שהוא ימוחזר בערוץ הסרטים אם אתם ממש מתעקשים לראות את זה). כלומר, איזה לא בסדר מצדי לשבת ולהתמוגג ככה על גברים מטופחים, חתיכים, עקודי שיער חזה ומרובעי בטן. זה לא הוגן! אנחנו הלוא זועקות חמס לנוכח המציאות ההפוכה השכם והערב, אז למה לנו מותר? ומאז אני לא מפסיקה להפוך בנושא. זה לגיטימי לרצות עולם שכולו אנשים יפים, כי זה פשוט עושה הרגשה טובה? בברכת "הלוואי שזה רק הנג-אובר מהיופי המסחרר", איילת משתוללת.

 

[קפת]

וואי, איילת, כמה מבולבלת

אבל את לא אשמה. זו הרעה החולה שבעודף מידע: שלא תמיד יש דרך לעבדותו. כי התהליך הזה, של ליקוט וחסימה של מידע, הוא עסק סבוך ומסובך. תראי, ממליגה שלי, אין שום דבר פסול ביופי, בשאיפה ליופי, בצריכת יופי. זה הפולחן שסביבו, ההגזמה והאלהה של היופי שמשגעים אותנו. זה לגיטימי לרצות עולם שכולו אנשים יפים, אבל אם בצד הרצון לא קיימת ההכרה שזה בלתי אפשרי ושהשאיפה לכך גובה מחיר וגורמת נזקים, אם בצד הרצון אין ההפנמה שמציאות לחוד ופנטזיה לחוד - אנחנו, כלומר את, בבעיה. אנחנו לא זועקות חמס כנגד נשים או גברים יפות ויפים. אנחנו, כלומר אני, דווקא נהנות מקיומם. אני, כלומר אנחנו, זועקת חמס כנגד התעשייה שמדרבנת אותנו להיות כאלה בכל מחיר (דיאטות, ניתוחים, שיזוף, אצטרה) גם כשהוא גבוה או פוגע בבריאות, עולם שלם של ססמאות, מנטרות ומותגים שמאותת לנו שאם אנחנו לא משחקות את המשחק על פי החוקים הנוקשים - אנחנו פגומים ו/או כישלון, ושהיכולת היחידה שלנו להצליח - היא אם נטמיע וניישם את חוקי היופי שמוכתבים על ידי אינטרסים כלכליים (דיאטות, אופנה, ניתוחים, טיפולים קוסמטיים אצטרה). מקווה שעשיתי לך סדר בדברים. כי תיכף תבוא לריסה ותגיד בדיוק את ההיפך. אז נשיקות, מותקיילת.

 

[פטר חמור]

אין לכן מושג כמה זה קשה

להיות יפה. ומילא יפה, אבל אלוהים אדירים, גם יפה וגם גאון? הנטל כבד מדי לכתפיים, יהיו רחבות כאשר יהיו, של אדם אחד, איפה השיוויון? איפה חלוקת הנטל? אללי, לו רק יכולתי להיות כמוכם, פשוטי העם, ולו ליום אחד. הייתי ממשיך לקטר, אבל אני חייב ללכת להוריד שערות מהחזה ולכתוב עוד דוקטורט.

 

[קפת]

אם תוריד שיערות מהכתפיים

הנטל יוקל, אלפי מונים. של מוניות. וחשמל. בכפות ידיך.

 

[פטר חמור]

מבעד לארשת הפנים הקשוחה

אני מזהה ניצוצות של תשוקה. לצערי קפת, כמו שכבר רמזתי לך בעדינות, אין סיכוי שנעשה את זה, אין מה לעשות, אני נמשך רק לנשים.

 

[קפת]

תגיד

זה נכון שעשית השתלת זיפים אצל רונית רפאל?

 

[פטר חמור]

אני מנוע מלפרסם בתי עסק ללא תמורה

 

[קפת]

אתה מנוע

ואני גלגלים. ביחד אנחנו תעשיה שלמה. תנו לנו עולם ונניף נקודה. כן. את התמורה כבר *קיבלת* . חמור.