חולמת בהקיץ 1
New member
התגרשתי אחרי 6 שנות נישואים ו 2 ילדים קטנים
(ילד צעיר ותינוק) מאדם שכל שנות הנישואים והחברות בעצם התעלל בי נפשית. אלימות מילולית זו גם אלימות הוא היה מקלל אותי משפיל אותי , כל דבר שעשיתי לא היה טוב בשבילו. כל הזמן ניסה כביכול לשנות אותי, ואני שהתחלתי להאמין לו שנאי אפס כל הזמן ניסיתי להשתנות בשבילו. אבל כל פעם ששיניתי משהו הוא מצא משהו אחר לרדת עלי עליו שנים חייתי בפחד ממנו ומהכעס שלו מה שהעיר אותי מהחיים האלה היה כשדיבר ככה אלי ליד הילדים ולא רציתי שיראו את אבא מדבר ככה לאמא ושזה המודל שיקחו לחיים וזה נתן לי את האומץ לקום וללכת ולא להביט לאחור הבעיה שהגרוש עדיין חושב שיש לו בעלות עלי עדיין יורה לכייוני פקודות במקום בקשות עדיין מקלל אותי ומנסה לרדת עלי אני מתנהגת אליו בצורה הכי הוגנת שאפשר בשביל הילדים והוא כרגיל לא מעריך את זה ולא רואה אותי ממטר אני מנסה להתעלם מההתנהגות שלו ובאמת לרדת לקשר המינימלי הפראקטי שצריך לא להתייחס ל"פקודות" שיורה לעברי ולעשות רק מה שאני חושבת שמתאים לי (כלומר לא להתייחס לאופן הבקשה, אלא למהות ולהסכים לה או לא לפי מה שמתאים לי) להתעלם מהקללות שלו או פשוט לסגור את הטלפון ברגע שזה מתחיל (הקללות הם שוב כמובן כאשר הוא רוצה ממני משהו שאני לא מסכימה לו או חושב שאני צריכה לעשות משהו ככה או אחרת - הוא לא מבין שאין לו יותר בעלות עלי) אז נכון שמבחינת התנהגות מולו אני מתנהגת נכון (לא נכנסת לריבים וסוגרת את הטלפון כשהוא נכנס לזה) אבל נפשית כל פעם שהוא מתנהג אלי ככה אני מתפרקת אחרי שאני סוגרת שיחה כזו..גם אם בסופה אני עדיין עושה מה שאני רוצה אני מרגישה פחד גדול ממנו וצורך לרצות אותו אני מרגישה תחושות של דכאון ושאני לא רוצה לחיות ממש מרוב שקשה לי עם זה (ממש תחושות של נמאס לי מהחיים ורוצה למות שלא מסוגלת לסבול את זה) בכל שאר הזמן כשאנחנו לא רבים ואני נמצאת בשיגרה השקטה שלי אני מאושרת מהמצב החדש ובסהכ טוב לי מה לעשות? איך למנוע מעצמי להרגיש את הפחד הזה ממנו ואת האיום איך להתעלם באמת מזה כשזה קורה לא רק פרקטית בהתנהגגות שלי (שזה מצליחה לעמוד על שלי) אלא גם בתחושה שלי למה אחרי כל מריבה כזו שהוא מנסה לפתוח (ואני לא נגררת) אני מרגישה שאני רוצה למות איך משתחררים מהפחד ממנו סליחה על האורך
(ילד צעיר ותינוק) מאדם שכל שנות הנישואים והחברות בעצם התעלל בי נפשית. אלימות מילולית זו גם אלימות הוא היה מקלל אותי משפיל אותי , כל דבר שעשיתי לא היה טוב בשבילו. כל הזמן ניסה כביכול לשנות אותי, ואני שהתחלתי להאמין לו שנאי אפס כל הזמן ניסיתי להשתנות בשבילו. אבל כל פעם ששיניתי משהו הוא מצא משהו אחר לרדת עלי עליו שנים חייתי בפחד ממנו ומהכעס שלו מה שהעיר אותי מהחיים האלה היה כשדיבר ככה אלי ליד הילדים ולא רציתי שיראו את אבא מדבר ככה לאמא ושזה המודל שיקחו לחיים וזה נתן לי את האומץ לקום וללכת ולא להביט לאחור הבעיה שהגרוש עדיין חושב שיש לו בעלות עלי עדיין יורה לכייוני פקודות במקום בקשות עדיין מקלל אותי ומנסה לרדת עלי אני מתנהגת אליו בצורה הכי הוגנת שאפשר בשביל הילדים והוא כרגיל לא מעריך את זה ולא רואה אותי ממטר אני מנסה להתעלם מההתנהגות שלו ובאמת לרדת לקשר המינימלי הפראקטי שצריך לא להתייחס ל"פקודות" שיורה לעברי ולעשות רק מה שאני חושבת שמתאים לי (כלומר לא להתייחס לאופן הבקשה, אלא למהות ולהסכים לה או לא לפי מה שמתאים לי) להתעלם מהקללות שלו או פשוט לסגור את הטלפון ברגע שזה מתחיל (הקללות הם שוב כמובן כאשר הוא רוצה ממני משהו שאני לא מסכימה לו או חושב שאני צריכה לעשות משהו ככה או אחרת - הוא לא מבין שאין לו יותר בעלות עלי) אז נכון שמבחינת התנהגות מולו אני מתנהגת נכון (לא נכנסת לריבים וסוגרת את הטלפון כשהוא נכנס לזה) אבל נפשית כל פעם שהוא מתנהג אלי ככה אני מתפרקת אחרי שאני סוגרת שיחה כזו..גם אם בסופה אני עדיין עושה מה שאני רוצה אני מרגישה פחד גדול ממנו וצורך לרצות אותו אני מרגישה תחושות של דכאון ושאני לא רוצה לחיות ממש מרוב שקשה לי עם זה (ממש תחושות של נמאס לי מהחיים ורוצה למות שלא מסוגלת לסבול את זה) בכל שאר הזמן כשאנחנו לא רבים ואני נמצאת בשיגרה השקטה שלי אני מאושרת מהמצב החדש ובסהכ טוב לי מה לעשות? איך למנוע מעצמי להרגיש את הפחד הזה ממנו ואת האיום איך להתעלם באמת מזה כשזה קורה לא רק פרקטית בהתנהגגות שלי (שזה מצליחה לעמוד על שלי) אלא גם בתחושה שלי למה אחרי כל מריבה כזו שהוא מנסה לפתוח (ואני לא נגררת) אני מרגישה שאני רוצה למות איך משתחררים מהפחד ממנו סליחה על האורך