הצעה פרקטית לפעולה
אני מסכימה איתך שצריך לשנות גישה, אולם אין צורך לעבור לקיצוניות של אדישות כי זו בעצם אותה תגובה עוצמתית כמו להתייחס יתר על המידה. בפעם הבאה שהוא צועק קודם כל תישארי רגועה, אמרי לו שאת מבינה שהוא כועס ומאוכזב אבל הצעקות שלו לא נעימות ואין לא ישנו את דעתך. (כמובן שחשוב לעמוד בזה ולא להשבר). חשוב לא לומר לו אל תבכה כי זכותו לבכות וזכותך לא להתרגש מזה. את יכולה לשאול אותו: כמה זמן אתה חושב שיקח לך להתגבר? כי כשתסיים לבכות נוכל להמשיך במשחק... או כל דבר אחר נעים שעולה בדעתך (לא לשחד אותו, אלא להציע פעילות נעימה). כשאת שואלת שאלה כזאת את בעצם מכניסה פנימה הנחת יסוד שאומרת שהוא מסוגל להתגבר מבלי לומר זאת באופן ישיר וזוהי כל החוכמה, לחזק התהגויות רצויות תוך אמונה שהילד מסוגל. אני מעריכה שאם תפעלי כך מספר פעמים באופן עקבי תוכלי להקטין באופן משמעותי את המהומות. בהצלחה עינת הנדלס כהן