התורה
ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום'' [מומךץ] ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום'' להלן כמה עצות כיצד ניתן לזכות בשכר התורה כפי שמובא בספר שמירת הלשון בחלק שער התורה מאת החפץ חיים שמירת הלשון \ החפץ חיים להלן כמה עצות כיצד ניתן לזכות בשכר התורה כפי שמובא בספר שמירת הלשון בחלק שער התורה מאת החפץ חיים 1. לדעת גודל כח התורה, שכן אמרו (ברכות ה) כל העוסק בתורה וכו' מוחלין לו על כל עוונותיו (שנאמר בחסד ואמת יכופר עוון ) ואמרו כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו, [ שנאמר: (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר (משלי כג ה) התעיף עינך בו ואיננו ואין רשף אלא יסורין שנאמר (דברים לב כד) מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי] וכנאמר באליהו רבה פרק ו אם ראית שיסורין ממשמשין ובאין עליך רוץ לחדרי דברי תורה ומיד הייסורין בורחין ממך [שנאמר (ישעיה כו כ) לך עמי בא בחדריך וגו' ] ולפעמים מצלת אותו גם אם נתחייב מיתה בידי שמים כנאמר (במדרש רבה, פרשת קדושים) אם נכשל אדם בעבירה מה יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד יקרא שניים ואם היה למוד לשנות פרק אחד יקרא שניים. ועוד נאמר, אין לך צדקה שמצלת מדינה של גיהינום אלא תורה בלבד. גם מיום הדין הגדול זוכה להינצל מי שעסק בתורה, שנאמר במדרש תהלים, לעתיד לבוא הקדוש ברוך מוציא חמה מנרתיקה ודן בה את הרשעים שנאמר (במלאכי ג יט) הנה היום בא בוער כתנור.., ומרפא בה את הצדיקים שנאמר, (שם) וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה ומרפא. 2. לקבוע עתים לתורה ולא לחנם נמשלה התורה ללחם, כמו שאם אדם לא יאכל לחם יום או יומיים נחלש לבו וכל שכן אם לא יאכל לחם שבוע לבו נחלש מאוד וקשה לו להשיג הכוחות שאיבד ע''י זה, כך לימוד התורה סועד את הנפש הקדושה ואם לא ילמד איזה ימים וכל שכן שבוע, נחלשת הנפש עד מאוד, לכן יש להיזהר עד מאוד שלא לבטל את הקביעות אפילו יום אחד, ולבד שזה הזק ליום השני והשלישי שאחר זה, כי קרוב הדבר שגם בהם לא ילמד, כמו שאמרו חז''ל בירושלמי בסוף מסכת ברכות, אם תעזבני יום יומיים אעזבך וקשה לו מאוד אחר כך להתגבר על יצרו מחדש ולקבוע עתים לתורה, אלא אפילו באותם הימים שהוא לומד, אם הקביעות אינה בתמידות, אין רוח הקדושה שורה בו כל כך על הלימוד ההוא, מה שאין כן אם למד בקביעות ובתמידות, קדושה גדולה ונוראה שורה על כל לימוד ולימוד. ועניין הקביעות הוא שיקבע לו זמן ידוע לתורה שלא לשנות אותו הזמן בשום אופן, אפילו הוא סבור להרוויח הרבה, כמו שכתב הטור אורח חיים בסימן קנה 3. להחזיק ולתמוך בלומדי התורה בא וראה גודל מעלת מחזיק התורה {פרוט נרחב של הדברים בסעיף זה (3) על מעלת מחזיק התורה ולומדיה ראו בפרסום קודם באתר תחת הכותרת ''גודל החיוב להחזיק לומדי תורה וגודל שכרו עבור זה''} שמעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה כמו שאמרו חז''ל בכתובות (על דברים ד ד) ''ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום'' וגם ישתדל למען כבוד ה' ותורתו הקדושה שנתחלל עתה בעונותינו , ואז אין קץ יהיה לשכרו כמו שנאמר בירושלמי (פרק בתרא דברכות) אם ראית דור שמתרשלים עצמן מן התורה, עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם. 4. להחזיק בניו לתלמוד תורה גם כל השכר שכתבנו לעיל במחזיק ידי לומדי תורה, שייך גם במחזיק את בנו לתורה, גם זוכה שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא נושא לו פנים. גם על ידי זה זוכה לאריכות ימיו הוא ובניו, [דכתיב ולמדתם אתם את בניכם וסמיך ליה למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו'] גם על ידי תלמודו של הבן זוכה להינצל מן הגיהינום (כדאיתא בתנא דהי אליהו זוטא פרק' יב) עמי הארצות שהקרו והשנו את בניהן תורה, בניהן מצילים את אביהן מאותה בושה וחרפה ומאותה כלימה ומדינה של גיהינום. ולפעמים זוכים להימנות עבור זה בין הצדיקים. וזה הוא תוכחת מגולה לאותן בני אדם שמעבירין את בניהם מתלמוד תורה כשהם עדיין נערים כבני ארבע עשרה וחמש עשרה, ועל ידי זה נשאר נער מנוער מן התורה ומן המצוות ורק רצונו ללבוש תמיד בגדי חופש ולהרחיב את גבולו בכסף וזהב ואוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה של האב כשיגיע זמנו לשוב אל האלוקים. וביותר מזה שגם את בניהם אינם מחזיקים לתורה ואינם נותנים אותם לבית הספר רק עד שידעו מעט חומש ואבוי שכך עלתה בימינו, הלוא ידוע הוא שמה שנפסק ביורה דעה (בסימן רמה סעיף ו) דהיכא דאפשר לו להאב, מצווה עליו ללמדו בשכר עד שידע משנה וגמרא הלכות ואגדות, וידעתי את תירוצם שיאמרו דדחיקא להו שעתא, אבל באמת כאשר יתבוננו היטב בנפשם ידעו כי רק היצר מתעם, כי הלוא על שאר דברים שהם רק תועלת גופני לבן, אז כל אחד עוזר לבנו בכל כוחותיו יותר מכפי יכולתו, וגם כמה פעמים מוסר את נפשו לסכנת האבדון עבור בנו, דהיינו שהוא עושה דברים שלא כדין בין אדם לחברו ובין אדם למקום, והוא מתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי, כי אני עושה בזה צדקה בכל עת לפרנס בני ביתי, אבל כשהוא צריך לחזק בנו לתורה שידע איך לעבוד את ה' ובזה הוא מביא את בנו וגם את עצמו לחיי העולם הבא, כמו שנעתיק לקמן ממדרשי חז''ל הוא אומר דדחיקא לה שעתא (והרי זה כמו שאמר הכתוב ישעיה מג כב ולא אֹתִי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל) ויש לדעת שהוצאת בניו לתלמוד תורה הוא חוץ ממזונות הקצובין לו מראש השנה, כמו שאמרו חז''ל בביצה, כל מזונותיו של אדם קצוביו לו מראש השנה עד יום כיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו, ואם מוסיף מוסיפין לו, לך נא וראה מה שאמרו חז''ל בקידושין: ''כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני'', [שנאמר: (דברים ד ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך לה, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ]
ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום'' [מומךץ] ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום'' להלן כמה עצות כיצד ניתן לזכות בשכר התורה כפי שמובא בספר שמירת הלשון בחלק שער התורה מאת החפץ חיים שמירת הלשון \ החפץ חיים להלן כמה עצות כיצד ניתן לזכות בשכר התורה כפי שמובא בספר שמירת הלשון בחלק שער התורה מאת החפץ חיים 1. לדעת גודל כח התורה, שכן אמרו (ברכות ה) כל העוסק בתורה וכו' מוחלין לו על כל עוונותיו (שנאמר בחסד ואמת יכופר עוון ) ואמרו כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו, [ שנאמר: (איוב ה, ז) ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר (משלי כג ה) התעיף עינך בו ואיננו ואין רשף אלא יסורין שנאמר (דברים לב כד) מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי] וכנאמר באליהו רבה פרק ו אם ראית שיסורין ממשמשין ובאין עליך רוץ לחדרי דברי תורה ומיד הייסורין בורחין ממך [שנאמר (ישעיה כו כ) לך עמי בא בחדריך וגו' ] ולפעמים מצלת אותו גם אם נתחייב מיתה בידי שמים כנאמר (במדרש רבה, פרשת קדושים) אם נכשל אדם בעבירה מה יעשה ויחיה, אם היה למוד לקרות דף אחד יקרא שניים ואם היה למוד לשנות פרק אחד יקרא שניים. ועוד נאמר, אין לך צדקה שמצלת מדינה של גיהינום אלא תורה בלבד. גם מיום הדין הגדול זוכה להינצל מי שעסק בתורה, שנאמר במדרש תהלים, לעתיד לבוא הקדוש ברוך מוציא חמה מנרתיקה ודן בה את הרשעים שנאמר (במלאכי ג יט) הנה היום בא בוער כתנור.., ומרפא בה את הצדיקים שנאמר, (שם) וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה ומרפא. 2. לקבוע עתים לתורה ולא לחנם נמשלה התורה ללחם, כמו שאם אדם לא יאכל לחם יום או יומיים נחלש לבו וכל שכן אם לא יאכל לחם שבוע לבו נחלש מאוד וקשה לו להשיג הכוחות שאיבד ע''י זה, כך לימוד התורה סועד את הנפש הקדושה ואם לא ילמד איזה ימים וכל שכן שבוע, נחלשת הנפש עד מאוד, לכן יש להיזהר עד מאוד שלא לבטל את הקביעות אפילו יום אחד, ולבד שזה הזק ליום השני והשלישי שאחר זה, כי קרוב הדבר שגם בהם לא ילמד, כמו שאמרו חז''ל בירושלמי בסוף מסכת ברכות, אם תעזבני יום יומיים אעזבך וקשה לו מאוד אחר כך להתגבר על יצרו מחדש ולקבוע עתים לתורה, אלא אפילו באותם הימים שהוא לומד, אם הקביעות אינה בתמידות, אין רוח הקדושה שורה בו כל כך על הלימוד ההוא, מה שאין כן אם למד בקביעות ובתמידות, קדושה גדולה ונוראה שורה על כל לימוד ולימוד. ועניין הקביעות הוא שיקבע לו זמן ידוע לתורה שלא לשנות אותו הזמן בשום אופן, אפילו הוא סבור להרוויח הרבה, כמו שכתב הטור אורח חיים בסימן קנה 3. להחזיק ולתמוך בלומדי התורה בא וראה גודל מעלת מחזיק התורה {פרוט נרחב של הדברים בסעיף זה (3) על מעלת מחזיק התורה ולומדיה ראו בפרסום קודם באתר תחת הכותרת ''גודל החיוב להחזיק לומדי תורה וגודל שכרו עבור זה''} שמעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה כמו שאמרו חז''ל בכתובות (על דברים ד ד) ''ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום'' וגם ישתדל למען כבוד ה' ותורתו הקדושה שנתחלל עתה בעונותינו , ואז אין קץ יהיה לשכרו כמו שנאמר בירושלמי (פרק בתרא דברכות) אם ראית דור שמתרשלים עצמן מן התורה, עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם. 4. להחזיק בניו לתלמוד תורה גם כל השכר שכתבנו לעיל במחזיק ידי לומדי תורה, שייך גם במחזיק את בנו לתורה, גם זוכה שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא נושא לו פנים. גם על ידי זה זוכה לאריכות ימיו הוא ובניו, [דכתיב ולמדתם אתם את בניכם וסמיך ליה למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו'] גם על ידי תלמודו של הבן זוכה להינצל מן הגיהינום (כדאיתא בתנא דהי אליהו זוטא פרק' יב) עמי הארצות שהקרו והשנו את בניהן תורה, בניהן מצילים את אביהן מאותה בושה וחרפה ומאותה כלימה ומדינה של גיהינום. ולפעמים זוכים להימנות עבור זה בין הצדיקים. וזה הוא תוכחת מגולה לאותן בני אדם שמעבירין את בניהם מתלמוד תורה כשהם עדיין נערים כבני ארבע עשרה וחמש עשרה, ועל ידי זה נשאר נער מנוער מן התורה ומן המצוות ורק רצונו ללבוש תמיד בגדי חופש ולהרחיב את גבולו בכסף וזהב ואוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה של האב כשיגיע זמנו לשוב אל האלוקים. וביותר מזה שגם את בניהם אינם מחזיקים לתורה ואינם נותנים אותם לבית הספר רק עד שידעו מעט חומש ואבוי שכך עלתה בימינו, הלוא ידוע הוא שמה שנפסק ביורה דעה (בסימן רמה סעיף ו) דהיכא דאפשר לו להאב, מצווה עליו ללמדו בשכר עד שידע משנה וגמרא הלכות ואגדות, וידעתי את תירוצם שיאמרו דדחיקא להו שעתא, אבל באמת כאשר יתבוננו היטב בנפשם ידעו כי רק היצר מתעם, כי הלוא על שאר דברים שהם רק תועלת גופני לבן, אז כל אחד עוזר לבנו בכל כוחותיו יותר מכפי יכולתו, וגם כמה פעמים מוסר את נפשו לסכנת האבדון עבור בנו, דהיינו שהוא עושה דברים שלא כדין בין אדם לחברו ובין אדם למקום, והוא מתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי, כי אני עושה בזה צדקה בכל עת לפרנס בני ביתי, אבל כשהוא צריך לחזק בנו לתורה שידע איך לעבוד את ה' ובזה הוא מביא את בנו וגם את עצמו לחיי העולם הבא, כמו שנעתיק לקמן ממדרשי חז''ל הוא אומר דדחיקא לה שעתא (והרי זה כמו שאמר הכתוב ישעיה מג כב ולא אֹתִי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל) ויש לדעת שהוצאת בניו לתלמוד תורה הוא חוץ ממזונות הקצובין לו מראש השנה, כמו שאמרו חז''ל בביצה, כל מזונותיו של אדם קצוביו לו מראש השנה עד יום כיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו, ואם מוסיף מוסיפין לו, לך נא וראה מה שאמרו חז''ל בקידושין: ''כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני'', [שנאמר: (דברים ד ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך לה, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ]