התחלה קשה
- פותח הנושא zing21
- פורסם בתאריך
התחלה קשה
כמובן שההתחלה בכדי להבין שנולד לך ילד עם תסמונת דאון מאוד מאוד קשה לעכל, אבל לאט לאט. מה אתם אומרים לגבי ידידים משפחה האם לספר להם ? שהילדה היא כך וכך אפילו שהם ראו אותה ולא שמו לב כ"כ כי היא עדיין בת 3 חודשים וכמעט שלא רואים עליה כלום אפילו אלו שיודעים, מה אתם אומרים נמשיך להתחמק עכשיו ממפגשים תדירים כמו לפני הלידה או ?
כמובן שההתחלה בכדי להבין שנולד לך ילד עם תסמונת דאון מאוד מאוד קשה לעכל, אבל לאט לאט. מה אתם אומרים לגבי ידידים משפחה האם לספר להם ? שהילדה היא כך וכך אפילו שהם ראו אותה ולא שמו לב כ"כ כי היא עדיין בת 3 חודשים וכמעט שלא רואים עליה כלום אפילו אלו שיודעים, מה אתם אומרים נמשיך להתחמק עכשיו ממפגשים תדירים כמו לפני הלידה או ?
נכון, ההתחלה בהחלט קשה...
שלום רב, זה נכון מאוד: תהליך ההשלמה מהרגע שנודע לך כהורה שילדך עם פיגור הוא תהליך לא פשוט, ומחייב אותנו להשתקם נפשית, בין אם בעצמנו ובין אם בעזרת אנשי מקצוע. אבל החיים נמשכים, ואנחנו חייבים להסתגל למציאות הזאת, כמו שכתבת: לאט-לאט. אני חייב לומר שלפי תחושתי ומנסיוני, כחלק מהתהליך של שיקום עצמי, נראה לי שעדיף להיות כמה שיותר פתוח בנושא, ולא לנסות להסתיר אותו ממשפחה ומידידים. נכון שלא כולם יודעים איך להגיב לעניין, כי לצערנו אף אחד לא מלמד איך להתמודד עם החשיפה לנושא, אבל יש גם רבים שיש להם היכולת להיות אמפאתיים ותומכים, וזה לדעתי עוזר. הניסיון להסתיר רק מכניס ללחצים מיותרים. לכן אני ממליץ להיות פתוח וטבעי בנושא, בדיוק כמו במה שנוגע לכל ילד אחר. אחרי הכל, לא עשינו שום דבר רע ולא גנבנו את זה מאף אחד
אז במה יש לנו להתבייש? שבוע טוב וחג שמח, עמיקם
שלום רב, זה נכון מאוד: תהליך ההשלמה מהרגע שנודע לך כהורה שילדך עם פיגור הוא תהליך לא פשוט, ומחייב אותנו להשתקם נפשית, בין אם בעצמנו ובין אם בעזרת אנשי מקצוע. אבל החיים נמשכים, ואנחנו חייבים להסתגל למציאות הזאת, כמו שכתבת: לאט-לאט. אני חייב לומר שלפי תחושתי ומנסיוני, כחלק מהתהליך של שיקום עצמי, נראה לי שעדיף להיות כמה שיותר פתוח בנושא, ולא לנסות להסתיר אותו ממשפחה ומידידים. נכון שלא כולם יודעים איך להגיב לעניין, כי לצערנו אף אחד לא מלמד איך להתמודד עם החשיפה לנושא, אבל יש גם רבים שיש להם היכולת להיות אמפאתיים ותומכים, וזה לדעתי עוזר. הניסיון להסתיר רק מכניס ללחצים מיותרים. לכן אני ממליץ להיות פתוח וטבעי בנושא, בדיוק כמו במה שנוגע לכל ילד אחר. אחרי הכל, לא עשינו שום דבר רע ולא גנבנו את זה מאף אחד
לא להסתיר
גם אני חושבת שאין טעם להסתיר, הרי בסופו של דבר זה יתגלה מתי שהוא, ההסתרה סתם מכניסה ללחצים נוספים (על מה שכבר יש בין כה וכה, עם כל הריצות והטיפולים) ודורשת אנרגיה נוספת, מה שלרוב ההורים אין בדר"כ בכמות מיותרת, עדיף לשמור את הכוחות לטיפול בילד ובמשפחה. להיפך, אני חושבת שכדאי להדק קשרים עם המשפחה, כי בדר"כ הם גם יכולים לעזור ולתמוך. ויש גם הרבה אנשים טובים באמצע הדרך. אני למדתי עלי ומהורים אחרים, שאם מדברים גלויות ופתוחים בנושא, אז זה מדבק גם את החברה, זה כמו מראה, מה שאנחנו משדרים, זה מה שאנשים קולטים ומשדרים בחזרה, אם אנחנו נהיה נבוכים ולא נדע איך להסביר ונסתיר, אז גם הם לא ידעו איך להתנהג איתנו ויתרחקו עוד יותר. לדעתי, ההתמודדות הכי טובה, זה פשוט לדבר גלויות ולהיות כנים ופתוחים. אני עושה את זה כל הזמן, ויש לי ב"ה תמיכה מכל הסביבה, ואני מקבלת המון בחזרה, ואני לא רואה שאנשים נבוכים, כי אני לא משדרת שאני נבוכה או מתוסכלת חלילה. בהצלחה
גם אני חושבת שאין טעם להסתיר, הרי בסופו של דבר זה יתגלה מתי שהוא, ההסתרה סתם מכניסה ללחצים נוספים (על מה שכבר יש בין כה וכה, עם כל הריצות והטיפולים) ודורשת אנרגיה נוספת, מה שלרוב ההורים אין בדר"כ בכמות מיותרת, עדיף לשמור את הכוחות לטיפול בילד ובמשפחה. להיפך, אני חושבת שכדאי להדק קשרים עם המשפחה, כי בדר"כ הם גם יכולים לעזור ולתמוך. ויש גם הרבה אנשים טובים באמצע הדרך. אני למדתי עלי ומהורים אחרים, שאם מדברים גלויות ופתוחים בנושא, אז זה מדבק גם את החברה, זה כמו מראה, מה שאנחנו משדרים, זה מה שאנשים קולטים ומשדרים בחזרה, אם אנחנו נהיה נבוכים ולא נדע איך להסביר ונסתיר, אז גם הם לא ידעו איך להתנהג איתנו ויתרחקו עוד יותר. לדעתי, ההתמודדות הכי טובה, זה פשוט לדבר גלויות ולהיות כנים ופתוחים. אני עושה את זה כל הזמן, ויש לי ב"ה תמיכה מכל הסביבה, ואני מקבלת המון בחזרה, ואני לא רואה שאנשים נבוכים, כי אני לא משדרת שאני נבוכה או מתוסכלת חלילה. בהצלחה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.