התחלה של משהו

מיה אחת

New member
התחלה של משהו

אני בעיקר מתלבטת מה לעשות בהמשך, לאן לקחת את הסיפור. רעיונות, הערות והארות יתקבלו בברכה. ______________________________________________ ייבבותיה של התינוקת הצטלצלו בין חומות האבן של המצודה והגיעו עד לאוזניה של הליידי אליסאר. היא התהפכה במיטתה, תובעת מהמשרתים שישתיקו את הייצור המייבב. כשהוסיפו היללות ונשנו, קברה את פניה בכר הנוצות. בין המשרתים הילך הסיפור כי הלורד בעצמו הציע סכום של חמישה-אלף כתרי זהב לאדם שירפא את אשתו מתחלואיה. לא היה זה מחזה נדיר לראות רופא בעל שם ופמלייתו מתדפקים על שערי הברזל העצומים של מצודת קיילאר, ומחזה שכיח עוד פחות היה לראותם עוזבים את המצודה בבושת פנים. בינה לבין עצמה, חשבה קאר כי הלקאה הגונה תרפא את הנערה כהרף עין. היות ואיש לא העלה בדעתו לשאול לעצתה של קאר, וקאר, ככל בני מעמדה למדה עוד בגיל צעיר שאל לה לבוא בדין ודברים עם הממונים עליה, נותרו הדברים בעינם. אמה של קאר שהייתה ולדנית כאמה וסבתה לפניה, הביאה תינוק חדש לעולם מדי שנה. שכרו של האב, חזירן באחוזתו של אחד משועי המחוז, לא הספיק על מנת להאכיל את עשרת ילדיו הרעבים. על כן, בגיל שתיים עשרה, נמכרה קאר לעבדות. היה זה סגנו של מנהל משק הבית במצודת קיילאר שרכש את הנערה בכסף טוב והוא שלח אותה לעבוד במטבחים, שם סבלו אותה תקופה ממחסור חמור בידיים עובדות. במלאת לה חמש-עשרה נשלחה לשרת בקומות העליונות, ועם נישואיו החפוזים של הלורד, נתמנתה קאר לשמש כמשרתת אישית לליידי הצעירה. אליסאר לבית ארויאן נתגלתה כבת שתיים-עשרה מפונקת וחסרת-אונים. היא תעבה את המצודה האפלולית, את הלורד בעלה ואת חבל הארץ כולו, שלדבריה היה קודר וגס. את מרבית זמנה העבירה הליידי כשהיא סובלת ממיחושים כלשהם, וגם כאשר חשה את עצמה בקו הבריאות העדיפה להשאר ספונה בחדריה. היא הייתה נצר אחרון לבית-ארויאן רב העצמה שהדרדר מגדולתו, ובמצודה הלכו שמועות כי הלורד מבקש לעשות לעצמו יורש שדם קוסמים זורם בעורקיו. אליסאר, בין אם נחנה בכוחות הקסם של משפחתה ובין אם לא, לא נטתה לגלות כל חיבה לכישוף. הלורד שנודע במזגו הקודר, עיבר את אשתו הצעירה תוך חודשים ספורים. מעולם לא גילה עניין רב באליסאר הבתולית והצוננת, וכעת חידש את העניין שהיה לו באינוס בנות הכפריים ובנערות המטבח ששמחו להעניק לו מחסדיהן. לפליאתה הרבה של קאר, חלפו חודשי ההיריון בשקט יחסי. הליידי, שהיריונה שימש לה תירוץ מספק שלא לעשות דבר, שמחה להניח לצוות להתרוצץ סביבה ולא ראתה עוד צורך להעמיד פנים כסובלת מחולי. פייטן נודד שנאלץ להעביר את החורף בדרום סחוף הרוחות שעשע את הליידי משך זמן מה. אף על פי שמיהר להסתלק ברגע בו טיפסה הטמפרטורה אל מעבר לנקודת הקפאון, גמלה לו אליסאר בנדיבות. הקיץ מצא את הלורד במסע לביאור ישוביהם של בני-היער, ובהיעדרו נשמו דרי המצודה לרווחה. היה זה יום אפרורי של אמצע החורף כאשר אחזו צירי הלידה באליסאר. היא צעקה כחיה אחוזת שגעון, ואזניה של קאר, שמשך כל אותו זמן לא משה מצידה של הליידי, הוסיפו להצטלצל ימים ארוכים לאחר מכן. פניו של הלורד היו קודרות כמו המוות, כמו לבה השחור והאפל של מצודת קיילאר. השדים שעינו את נפשו הרדופה החלו סוערים למשמע צעקותיה של אשתו, והוא מיהר לצאת את המקום, לשפוך את חמתו על נתיניו. השמש כמעט שקעה מעבר לאופק החיוור, כאשר נשמעה זעקת החיים הראשונה של התינוקת. רגע ארוך השתהתה השמש בקצה השמים, אחר החלה עושה את דרכה למעלה, מאירה את הארץ באורו החיוור של יום חדש. הייתה זו קאר שהחזיקה את התינוקת הזעירה בידיה כאשר בתקה המיילדת את חבל הטבור, והייתה זו קאר שהשעינה את הבריה הקטנטונת על שדיה של אליסאר, תומכת בראשה על מנת שלא ייפול. הליידי עצמה סירבה להביט ביצור הקמוט והאדום, שדמה לשד יותר משדמה לבן-אנוש. היא עצמה את עיניה, מתעלמת ממשקלה של התינוקת הנחה על חזה, ונרדמה תוך דקות ספורות. הלורד חזר בשעת צהריים. ניחוח חריף של עשן עלה מבגדיו הטובים, וידיו היו מגואלות בדם. הוא טיפס במדרגות שתיים-שתיים וכמעט קרע את דלת האלון מעל ציריה. את קאר שקיבלה את פניו, שאל למין הילוד, וכאשר השיבה לו כי העובר הוא ממין נקבה, נתקף בזעם עז. הוא פנה למיטתה של אשתו, וללא שהיות העיר אותה משנתה. לאחר מעשה, התנוססו חבורות כחולות על כל חלק מגופה של הליידי אליסאר, וראשה של המיילדת, התנוסס מעל חומות המצודה. פרט לקאר, לא נתן איש את דעתו לתינוקת שזה עתה נולדה. כאשר נחה עליה הרוח נענתה הליידי להפצרותיה של קאר והאכילה את הבריה המייבבת, אולם לרוב הייתה אליסאר חולה או מדוכדכת מכדי לעשות זאת. קאר היא שכנתה את התינוקת אייליש
 

Yuli Gama

New member
בבקשה תגידי שיש לך המשך כתוב

ההתחלה מבטיחה, השפה שומרת על סיגנון אחיד, וזה דבר לא פשוט כאשר מדובר בשפה ארכאית כפי שאת משתמשת בה כאן. השאלה היא אם תוכלי להקפיד על אותה רמת שפה למשך כל הסיפור? הקטע הוא לא יותר מאקספוזיציה, הוא לא יכול לעמוד בפני עצמו . הוא מעניין, כתוב טוב, מסקרן לקרוא הלאה, לא מגלה יותר מהנחוץ על הדמויות, אבל אם לא יהיה לו המשך תואם הוא עלול להחליק לתוך קלישאה (אישה צעירה, משרתת נעמנה, ילדה לא רצויה במקום שציפו לבן, אדון וטירה אפילה-כל אלו הם קרקע פוריה לקלישא, כך שהמשך הסיפור די קובע) סך הכל, ממש נהניתי לקרוא, ומקווה שיש לך המשך.
 

Boojie

New member
בהחלט כתוב יפה,

אבל אני מסכימה עם יולי שזה דבר שעלול לצאת מאד קלישאי אם לא תזהרי. מצד שני, דווקא משהו שכל כך נצמד למוסכמות הז'אנר יכול לצאת ממש מדהים אם שוברים את גבולות הקלישאה ולוקחים אותו לכיוון אחר. אפשרות אחת לשבור קצת את הקלישאה: מי שתגדל להיות הגיבורה האמיתית של הסיפור היא דווקא המשרתת, לא התינוקת (אפשרות שגם השתמשו בה בעבר, אבל פחות). או אולי אפילו שתיהן? ואולי הן תגדלנה להיות אויבות? או חברות טובות? או שהן יכולות להעמיד פנים שהן אויבות, ובעצם לזמום מזימות ביחד? ומסקרן במיוחד - האם יש לתינוקת כוחות מיוחדים? ואם כן, עד כמה מיוחדים הם באמת? יש כל כך הרבה אפשרויות...
אגב, אני תוהה (שוב ושוב) לפשר הדחף של כותבי פנטזיה ישראליים להסתמך על סגנון הפנטזיה של ארצות אחרות לגמרי, של סגנון חיים שזר לנו לגמרי, של שמות זרים לחלוטין. למה זה? למה לא לכתוב פנטזיה שתסתמך על ההוויה שלנו?
 
למעלה