התחלות חדשות
ביקשתם שאספר מניסיוני, אשמח לחלוק אבל לא בטוחה שזה מה שיעזור. כל אחד חוזר ממקום אחר למקום אחר. אנחנו חזרנו עם העבודה, דבר שמראש הוריד לחץ רציני של חיפוש עבודה בארץ.
נסגרנו על החזרה ארצה שנה מראש ואז התחשבתי על האתר ״יד2״ ופשוט חיפשתי כל הזמן בתים להשכרה או למכירה. (התמקדנו בשתי שכונות שרצינו לגור בהם אחרי שקיבלנו המלצות מבני משפחה וגם האמת כשעזבנו את הארץ ידעתי לאן ארצה לחזור), כל פעם שהיו בתים רלוונטים שלחתי את חמי (הנציג שלנו בארץ) לראות אותם. בעיני אם יש מישהו שאתם סומכים עליו בארץ שמסוגל לראות בשבילכם דירות להשכרה זה כבר התחלה טובה. עם הזמן הבנו בערך כמה עולה להשכיר דירה באיזור שאנחנו רוצים. הקושי הוא בלתכנן הוצאות כשבעצם אין לנו מושג כמה עולה מחייה בארץ. אז גם את זה חקרנו ושאלנו (את בני המשפחה, למרות שזה משתנה מעיר לעיר..). כשהגענו לארץ ידענו לאן חוזרים ובגלל זה גם ידענו כמה דברים להעמיס על המכולה (אם יהיה מקום בבית או לא). ברגע שהיתה כתובת הנציג המשפחתי שלנו רשם את הילדים לבית הספר (הוצאנו לקטנים מספרי זהות בקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו כי בלי מספרים אי אפשר להרשם לבית ספר ולגני עיירה). את הקטנה רשמתי לגן פרטי עוד לפני שבכלל מצאנו איפה לגור, ההרשמה היא בערך בפברואר ולא רציתי לפספס גן טוב. המליצו לי על הגן, התקשרתי וביקשתי לשמור לנו מקום. כשבעלי טס לעיני עבודה לארץ הוא נתן לן פקדון.
שלחנו מכולה והעברנו את הזמן בבית הריק בארהב. על מזרונים ומזוודות, הילדים הלכו לקייטנות ונהנו מאד מהבית הריק. בסוף יצאנו לטיול של כמה שבועות והגענו לארץ שבוע לפני המכולה. בשבוע הזה סיידנו את הבית ועשינו הדברה...
שבועיים לפני שהגענו ארצה שילמנו את הכנס של ביטוח לאומי דרך האינטרנט. לפני שהגענו כבר קבענו תאריך לפגישה במשרד הקליטה (ליום אחרי הנחיתה), וגם פגישה במכס.
במשרד הקליטה היו מקסימים ואדיבים (גם במהלך השנה, לכל טלפון ענו בנדיבות וברצון לעזור). וקיבלנו את תעודות התושב החוזר שלנו.
לבית ספר התקשרתי ביום שהתחילו לעבוד בו (שבוע או קצת יותר לפניי תחילת הלימודים) וביקשתי פגישה עם המנהלת ועם היועצות. ככה הילדים הגיעו לבית ספר לפני תחילת הלימודים, פגשו את המורות שלהם ואת המנהלת. הסברתי שאולי הילדים נראים ישראלים אבל הם לא מבינים כל מה שאומרים להם בעברית ... וגם המנהלת כבר הוציאה דרישה לשעות עולה, שניהם קיבלו במהלך השנה 3 שעות של שיעורים פרטיים בגלל שהם נחשבים עולים חדשים.
במשרד הקליטה חתמנו על הטפסים לביטוח לאומי, בחרנו קופת חולים (חשבון ישראלי כבר היה לנו, אם אין אז חשוב לפתוח חשבון לפני שמגיעים לפגישה).
וזהו אני חושבת, ככה התחלנו את השנה הראשונה שלנו בארץ. מלאי חששות. הילדים התאקלמו במהרה עם קשיים אבל לא יותר מידי.
אם יש לכם גם סיפורי הגעה, נשמח לקרוא. ואם יש לכם שאלות אשמח לענות
ביקשתם שאספר מניסיוני, אשמח לחלוק אבל לא בטוחה שזה מה שיעזור. כל אחד חוזר ממקום אחר למקום אחר. אנחנו חזרנו עם העבודה, דבר שמראש הוריד לחץ רציני של חיפוש עבודה בארץ.
נסגרנו על החזרה ארצה שנה מראש ואז התחשבתי על האתר ״יד2״ ופשוט חיפשתי כל הזמן בתים להשכרה או למכירה. (התמקדנו בשתי שכונות שרצינו לגור בהם אחרי שקיבלנו המלצות מבני משפחה וגם האמת כשעזבנו את הארץ ידעתי לאן ארצה לחזור), כל פעם שהיו בתים רלוונטים שלחתי את חמי (הנציג שלנו בארץ) לראות אותם. בעיני אם יש מישהו שאתם סומכים עליו בארץ שמסוגל לראות בשבילכם דירות להשכרה זה כבר התחלה טובה. עם הזמן הבנו בערך כמה עולה להשכיר דירה באיזור שאנחנו רוצים. הקושי הוא בלתכנן הוצאות כשבעצם אין לנו מושג כמה עולה מחייה בארץ. אז גם את זה חקרנו ושאלנו (את בני המשפחה, למרות שזה משתנה מעיר לעיר..). כשהגענו לארץ ידענו לאן חוזרים ובגלל זה גם ידענו כמה דברים להעמיס על המכולה (אם יהיה מקום בבית או לא). ברגע שהיתה כתובת הנציג המשפחתי שלנו רשם את הילדים לבית הספר (הוצאנו לקטנים מספרי זהות בקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו כי בלי מספרים אי אפשר להרשם לבית ספר ולגני עיירה). את הקטנה רשמתי לגן פרטי עוד לפני שבכלל מצאנו איפה לגור, ההרשמה היא בערך בפברואר ולא רציתי לפספס גן טוב. המליצו לי על הגן, התקשרתי וביקשתי לשמור לנו מקום. כשבעלי טס לעיני עבודה לארץ הוא נתן לן פקדון.
שלחנו מכולה והעברנו את הזמן בבית הריק בארהב. על מזרונים ומזוודות, הילדים הלכו לקייטנות ונהנו מאד מהבית הריק. בסוף יצאנו לטיול של כמה שבועות והגענו לארץ שבוע לפני המכולה. בשבוע הזה סיידנו את הבית ועשינו הדברה...
שבועיים לפני שהגענו ארצה שילמנו את הכנס של ביטוח לאומי דרך האינטרנט. לפני שהגענו כבר קבענו תאריך לפגישה במשרד הקליטה (ליום אחרי הנחיתה), וגם פגישה במכס.
במשרד הקליטה היו מקסימים ואדיבים (גם במהלך השנה, לכל טלפון ענו בנדיבות וברצון לעזור). וקיבלנו את תעודות התושב החוזר שלנו.
לבית ספר התקשרתי ביום שהתחילו לעבוד בו (שבוע או קצת יותר לפניי תחילת הלימודים) וביקשתי פגישה עם המנהלת ועם היועצות. ככה הילדים הגיעו לבית ספר לפני תחילת הלימודים, פגשו את המורות שלהם ואת המנהלת. הסברתי שאולי הילדים נראים ישראלים אבל הם לא מבינים כל מה שאומרים להם בעברית ... וגם המנהלת כבר הוציאה דרישה לשעות עולה, שניהם קיבלו במהלך השנה 3 שעות של שיעורים פרטיים בגלל שהם נחשבים עולים חדשים.
במשרד הקליטה חתמנו על הטפסים לביטוח לאומי, בחרנו קופת חולים (חשבון ישראלי כבר היה לנו, אם אין אז חשוב לפתוח חשבון לפני שמגיעים לפגישה).
וזהו אני חושבת, ככה התחלנו את השנה הראשונה שלנו בארץ. מלאי חששות. הילדים התאקלמו במהרה עם קשיים אבל לא יותר מידי.
אם יש לכם גם סיפורי הגעה, נשמח לקרוא. ואם יש לכם שאלות אשמח לענות
