התחלתי היום לקרוא את הספר

[לקשמי]

התחלתי היום לקרוא את הספר

אחותי הביאה לי אותו אתמול אחרי שלפני כמה שנים קניתי אותו והוא נשאר אצלה, אתמול היא החזירה לי אותו והתחלתי לקרוא (אז, כשקניתי, לא יצא לי לקרוא אותו בסוף). יש שם הרבה קטעים שלא מובנים לי, אולי אצטרך לקרוא אותם שוב ואולי זה היה סתם חוסר ריכוז כזה.

 

[גילי פרי]

אהלנים לקשמי../images/Emo140.gif

ת'אמת.... זה לא התנ"ך החדש

צוחקתתתתת

נשמח לברר איתך יחד את כל מה שלא ממש מובן

ולהסיר את הערפל מ"אלוהים" ומהחוקיו.

 

[לקשמי]

למשל...

הקטע שבו מופרכת הטענה שהחיים הם בית ספר. לא הבנתי, אז מה החיים, לפי הקטע הזה אם לא בית ספר? לי למשל החיים גם כן נראים כבית ספר, רצף של שיעורים ועוד שיעורים שנועדו ללמד אותנו ולעזור לנו להתפתח ולצמוח מתוכם. והרי איפשהו בתחילת הספר מוזכר גם שאותו דבר שנהוג לכנות "גורל" או אותם אירועים חוזרים אלינו שוב ושוב, עד שנעבור את השיעור. (טוב, אולי שם זה לא כתוב בדיוק ככה, אבל ככה אני מבינה את זה).

 

[גילי פרי]

בא לך לצטט../images/Emo35.gif

או לפחות להפנות אותי למקום שבו הדברים כתובים, כאילו עמד ככה וככה... כי עד שאמצא.. יכולים לעבור ימים ארוכים.....

עצלנית אני

פויה

 

[לקשמי]

אני נמצאת כרגע בעבודה ../images/Emo13.gif

ואין לי כאן את הספר. כשאהיה בבית והספר יהיה לידי, אחפש את הציטוט.

 

[bios]

לדעתי

הכוונה היא לא שאנחנו לא לומדים בכלל שיעורים, אלא שהשיעורים שאנחנו לומדים הם לא שיעורים חדשים, אלא בסה"כ עקרונות שטבועים במקור האלוהי של הנשמה שלנו ואנחנו נזכרים בהם באמצעות ההתנסויות שלנו בעולם הפיזי. לכן אלוהים בספר מעדיף את המונח "להיזכר" על "ללמוד שיעורים". אני באופן אישי הרגשתי הרגשה מיוחדת של אושר כשקראתי את הספר (הראשון, בינתיים), ויש לי מחשבה שאולי הסיבה לכך היא שהדברים שהיו כתובים שם הרגישו לי מוכרים מאיפהשהו, אבל אף פעם לא היו מוצגים בפניי בצורה כל כך בהירה. מישהו אחר הרגיש ככה?

 

[avaloka]

אנחנו לא פה...

...בשביל ללמוד אלא בשביל לחוות. זה לא משנה אם נלמד מהחיים או לא, אנחנו פה בשביל לבטא בגשמיות רעיונות רוחניים (אפשר להגיד ככה?) אי אפשר להכשל בשום שיעור בחיים האלה. אי אפשר להכשל בחיים, אי אפשר שלא לשרוד. אף אחד לא נותן לנו ציונים. הרעיון הזה נורא מרגיע אותי כשאני מרגישה שעשיתי טעות בחיים. אי אפשר להכשל בחיים. לא משנה כמה טעויות אנחנו מרגישים שעשינו. בגלל שאנחנו אלוהים, או באים מאלוהים, אנחנו נזכרים לאט לאט בדרך הביתה. או במי אנחנו באמת או משהו. ולכן הרבה פעמים אנחנו מרגישים או מגדירים את החיים כבית ספר. כולנו מכירים את ההרגשה הטובה כשאנחנו לומדים מטעות, כשאנחנו מתבגרים, כשאנחנו מתפתחים. זה בהחלט חלק ממה שבאנו לעשות כאן, אבל זה לא העיקר. העיקר זה להיות. לחיות. לחוות. וזהו. וזה כלכך מרגיע. הרבה פעמים כשקראתי את הספרים הנחתי את הספר באמצע בצד ונשמתי לרווחה. הסיפור אף פעם לא נגמר, גם כשאמצא את הדרך חזרה הביתה לאלוהים אני כנראה אחליט לחזור לכאן שוב, עם כל השכחה, אז לאן יש למהר. מה רע במה שיש עכשיו. ואז אני מרגישה הכרת תודה. תודה. על מה שיש עכשיו. במילא בעוד רגע אני אתגעגע...

 

[לקשמי]

אני דווקא שמעתי...

שאחרי ש"מתים" (ובכוונה אני כותבת מתים במרכאות), לא רוצים לחזור, אבל חוזרים, כדי למלא ייעוד מסויים על פני האדמה, כדי להמשיך להתפתח וכן, גם לתקן קרמות שליליות מגלגולים קודמים, ולתיקון הזה אני קוראת שיעור או למידה. יכול להיות שזה עניין של הגדרות.

 

[avaloka]

בסופו של דבר - הכל נכון

כשאנחנו מתים אנחנו לוקחים איתנו (במקום לשים מרכאות על כל מילה ומילה, אני אנסה להגיד את הכל במשפט לא מדויק אחד שלם..) כל מיני דברים שרכשנו כאן. דברים מנטליים, כמו רגשות, דעות, רעיונות ואמונות. כלומר, ישנו איזשהו רצף כלשהוא בין גלגול לגלגול. כאשר ישנה איזושהי טעות שיש לנו נטיה לעשות אותה, כל פעם שניתקל באותו מצב, תהיה לנו הזדמנות נוספת להתמודד עם אותה סיטואציה. אפשר לקרוא לזה הזדמנות נוספת לעשות תיקון. כאשר למדנו להתמודד עם מצב כלשהו, כשהוא יתקל בנו שוב, לא נחווה זאת כבעיה. אין צורך לעשות תיקון. זה חלק ממשחק החיים. אפשר להגיד שבשביל זה אנחנו חוזרים לפה, ואפשר להגיד שאנחנו חוזרים כדי לשחק את המשחק, על כל הכללים שלו, על כל הסיטואציות שהוא מאפשר. - לא בהכרח כדי ללמוד לשחק טוב יותר או כדי לנצח את המשחק, למרות שאם נסתכל טוב על החיים נראה שזה קורה באופן טבעי - אנחנו לומדים מהניסיון, ובסוף, אנחנו נגיע להארה (כמה גילגולים שזה לא יקח). אני נוטה להשתמש עם כל אחד שאני מדברת איתו בעולם מושגים אחר. תלוי מה המטרה שלנו - להבין נקודה, או להרחיב את התודעה. בבית של אמא שלי אסור לי להגיד את המילה אלוהים. עם החבר הנוצרי שהיה לי כל דבר הסתכם למילים "ג'יסוס" ו"שטן" בערך. ואם את מכירה את שיחות עם אלוהים את בטח יודעת איך אלוהים מסביר את השטן, או יותר נכון את זה שאין שטן.. לא משנה אני מאמינה שכל דבר שקורה לנו הוא מתוך בחירה שלנו, כולל לחזור לכאן לגילגול נוסף. חוץ מזה, קרמה שלילית - לא קיים דבר כזה. לכל תוצאה יש סיבה (הגדרת המושג קרמה), ואם קורה לנו משהו שלילי, אם נלמד ממנו, נוכל להפיק ממנו הרבה דברים חיוביים. ואנחנו לומדים, מהכל, אין לנו ברירה. אז בקיצור, הכל נכון, הכל ענין של הגדרות, אבל אם נרחיב את ההתבוננות שלנו על כל הרעיונות, נוכל לשחרר יותר בקלות רעיונות שאינם מועילים לנו, ולחיות חיים יותר יפים. אמן.

 

[אין לי שם בסדר?]

תיהיי בטוחה בדבר אחד

שום דבר לא קורה בלי הסכמה שלך. אין דבר כזה חוזרים בלי שרוצים לחזור. והחיים הם לא בי"ס כי הנשמה שלך היא יודעת כל, ואין שום דבר שאפשר ללמד אותה. החיים הם יותר כמו מגרש משחקים, או לונה פארק. לפני שנכנסת ללונה פארק בחרת לקנות כרטיס ולהעמיד פנים שאת עוברת דברים "מסוכנים" או "מרגשים", בעוד ששום דבר לא אמיתי באמת, זה רק צעצועים שלא יכולים באמת לפגוע בך. השיעורים שאת חושבת שאת עוברת פה זה "שיעורים" שהנשמה שלך מעבירה אותך, רק בשביל החוויה והכיף שבעניין.. ההתפתחות. זה לא כי הנשמה צריכה את זה.

 

[להיות או לא להיות]

לקשמי

הספר הזה דורש המון ריכוז בקריאתו...והבנה עמוקה יותר של דברים.. הכוונה שלו להסביר שהחיים הם תהליך של בריא מחדש-אציין שובמ-ח-ד-ש אתה לא לומד שום דבר גם אם נראה לך כך אתה פשוט נזכר ואני בטוחה שזה קרה לך גם בקריאת כמה דברים בטוח אמרת "וואלה זה נכון זה באמת עובד כך" ההבחנה של הסופר כ"כ אמיתית ופוקחת עניים שזה מדהים...