עומר בן ארצי
New member
התחלתי ולכן אסיים!
אוקיי, למרות שרוב התגובות לכך מגיעות בדר"כ ממקסימום 2 משתתפים, אני ממשיך להתעקש, במיוחד אחרי שציף העלתה סיכום מאוד יפה במאמרי הפורום. אז שיר 1 לפני הסוף של P&C של ווטרס: לפי אתר של האלבום: בתחנת המשאיות, מלצרית עם לב זהב מסמפטת את גיבורנו ומאוששת את אמונתו הבסיסית בחיים ואהבה. הוא מתעורר: 5.06 AM (Every Strangers Eyes) הלו.. רוצה כוס קפה? מצטערת, האם רתה רוצה כוס קפה? אוקיי, עם חלב וסוכר? בתחנות-משאיות ובמפגשי-המבורגרים בלימוזינות קדילאק בחברתם של "מי-שהיו" ו"גבים מעוקמים"[מי שסבלו-?] וצורות שינה על שפת המדרכת בספריות ובתחנות רכבת בספרים ובבנקים בדפי ההיסטוריה ובהתקפות התאבדות של חילות פרשים אני מזהה- את עצמי בכל עיני זר ובכסאות גלגלים ליד אנדרטאות מתחת למנהרות רכבות ותאונות [נסיעה-?] במועצות צדקה ובתי משפט מחוזיים בירידי-פסחא ובאתרי נופש בחוף בחדרי אורחים ובחדרי מתים בתמונות של זכייה בפרסים של חיי רפסודה בימי סין במחנות תחבורה מתחת לנורות קשת על רמפות פריקה בפרצופים מטושטשים בחותמות גומי אני מזהה.. את עצמי בכל עיני זר ועכשיו- מהמקום בו אני עומד, על הגבעה הזו ששדדתי בכסף אני מסכל סביבי מחפש בשמים,מסוכך על עיני, כמעט מתעוור ורואה סימנים לימים שחצי נשכחו שומע פעמונים המצלצלים בדרכים מוזרות ומוכרות אני מזהה... את התקווה שהצתת בעינייך זה כל כך קל עכשיו, כשאנו שוכבים כאן בחושך כשכלום לא מפריע זה ברור איך להלחם בדמעות המאיימות לנפנף החוצה את הניצוץ של אהבתנו
אוקיי, למרות שרוב התגובות לכך מגיעות בדר"כ ממקסימום 2 משתתפים, אני ממשיך להתעקש, במיוחד אחרי שציף העלתה סיכום מאוד יפה במאמרי הפורום. אז שיר 1 לפני הסוף של P&C של ווטרס: לפי אתר של האלבום: בתחנת המשאיות, מלצרית עם לב זהב מסמפטת את גיבורנו ומאוששת את אמונתו הבסיסית בחיים ואהבה. הוא מתעורר: 5.06 AM (Every Strangers Eyes) הלו.. רוצה כוס קפה? מצטערת, האם רתה רוצה כוס קפה? אוקיי, עם חלב וסוכר? בתחנות-משאיות ובמפגשי-המבורגרים בלימוזינות קדילאק בחברתם של "מי-שהיו" ו"גבים מעוקמים"[מי שסבלו-?] וצורות שינה על שפת המדרכת בספריות ובתחנות רכבת בספרים ובבנקים בדפי ההיסטוריה ובהתקפות התאבדות של חילות פרשים אני מזהה- את עצמי בכל עיני זר ובכסאות גלגלים ליד אנדרטאות מתחת למנהרות רכבות ותאונות [נסיעה-?] במועצות צדקה ובתי משפט מחוזיים בירידי-פסחא ובאתרי נופש בחוף בחדרי אורחים ובחדרי מתים בתמונות של זכייה בפרסים של חיי רפסודה בימי סין במחנות תחבורה מתחת לנורות קשת על רמפות פריקה בפרצופים מטושטשים בחותמות גומי אני מזהה.. את עצמי בכל עיני זר ועכשיו- מהמקום בו אני עומד, על הגבעה הזו ששדדתי בכסף אני מסכל סביבי מחפש בשמים,מסוכך על עיני, כמעט מתעוור ורואה סימנים לימים שחצי נשכחו שומע פעמונים המצלצלים בדרכים מוזרות ומוכרות אני מזהה... את התקווה שהצתת בעינייך זה כל כך קל עכשיו, כשאנו שוכבים כאן בחושך כשכלום לא מפריע זה ברור איך להלחם בדמעות המאיימות לנפנף החוצה את הניצוץ של אהבתנו