התחלתי ועל כן אסיים
כנראה שכשלו נסיונותי להקפיץ את הודעתי מלפני מס´ ימים. כתבתי שם עכשיו תודה לכולן על הדאגה והתמיכה. אני מתנצלת שלא עניתי אישית אף כי התרגשתי אישית מכל מי שכתבה לי. בפשטות: אין לי כוח. זו תקופה נורא קשה. אפילו שהסתבר שברוך השם אין לי שום דבר ממאיר (אני לא מאמינה שאני כותבת את המילה הזו) - עדיין הרגשת העצבות לא עוזבת אותי. פתאום הטיפולים נראים כמו משהו רחוק כל כך. אני מקווה שאחזור לעצמי מהר כי אני מתגעגעת לאיך שהייתי לפני 3 שבועות. לא יודעת מה קרה לי ולמה הבשורות הטובות לא החזירו אותי למצב הקודם. גם הצלחות שהיו לי לאחרונה בעבודה לא גורמות לי לשום קורת רוח וזה כבר חדש. תודה לכולכן על החיבוקים ועל המילים המעודדות. זה עוזר. יש לי המון מה לספר אך אין לי כוח להפוך את המחשבות למילים (קרה לכן פעם?) סליחה שכל זה נשמע כמו שזה נשמע. מבטיחה לחזור לעצמי מהר.
כנראה שכשלו נסיונותי להקפיץ את הודעתי מלפני מס´ ימים. כתבתי שם עכשיו תודה לכולן על הדאגה והתמיכה. אני מתנצלת שלא עניתי אישית אף כי התרגשתי אישית מכל מי שכתבה לי. בפשטות: אין לי כוח. זו תקופה נורא קשה. אפילו שהסתבר שברוך השם אין לי שום דבר ממאיר (אני לא מאמינה שאני כותבת את המילה הזו) - עדיין הרגשת העצבות לא עוזבת אותי. פתאום הטיפולים נראים כמו משהו רחוק כל כך. אני מקווה שאחזור לעצמי מהר כי אני מתגעגעת לאיך שהייתי לפני 3 שבועות. לא יודעת מה קרה לי ולמה הבשורות הטובות לא החזירו אותי למצב הקודם. גם הצלחות שהיו לי לאחרונה בעבודה לא גורמות לי לשום קורת רוח וזה כבר חדש. תודה לכולכן על החיבוקים ועל המילים המעודדות. זה עוזר. יש לי המון מה לספר אך אין לי כוח להפוך את המחשבות למילים (קרה לכן פעם?) סליחה שכל זה נשמע כמו שזה נשמע. מבטיחה לחזור לעצמי מהר.
