אז העבר היה מת. רציתי לתת לדוגמא את הכלב שלי - שחי את ההווה במלואו, אבל אפילו זה לא נכון, משום שגם הוא זוכר (בדרך של התניות) מה טוב ומה רע עבורו. מוסיפה תשובה בנאלית לשאלתך: אלה ימים של חשבון נפש. לפני שמשהו חדש נפתח, עושים חשבון עם המשהו הישן. אצל הבודהיסטים למשל, זה קורה מדי לילה.
הכוונה שאי אפשר לשנות שום דבר שהתרחש בעבר. אי אפשר לשחזר את הזמן והגורמים לאירוע ולשנות את מהלך הדברים. מה שקרה מת. נותר ממנו זכרון, ומה שלומדים ממנו כלקח. כמו הכלב שלך לדוגמא, שמנהג לפי התניות שהוא זוכר, ואם הוא יפספס אז את תענישי אותו (את זוכרת בשבילו). מכאן שהכי בריא הוא להשלים עם מה שכבר התרחש. להתמודד עם זכרון הדברים אבל לחיות את ההווה בממוקד כי בתוך שניות גם הוא הופך לעבר... כך העבר קובר את מתיו, והזמן מעדן זכרונות. זה המצב הנורמלי, לדעתי. אבל יש מצבים של טראומות וכל זה, לכן יש מקצועות כמו פסיכולוגיה או פסיכיאטריה שמתמחים בזה.
המשהו הישן זה מה שיש, המשהו הישן זה ההווה שלנו אם הכל בסדר ואין מה לשנות אז הישן הוא ההווה מי יכול להגיד לאדם שהישן זה הנכון. לפני שהולכים אחורה לעבר צריך שתהיה תובנה שאכשיו זה אשליה. ומי ואיך אפשר לדעת ?