התייעצות - בכי בגן
בוקר טוב.
יש לי תאומות בנות חמש. כרגע בטרום חובה.
החל מלפני כחודשיים אחת מהן התחילה לבכות כשאני עוזבת אותה בגן בבוקר. בכי היסטרי. נשכבת על הרצפה. בועטת לכל כיוון...
מדי כמה ימים יש גם אפיזודת בכי דומה כשמשהו לא מוצא חן בעיניה - לא רוצה לשתות כשיוצאים לחצר, לא רוצה לרקוד במהלך החוג וכו'.
אין לי מושג מה עובר עליה. אני שוברת את הראש איך לעזור לה. מנסה לשחד אותה בדברים שהיא אוהבת וזה לפעמים עוזר אבל זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן וגם לא מטפל בבעיה.
הפסיכולוגית של הגן עשתה עליה תצפית בשבוע שעבר, אך היא לא היתה נוכחת בזמן אחת האפיזודות והגיעה למסקנה שהילדה מקסימה. וזה נכון... בקרוב תהיה לי שיחה איתה בנוכחות הגננת כדי לנסות לאבחן את הבעיה ולראות איך ניתן לטפל בה.
הסיבות לבכי לפי הקטנה שלי: אני אתגעגע אליך, לא רוצה שהילדים יראו אותי, שושי הסייעת צועקת יותר מדי, וכו'.
הגננת טוענת, ואני נוטה להסכים, שהדבר הזה יושב גם על עניין הרקע המשפחתי - היחידנות/חד הוריות. הקטנה מעולם לא העלתה את זה כסיבה, אבל ייתכן שהיא זקוקה ליותר תשומת לב חום ואהבה ממני כדי לפצות על היעדר אבא שגם היה נותן לה חום ואהבה.
דעתי האישית היא שזה מניפולציות כדי להשאיר אותי איתה בגן לעוד קצת זמן בבוקר. אבל הבעיה היא שברגע שאני הולכת היא שוב פורצת בבכי. לכן הגענו הגננת ואני למסקנה שבבקרים קשים כאלו עדיף פשוט לחתוך וללכת. כך כל התקרית נמשכת פחות זמן. ככל שאני איתה שם יותר כך קשה יותר הפרידה.
וכך כמה ימים בשבוע אני עוזבת אותה בוכה ולבי נקרע.
אשמח לתובנות.
בוקר טוב.
יש לי תאומות בנות חמש. כרגע בטרום חובה.
החל מלפני כחודשיים אחת מהן התחילה לבכות כשאני עוזבת אותה בגן בבוקר. בכי היסטרי. נשכבת על הרצפה. בועטת לכל כיוון...
מדי כמה ימים יש גם אפיזודת בכי דומה כשמשהו לא מוצא חן בעיניה - לא רוצה לשתות כשיוצאים לחצר, לא רוצה לרקוד במהלך החוג וכו'.
אין לי מושג מה עובר עליה. אני שוברת את הראש איך לעזור לה. מנסה לשחד אותה בדברים שהיא אוהבת וזה לפעמים עוזר אבל זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן וגם לא מטפל בבעיה.
הפסיכולוגית של הגן עשתה עליה תצפית בשבוע שעבר, אך היא לא היתה נוכחת בזמן אחת האפיזודות והגיעה למסקנה שהילדה מקסימה. וזה נכון... בקרוב תהיה לי שיחה איתה בנוכחות הגננת כדי לנסות לאבחן את הבעיה ולראות איך ניתן לטפל בה.
הסיבות לבכי לפי הקטנה שלי: אני אתגעגע אליך, לא רוצה שהילדים יראו אותי, שושי הסייעת צועקת יותר מדי, וכו'.
הגננת טוענת, ואני נוטה להסכים, שהדבר הזה יושב גם על עניין הרקע המשפחתי - היחידנות/חד הוריות. הקטנה מעולם לא העלתה את זה כסיבה, אבל ייתכן שהיא זקוקה ליותר תשומת לב חום ואהבה ממני כדי לפצות על היעדר אבא שגם היה נותן לה חום ואהבה.
דעתי האישית היא שזה מניפולציות כדי להשאיר אותי איתה בגן לעוד קצת זמן בבוקר. אבל הבעיה היא שברגע שאני הולכת היא שוב פורצת בבכי. לכן הגענו הגננת ואני למסקנה שבבקרים קשים כאלו עדיף פשוט לחתוך וללכת. כך כל התקרית נמשכת פחות זמן. ככל שאני איתה שם יותר כך קשה יותר הפרידה.
וכך כמה ימים בשבוע אני עוזבת אותה בוכה ולבי נקרע.
אשמח לתובנות.
קשה לה הפרידה בבוקר.. סיבות שונות ומשונות , לעיתים סתם תשומת לב. אז מה שאני עשיתי בזמן שהיתה בגן זה להיפרד בקצרה ותמיד להזכיר לה שאני חוזרת אחה"צ לקחת אותה. במקרים אחרים נתתי לה פתק שכתבתי לה וכד'. לרגע אף פעם לא השלכתי זאת על נושא היחידנות. בדקת שאין לה בעיה חברתית בגן? בעיה עם הגננת? דרך אגב, מציעה לך ללכת להדרכת הורים (גם את זה עשיתי) כדי ללמוד להתמודד עם רגעים שכאלה ויש הרבה במהלך השנים בוריאציות שונות
