התייעצות בנושאי "חינוך" ...

[גלית של דנה]

התייעצות בנושאי "חינוך" ...

שלום לכולם/ן! רציתי להתייעץ לגבי חינוך ילדים לגבי "מותר" ו"אסור". דנה שלנו כמעט בת שנה (עוד שבוע וחצי ...), ומאז שהתחילה לזחול ולעמוד היא עושה נזקים רבים בבית ... אני מניחה שאני לא צריכה לספר לבעלי הנסיון על המשיכה העזה שלה לטלפונים (אלחוטיים, סלולריים, וכו´), שלטים (של טלויזיה, מערכת, וידיאו), מחשבונים, עציצים, שקעים, חוטי חשמל, ובקיצור - כל מה שנמצא בהישג העין והיד. בהתחלה ניסינו להגיד לה "לא", "אסור", "לא מרשה", ולקחת אותה מהמקום ה"אסור" על מנת להסיח את דעתה. אבל, במשך הזמן התייאשנו, ויצרנו מצב שלמעשה אין לה גישה לכל מה שאסור. לדוגמא: העלמנו את כל חפצי הנוי בסלון שהיא עשויה להגיע אליהם (עציצים, פמוטים, קערות למיניהן, מפות וכו´), כל השלטים והטלפונים הועלו למקום גבוה, נייר הטואלט בשירותים מונח על הניאגרה (וכנ"ח לגבי הפח) ועוד. כמובן שזה הרבה יותר בטיחותי, אבל האם אנחנו לא עושים לה נזק לעתיד? האם עדיף לא לעשות בבית שום שינוי "למען הילד" ופשוט להתאמץ יותר לחנך אותו? ואם כן - מאיזה גיל אפשר לחנך ואיך לעזאזל עושים את זה??? גלית.

 

[אמא של תומר]

אנחנו בדיוק באותו סיפור!

היי גלית, תומר יהיה בן שנה בשבוע הבא, וכבר התחיל אפילו ללכת. הוא נינג´ה, ואנחנו קוראים לו בחיבה - "החבלן הקטן". ולכן: חסמנו את המדרגות, העלינו את כל העציצים, שלטים, פמוטים, סרטי וידאו וכל מה שבהשג ידו. איזה נזק יכול להיגרם מכך? בשבילם, כל הדברים הללו הם צעצועים, זה לא שהיא חושבת "אוף, האמא הזאת, לא נותנת לי לזפזפ בשלט...", מבחינתה, אם לא צעצוע זה - אז אפשר לשחק בצעצוע אחר. אני מרשה לעצמי לומר לתומר בטון תקיף "לא!" כשאני רואה לנכון, לפעמים הוא נעצר, לפעמים הוא מתעלם ממני וממשיך - לפי דעתי הוא פשוט מנסה אותי. במקרה כזה, אני ניגשת אליו ומרחיקה אותו ממקום הסכנה. בכ"ז, יש דברים שאי אפשר להרחיק, כמו תנור בישול או רמקול. בכל אופן, לדעתי עשיתם נכון שהרחקתם מהשג ידה את כל הדברים שהיא לא אמורה לגעת בהם, אבל אל תמנעו מעצמיכם לומר "לא" כשנראה לכם לנכון. אם היא מבינה דברים אחרים שאתם אומרים לה, היא מבינה גם את זה, וכנראה שבוחרת להתעלם. עצה מאוד נכונה שקיבלתי בעבר גם כאן וגם בפורום "חינוך לגיל הרך", היא להשתמש בתבונה ב"לא!" כדי שזה לא יהפך לחסר טעם. ז"א - רק כשזה ממש חשוב ועקרוני, להגיד לא. לדוגמא: אם תומר היום מוציא לי את כל הספרים מהספריה, אני הופכת את זה למשחק שבו מחזירים את הספרים, ולא אומרת "לא". לעומת זאת, אם הוא מנסה לשלוח ידיים למים באסלה, אני בהחלט משתמשת ב"לא" תקיף. יצא קצת ארוך, אבל אני מקווה שעזרתי. בהצלחה.

 

[רותי ע]

בהחלט צריך לעשות שינויים בבית

אחרת כל הזמן תרדפו אחריה, ותדכאו אותה עם איסורים על גבי איסורים. זו הדרך שלה ללמוד את העולם סביבה על ידי חוויות התנסות. ואת לא רוצה לדכא אצלה את יצר הסקרנות הבריא. לכן להרים ולסגור את מה שלא כדאי שהיא תיגע בו ולסלק את העציצים. להשאיר לה ארון שאותו תוכל לפתוח ולחקור. להשאיר שלט ישן, טלפון מקולקל היא תשמח עליהם יותר מצעצועים יקרים. וכמו שכתבה אמא של תומר-להשאיר את ה"לא" למקרים חמורים. לא לגעת בחשמל לדוגמא. ואת מחנכת אותה למעשה מגיל 0. רק שחינוך הוא הרבה מעבר להצבת גבולות. חינוך הוא גם לימוד העולם שמסביב. והצבת גבולות מתחילה בגיל הזה אבל בהתאם ליכולתו של הילד. אין טעם לתת לה הסברים ארוכים כי היא לא תבין ותהיה רק מתוסכלת. אני, עם ילד בן 3 כמעט, מרגישה את הנושא טוב טוב. היום אני יכולה להסביר לו דברים שלא יכולתי לפני חצי שנה. היום אני יכולה לדרוש ממנו לאסוף את המשחקים דבר שלא יכולתי לדרוש לפני שנה. השורה התחתונה-לזרום עם הילד והבנתו. את תרגישי הכי טוב מתי היא מוכנה לקבל מידע יותר מורכב ותתקדמי איתה בהתאם.

 

[לאה_מ]

אני מסכימה מאד עם רותי

ורציתי להוסיף, שבנושאים האלה כל אחד והסובלנות שלו. לאורי היתה בסביבות גיל שנה חולשה לעציצים. הוא היה זוחל לעציץ ומוציא ממנו את האדמה. לי זה ממש לא הפריע. נתתי לו להוציא כמה אדמה שהוא רוצה, וכשהוא סיים, הייתי מטאטאת את הכל ישר בחזרה לעציץ. את המטפלת, לעומת זאת, זה שיגע. אז כשהיא היתה בבית, היא היתה שמה את העציצים במקום שאליו הוא לא מגיע. אבל אחרי חודשיים בערך הוא מיצה את ההנאה הזו והפסיק עם זה. כך שזה מאד תלוי בסף הסובלנות והפתיחות שלך לנסיונות שלו, ועד כמה כל אחד מוכן לקחת סיכון. אני לא העלתי את השלטים. הראיתי לו איך להשתמש בהם. היתה תקופה של הדלקות וכיבויים חוזרים ונשנים וזהו. זה נגמר. ועכשיו לפעמים אני באה לסלון ורואה את אורי (בן שנה ו-4 חודשים) עם השלט של המערכת ביד רוקד לצלילי מוזיקה שבוקעת מה-CD.... גם בוידאו, לימדתי אותו להכניס ולהוציא את הקלטת בזהירות, להדליק ולכבות, ואחרי שהוא מיצה את ההנאה שבללחוץ על הכפתורים, הוא כבר לא ניגש לזה יותר. מה שמסוכן עבורו אין סיבה להשאיר בטווח ידו (זה גם ידרוש פיקוח מתמיד מצדכם, מה שהולך ונעשה קשה יותר ויותר), מה שמאד יקר ללבכם יתכן שעדיף להעלים, אבל אפשר - לאט לאט - ללמד את הילד לתפעל את הדברים בבית.

 

[רותי ע]

את מזכירה לי משהו...

בבית שלנו מתגי האור הם בחצי הגובה כך שגם ילד קטן יכול להגיע. כולם אמרו שעשינו שטות שמיקמנו אותם בגובה כזה ושהוא ישחק עם האור בלי הפסקה. אז זה לא שלא היה שלב שהוא בדק איך האור נדלק ונכבה אבל זה היה שלב מאוד קצר והוא למד מהר לא לשחק עם האור וזה כיף שהוא יכול בערב ללכת לבד לחדר שלו ולהדליק את האור לפי הצורך.

 

[תיורז]

כאימא לבן 14 חודשים

אני נמצאת באותו מצב בדיוק. הגתעי למצב שבו כל הדלתות בבית סגורים, חוץ מהכנסה לחדר שלו. הוא לא יכול להיכנס במפתיע לחדר שינה שלנו, כי הוא ניגש ישירות לשידה, מוציא ספר וקורע דפים ... דף אחר דף... כל השלטים והפלאפונים במקום גבוה. אין עציצים... בקיצור, יש לדאוג לארגן את הבית בהתאם לילדים. מה שאסור לגעת - להעלים, את השקעים לסגור, ואת כל השאר להשאיר לטרוריסטים הקטנים, כדי שיהנו ממה שיש. זה כולל עיתונים שצריך לזרוק באותו יום, צעצועים, כריות של הספה, תחתיות לכוסות ועוד... את הגישה לוידאו אני לא יכולה לחסום, אז אני אומרת לו "אסור", "לא", ולאחרונה כשהוא ניגש לוידאו, הוא מסתכל עליי ובכל זאת ממשיך, אך אני רואה שהוא הבין אותי, כי הסתכל עליי לבדוק מה תהיה תגובתי. לאחרונה גם החל לדבר, אומר לי "אסור"... מיד אחרי שאני אומרת זאת. אולי זו הדרך, והוא יבין באמת שאסור, שאימא לא מרשה...

 

[תיורז]

אגב. תתכונני...

כשמתחילים ללכת, ההרס גדל. כי אז הידיים פנוייות

 

[מלמלה]

והכנה בשביל תירוז

כשהם לדחוף כסא ולטס אז אין מקום אליו לא מגיעים אכן יש לשנות ולהעלים דברים מסוכנים ואו יקרים יחד עם זאת כדאי לנסות ללמד את הילד מה ואיך לעשות בעלי את הבנות מלמד איך להדליק את התנור בזהירות, איך להחזיק את הסכין איך לרדת או לעלות במדרגות וכו´ אתמול הקטנה בת השנתיים לקחה כסא טיפסה אל הפקס והחלה "לנגן" - אני ניתקתי את קן הטלפון ואז היא עברה דחפה וטיפסה לשיש במטבח אני הזזתי את כד המיץ, כערת הזכוכית, וסכין הבשר הגדול (את זה אני לא נותנת לה) היא החליטה שדי ירדה דחה את הכסא עלתה והגיעה אל הגז הזתי את הסיר החם ורק אחרי מספר דקות הרגשתי את ריח הגז (היא פתחה 2 להבים) בשלב הזה הודעתי לה די עכשיו את עוברת ללחדר שלך כך שעדין יש לך למה לצפות, להזי ולהעלות ועל זה נאמר שהבית עולה ברמה

 

[חגית של אורן]

קצת מכל דבר

ומה הכוונה?? יש דברים שהעלמנו ושי דברים שלא. אורן מגיל מאוד קטן למדה שלא נוגעים בקנקני הקרמיקה שנמצאים בסלון ליופי והיא לא נוגעת בהם. לעומת זה נהגנו בדברים אחרים כמו שרותי אומרת: נתנו לה טלפון ישן, שלט לא פעיל וכדומה. ככה היא מרגישה שגם לה יש מכשירים משלה. אכן העלמנו את הטלפונים שלנו, פשוט כי נמאס לתקן אותם כל פעם מחדש. אורן מאוד שובבה ומטפסת על כל דבר וממש קמיקזה שטנה - אנחנו מסיבירם לה שהיא תיפול ותקבל מכה. לפעמים עוזר ולפעמים לא. יש בארון במטבח מגירה עם בקבוקי תבלינים מפלסטיק ומגירה עם קופסאות מפלסטיק שמותר לה לפתוח ולהוציא דברים משם. אבל לעומת זאת, ארון חמרי הניקוי נעול היטב וכן דלת הזווה סגורה.

 

[ליאת של בר]

שאלת השאלות...

קודם כל זה בתקופות - פעם המגירות של השידה בחדר שינה היו להיט - וקנינו סוגרי בטחון שרק החריפו את הסיכון אז הורדנו אותם, והיום זה כבר לא מעניין. אצלנו- מה שממש אסור מורחק. למשל הפלאפון החדש של אבא בשלושת ימיו הראשונים.. אח"כ ויתרנו... עש ביטוח... מה שאפשר מוחלף - למשל לפעמים אפילו אנחנו אוכלים את התותים מצלחת הפלסטיק של בר - היא נורא אוהבת להעיף צלחות... אומרים אסור מתי שצריך - משתדלים לא הרבה מדי אבל לא "חוסכים" במיוחד כשמדובר בסכנה כלשהיא. ובעיקר - מקבלים את הענין בהבנה ומחכים שזה יעבור... (אגב הבנה, לא תמיד עובד אבל משתדלים..)

 

[גלית של דנה]

תודה לכולן על התגובות ...

קודם כל, שמחתי לשמוע שלא רק אני מגדלת טרוריסטית קטנה בבית ... האמת שכמו שכבר אמרתי, התייאשנו כבר מלרדוף אחריה, כך שאנחנו די סובלנים בעניני עציצים, שלטים, וידיאו - ומשאירים את ה"לא" רק לנושאים בטיחותיים כמו חשמל למשל. גם אז, היא כמובן מתעלמת, למרות שלפי החיוך הממזרי שלה אני בטוחה שהיא מבינה. היא פשוט מנסה לראות מה יקרה ... בכל מקרה - אנחנו נשתדל להמשיך להיות עקביים, ולשמור את ה"אסור" למינונים הכרחיים.