התייעצות בנושא עדין

[ornme1]

 

[jessie7]

קודם כל

אינך מכירה אותי ואינך מכירה את ההסטוריה המשפחתית, כך שאין לך זכות לשפוט אותי.
מה לעשות? אי אחליט את מי להזמין לביתי הפרטי ואת מי לא, ואי אחליט מי שייך למשפחה שלי ומי לא. וזה ליגיטימי לגמרי להחליט מי יהיה בחתונה שלה ומי לו. זכותה.

 

[אבג65]

התייעצות בנושא עדין

היי לכולם! אני נשואה כ 5 שנים לבעלי השני. מיד לאחר הנשואין הילדים שלו ניתקו קשר איתו ומיותר לציין- גם איתי. לאחר מאמץ גדול עלה בידיו לחדש את הקשר עם ילדיו. לאחרונה הודיעה לו ביתו כי היא עתידה להנשא והבהירה היטב שהוא מוזמן לחתונה אבל בתנאי שהוא לא מביא אותי.
השאלה- האם עליו ללכת לחתונה?
מראש אומרת ש
א. אין שום דבר חמור שעשיתי נגד ילדיו. היו טענות כלפיי שהתנצלתי לגביהם. הילדה המסוימת שמתחתנת- אין לה טענות ספציפיות על פגיעות שפגעתי בה. יש הצהרה גורפת שאינה מעוניינת לפגוש בי ואכן לא נפגשנו מאז נישואיי עם אביה.
ב. הצעות לגבי פנייתי אל ילדיו ובקשה לישר איתם את ההדורים- ניסיתי בעבר והעליתי חרס בידיי. שלחתי אי מיילים ומתנות. הזמנתי להצטרף אלינו לחגים ולטיולים. הילדים נחושים שלא להיות בקשר איתי אולם מסכימים להיות בקשר עם אביהם.
ושוב השאלה- האם עליו להסכים ללכת לארועים בלעדיי?
אודה על מחשבותיכם וחג שמח לכולם!

 

[זהב טה ו ר]

במקרה הזה, אין ברירה

לעולם לא הייתי רוצה להיות זו שבגללה אבא לא הגיע לנישואי ביתו.
אין לי מושג למה הם לא סולחים לך, אבל אם בגללך האבא לא יגיע לחתונה, הסיכוי שבעתיד הם ירצו קשר איתך יצטמצם פי מאה.
&nbsp
שאלה לי אלייך: האם את באמת רוצה ללכת לארוע הזה? אני מבינה את העלבון שאת חשה בגין כך שהם לא רוצים שתגיעי, אבל נגיד שהיית מתעקשת ומגיעה למרות זאת, או שהבת היתה מסכימה שתגיעי רק כדי שאביה יהיה נוכח. האם היית מרגישה בנוח? האם היית נהנית? ואם לא - למה להתעקש?

 

[חובטת שטיחים]

מה הוא רוצה לעשות?

 

[adif11]

סיטואציה מצערת מאוד

ובמידה מסוימת גם משפילה ומעליבה אבל גם אני מצטרפת לקודמי שכתבו לך - תני לו ללכת לבד לחתונה של הבת שלו.
את באמת לא רוצה להיות זאת שבגללה הוא לא הגיע לחתונת ביתו.
תעבירי את זה.

 

[jessie7]

כן

לעיתים יש אירועים פרטיים שוכחות אנשים אחרים מיותרת, גם לאירועים פרטיים משפחתיים שלי, בני זוג של ההוקרים שלי לא מוזמנים, כי יש ערך לפרטיות.

 

[אבג65]

תודה על כל תגובותיכן

למעשה- השאלה אם ללכת לארוע או לא- היה של בעלי. אני לא העזתי להקשות עליו בעניין זה ולהציב התנגדות או אולטימטום. הוא יילך. הבנות שלו אנוכיות. ילדותיות. נקמניות. הן לא מעניינות אותי. יש לי את הילדים שלי. והוא ילך לארוע. אבל- חוסר ההתחשבות שלהן היא כלפיו. לא כלפיי. הפגיעה שלהן היא בו. לא בי. ולכן הוא יודיע שזה הארוע האחרון הוא מגיע אליו בלעדיי. לא כי אני דורשת. יש לי חיים גם בלעדייהן. אלא כי הוא מרגיש לא נח להיות שם לבד וכי זה מקשה על החיים שלו שהן לא מקבלות אותי. אז הוא יציב את הדרישה שלו שאוזמן להבא- לא למעני. למענו. ונראה מה יקרה.
איזה חרא של בנות זה כל מה שיש לי לומר. סליחה. התפלק לי. יחד עם זאת- זה הוא שגידל אותן להיות בלתי פשרניות ואנוכיות. אז אוכל את מה שהוא בישל.