התייעצות בעניין כיתת ספורט
שבוע טוב לחברי הפורום בתי בת ה-12 (כיתה ו') החלה להתעמל בחוג התעמלות חובבני לפני כשנה וחצי. בתחילת שנה זו היא ניסתה להתקבל לנבחרת של החוג, שהיא גם כן נבחרת חובבנית, אך המאמנת אמרה לה שהיא אינה מתאימה, ואמרה לה שאולי היא תהיה בנבחרת בשנה הבאה. השנה היא שוב שאלה את המאמנת אם היא יכולה להיות בנבחרת בשנה הבאה כמו שהיא מקווה, והמאמנת לא נתנה תשובה חד משמעית. הילדה מקווה ומצפה שהיא כן תהיה בנבחרת בשנה הבאה, למרות שלי לא נראה, כיוון שגם בקבוצה שהיא נמצאת בה כיום היא לא מהמצטיינות, היא אינה גמישה במיוחד וגם בעלת מבנה גוף מלא. אבל אולי בכל זאת המאמנת תשלב אותה בנבחרת מתוך רחמים, אינני יודעת. הילדה בטוחה שהיא תתקבל ויש לה חלום אפילו מעבר לכך להיות מתעמלת מקצועית בתחרויות. (וגם זמרת, דוגמנית, שחקנית ועוד). כעת הילדה מבקשת ללכת בשנה הבאה לכיתת ספורט בחטיבת ביניים, היכן שלומדות רוב המתעמלות מהנבחרת. הבעיה היא שחטיבת הביניים הספציפית הזאת נמצאת בקצה השני של העיר, ואני לא יודעת אם אנחנו ההורים, (או היא) באמת מוכנים לעשות כל יום את הנסיעות האלו. לא נראה לי נכון שהילדה תצטרך לקום כל בוקר נורא מוקדם, ולסיים את יום הלימודים שלה יחסית מאוחר בצהריים ואחה"צ (בשל האימונים של כיתת הספורט), להיטלטל באוטובוסים או בהסעות הלוך וחזור כל יום וכן בערבים ובשעות הפנאי כשיהיו פעילויות אחה"צ בית ספריות או חברתיות של תלמידים אחרים מהבי"ס. אני מנסה להגיד לילדה שהיא כמובן תוכל להמשיך להתעמל בחוג או בנבחרת, מה שיוחלט, ושכיתת הספורט לא תתרום כל כך הרבה מעבר ולא שווה את ההשקעה הרבה. אבל הילדה מתעקשת על כיתת הספורט בחטיבה ההיא ולא מרפה מהרעיון. דיברתי על הנושא גם עם המורה שלה לספורט בבי"ס, והיא גם כן הביעה תמיהה מהרעיון, שכן הילדה לדבריה בינונית בספורט. בחטיבת הביניים שבאיזור מגורינו אין כיתת ספורט. שאלתי היא לחברי הפורום, האם מבחינה מקצועית מומלץ באמת לרשום את הילדה לכיתת ספורט או שזה משהו שאפשר לוותר עליו לאור הנסיבות? כלומר, האם ביתי צודקת בדרישתה להירשם לכיתת ספורט למרות הכל, או שאנחנו צודקים כשבוחנים את העניין מבחינה ריאלית?
שבוע טוב לחברי הפורום בתי בת ה-12 (כיתה ו') החלה להתעמל בחוג התעמלות חובבני לפני כשנה וחצי. בתחילת שנה זו היא ניסתה להתקבל לנבחרת של החוג, שהיא גם כן נבחרת חובבנית, אך המאמנת אמרה לה שהיא אינה מתאימה, ואמרה לה שאולי היא תהיה בנבחרת בשנה הבאה. השנה היא שוב שאלה את המאמנת אם היא יכולה להיות בנבחרת בשנה הבאה כמו שהיא מקווה, והמאמנת לא נתנה תשובה חד משמעית. הילדה מקווה ומצפה שהיא כן תהיה בנבחרת בשנה הבאה, למרות שלי לא נראה, כיוון שגם בקבוצה שהיא נמצאת בה כיום היא לא מהמצטיינות, היא אינה גמישה במיוחד וגם בעלת מבנה גוף מלא. אבל אולי בכל זאת המאמנת תשלב אותה בנבחרת מתוך רחמים, אינני יודעת. הילדה בטוחה שהיא תתקבל ויש לה חלום אפילו מעבר לכך להיות מתעמלת מקצועית בתחרויות. (וגם זמרת, דוגמנית, שחקנית ועוד). כעת הילדה מבקשת ללכת בשנה הבאה לכיתת ספורט בחטיבת ביניים, היכן שלומדות רוב המתעמלות מהנבחרת. הבעיה היא שחטיבת הביניים הספציפית הזאת נמצאת בקצה השני של העיר, ואני לא יודעת אם אנחנו ההורים, (או היא) באמת מוכנים לעשות כל יום את הנסיעות האלו. לא נראה לי נכון שהילדה תצטרך לקום כל בוקר נורא מוקדם, ולסיים את יום הלימודים שלה יחסית מאוחר בצהריים ואחה"צ (בשל האימונים של כיתת הספורט), להיטלטל באוטובוסים או בהסעות הלוך וחזור כל יום וכן בערבים ובשעות הפנאי כשיהיו פעילויות אחה"צ בית ספריות או חברתיות של תלמידים אחרים מהבי"ס. אני מנסה להגיד לילדה שהיא כמובן תוכל להמשיך להתעמל בחוג או בנבחרת, מה שיוחלט, ושכיתת הספורט לא תתרום כל כך הרבה מעבר ולא שווה את ההשקעה הרבה. אבל הילדה מתעקשת על כיתת הספורט בחטיבה ההיא ולא מרפה מהרעיון. דיברתי על הנושא גם עם המורה שלה לספורט בבי"ס, והיא גם כן הביעה תמיהה מהרעיון, שכן הילדה לדבריה בינונית בספורט. בחטיבת הביניים שבאיזור מגורינו אין כיתת ספורט. שאלתי היא לחברי הפורום, האם מבחינה מקצועית מומלץ באמת לרשום את הילדה לכיתת ספורט או שזה משהו שאפשר לוותר עליו לאור הנסיבות? כלומר, האם ביתי צודקת בדרישתה להירשם לכיתת ספורט למרות הכל, או שאנחנו צודקים כשבוחנים את העניין מבחינה ריאלית?
) אני הייתי תומכת בהחלטה שלה- כי ביננו- תמיד אפשר לוותר ולהגיד שניסינו- אז אחרי שנה , במידה ולא תאהב את המסגרת ולא תרצה להשאר בה-תמיד תוכל להרשם למקום קרוב יותר הבייתה ולהגיד שלפחות ניסתה. מנסיוני האישי אני יכולה להגיד לך שאת החטיבה שלי התחלתי בחולון ואני בכלל מפ"ת. הייתי קמה כל בוקר בשעה 0530 כי ב0630 ההסעה הייתה באה לאסוף אותי ועוד 5 ילדים מפ"ת והיינו מגיעים כל יום לביה"ס בחולון בו הייתה מגמת התעמלות מכשירים. הייתי מגיה הבייתה כל יום בסביבות 1600 ובימים שהיו לי אימונים הייתי נכנסת הבייתה ב1830. כל כך רציתי ללמוד בבי"ס הזה- שההורים שלי נכנעו וזרמו איתי. ההתחלה הייתה קשה (הלקום מוקדם ולחזור מאוחר) אבל אחרי שהגוף והראש מתרגלים לרעיון- היה לי ממש כיף! ואני לא אשכח את השנה הזו בחיים. לא המשכתי שם כי חברת ההסעות הרימה את המחיר בצורה מאוד משמעותית + מחיר הבי"ס שמראש היה גבוה - כל זה כבר חרג מגבולות הטעם הטוב בהם יכלו ההורים שלי ושאר ההורים של הילדים מעיר מגוריי לעמוד בהם. בקיצור, ספורט זה דבר מבורך, אם הבת שלך החליטה שהיא רוצה להשקיע מעבר למה שהיא חייבת- הייתי תומכת בה במאת האחוזים.(במידה כמובן שזה מסתדר לכם מכל הבחינות האישיות) המון בהצלחה!
