עונה בהרחבה
ואני מתייחסת כרגע באופן כללי ואח"כ אענה למה שאת כתבת.
תראי, זה לא סוד פה בפורום שאני מתנגדת לשיטות "אימון" כאלה או אחרות של החזרת ילדים לפני שהם מגיעים למיטת ההורים, או התעקשות על החזרה שוב ושוב עד שהילד לומד או כל שיטה אחרת שבה צריך להתמיד עד שהילד מפנים...
העניין הוא שאנשי המקצוע שממליצים על השיטה הזאת לא מספקים להורים את התמונה המלאה - בין אם מאחר והם עצמם לא יודעים (מכירה לא מעט כאלה..) ובין אם זה נעשה מתוך כך שלא מקדישים לכך מחשבה.
אני כן חושבת שהורים צריכים להבין את התמונה המלאה ועל סמך הבנה זאת לקבל החלטות, כי מה שקורה בשטח הוא שלהורים באופן מובן יש הבנה חלקית ,
ומה שלרוב לא נאמר במפורש בשיטות הללו על ידי אנשי המקצוע הוא שכאמור, מדובר בדרכי "אימון" של הילדים שמכוונים לשינוי התנהגות. **על פי גישה זו אין התייחסות לשורש פנימי רגשי כלשהו אלא לשינוי דפוסי התנהגות** ומתוך כך התפתחו השיטות הללו.
שיטות של אימון מתאימות מאוד לעולם המבוגרים, אף על פי שיש הרבה מבוגרים שלא מתאים להם עבודה עצמית בדרך זו.
שיטות של אימון **לא מתאימות** לעולם הילדים. פשוט לא ובוודאי ובוודאי לא לפעוטות (ושלא נדבר על כל שיטות האימון למיניהן שמומחים שונים מיעצים לתינוקות בנושא של שינה למשל , מבלי להבין את ההשלכות הרגשיות שיש לשיטה כזאת על הנפש, כי כל הגישה ההתנהגותית עצמה איננה מכוונת לעבודה עם עולם הרגש. היא נטו התנהגותית וכך היא אמורה להיות).
אמנם יש ילדים קטנים שמגלים בגרות פנימית או יכולת להסתגל לשיטות כאלו וזה בסדר, **כל עוד זה באמת כך** ובהנחה שזה מכבד את הילד. ההורה צריך להיות מאוד קשוב לילד ואמיתי עם עצמו בנושא הזה ...
ומהצד השני - הרבה מאוד ילדים לא יכולים לעמוד בשיטות חינוך ואימון האלו מבלי שמשהו בתוכם יושפע מכך לרעה. וכאן כבר יש מגוון רחב מאוד של התנהגויות ותופעות שאני לא מתכוונת להיכנס ולפרט אותם אבל אני חושבת שכל הורה עם אינטואיציה רגשית בריאה יכול להבין מה מתרחש בנפשו של ילד שפשוט לא מסוגל להתמודד עם שיטת אימון כזאת או אחרת, ואיך זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות חיצונית.
אני עובדת עם ילדים על מנת לתמוך בהם רגשית וגם עם הוריהם, ואני מסבירה להורים את הדברים הללו שאותם כתבתי כאן כי לתחושתי זה פשוט לא נאמר באופן גלוי ומפורש כפי שצריך להאמר על ידי אנשי המקצוע הרלוונטים שיודעים לחזור שוב ושוב על אותו מנטרות האימון אבל לא מסבירים את כל הגישה בשלמותה.
כאימא , זה מקומם אותי וכאשת מקצוע אני יכולה להבין את הסיבות למה זה ככה אבל עדיין לא מסכימה עם זה שזה ככה. כך או כך שורה תחתונה - אנחנו ההורים חייבים תמיד לשאול ולהבין כי האחריות בסופו של דבר היא שלנו גם אם אנחנו מול איש מקצוע שנחשב הכי "תותח" בתחומו.
ועכשיו לשאלתך (אם הגעת עד לכאן
) ,
נשמע לא קל לכולכם. אני באופן אישי לא חושבת שזה נכון לפעול היום ממקום של פחד לעתיד. זה לא מאפשר התייחסות לצרכים של כאן ועכשיו וגם לוקח אותך לדאגות למקום עתידי שאי אפשר לדעת מה יקרה אם וכאשר...
אני כן חושבת שצריך להקדיש מחשבה מה אתם יכולים לעשות שלוקח בחשבון את הצרכים של שלושתכם. אני קוראת שאת לגמרי שם, את לגמרי מבינה ותומכת ומכילה, אז אולי פשוט לחשוב יצירתי ו"מחוץ לקופסא",
אני למשל ממליצה במקרים כאלו לשים מזרון ליד המיטה של הילד/ה ולישון שם כשעולה הצורך, או לחילופין, להרחיב את שטח המיטה שלכם בדרך כלשהי, או לשים מזרון למרגלות המיטה שלכם עבורה. אלו הם רק 2 רעיונות, יש עוד הרבה אחרים וגם אם אלו לא מתאימים לך, אני בטוחה שאם הרעיון הכללי מדבר אלייך אז תוכלי למצוא רעיונות שכן מתאימים אצלכם.
וגם לזכור שאלו הם שינויים זמניים. ברגעים קשים אנחנו נוטים לשכוח את זה וצריכים להזכיר לעצמינו שזה לא ייימשך לנצח ואולי אפילו יחלוף יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. מניסיוני אני יכולה באמת להרגיע ולעודד שברגע שהילד חש בטחון ורוגע מתוך כך שהצרכים הרגשיים שלו מסופקים במלואם אז הוא עובר "קפיצה" לשלב הבא של יכולת להכיל שינויים ביתר קלות.
אז במקום לענות על השאלה ששאלת איך לגרום לה להשאר במיטה בלילה, ניסיתי לתת הכוונה לשאלה - איך לעזור לה להרגיש בטחון כך שתוכל לישון היטב. אולי בעצם גם את התכוונת לכך?
מקווה שהדברים תרמו
