התייעצות חרדתית
החלטנו לנסוע בסופ"ש הקרוב לחופש לכבוד היומנישואין שלנו (קיבלנו הזמנה לצימר בצפון), ולהשאיר את הללי לשני לילות עם סבא וסבתא. ככל שזה מתקרב אני מפתחת חרדות מטורפות, גם על איך אני נוטשת את בני הפעוט ומשאירה אותו לשלושה ימים כמעט בלעדי (על אף שהוריי אוספים אותו לעתים קרובות מהמשפחתון וכיף לו איתם והוא אוהב אותם מאוד). אבל אני בעיקר לא מפסיקה לחשוב על מה אם יקרה משהו להורים שלי כשהם איתו או אם יקרה לש. ולי משהו ואוי ואבוי. אני יודעת שאני מגזימנית ואני יודעת שאין פה שום דבר רציונלי, יותר מזה, אנחנו כל כך זקוקים לקצת זמן לבד רק שנינו ואני יודעת שש. מאוד מחכה לזה. לא רוצה להיות 'פארטי פופר' אבל אני מרגישה רע. עוד משהו, אני לא אמא חרדתית ואני גם לא אדם חרדתי. פעם בכמה זמן יש לי התקפי חרדה אבל הם לרוב נוגעים אלי ולא אל הסובבים אותי (כולל הלל), אני יודעת להתמודד עם המצבים האלה ולהמשיך לתפקד. הפעם אני מרגישה שקצת יצאתי מפרופורציות. יש למישהי תובנות או עצות טובות?
החלטנו לנסוע בסופ"ש הקרוב לחופש לכבוד היומנישואין שלנו (קיבלנו הזמנה לצימר בצפון), ולהשאיר את הללי לשני לילות עם סבא וסבתא. ככל שזה מתקרב אני מפתחת חרדות מטורפות, גם על איך אני נוטשת את בני הפעוט ומשאירה אותו לשלושה ימים כמעט בלעדי (על אף שהוריי אוספים אותו לעתים קרובות מהמשפחתון וכיף לו איתם והוא אוהב אותם מאוד). אבל אני בעיקר לא מפסיקה לחשוב על מה אם יקרה משהו להורים שלי כשהם איתו או אם יקרה לש. ולי משהו ואוי ואבוי. אני יודעת שאני מגזימנית ואני יודעת שאין פה שום דבר רציונלי, יותר מזה, אנחנו כל כך זקוקים לקצת זמן לבד רק שנינו ואני יודעת שש. מאוד מחכה לזה. לא רוצה להיות 'פארטי פופר' אבל אני מרגישה רע. עוד משהו, אני לא אמא חרדתית ואני גם לא אדם חרדתי. פעם בכמה זמן יש לי התקפי חרדה אבל הם לרוב נוגעים אלי ולא אל הסובבים אותי (כולל הלל), אני יודעת להתמודד עם המצבים האלה ולהמשיך לתפקד. הפעם אני מרגישה שקצת יצאתי מפרופורציות. יש למישהי תובנות או עצות טובות?