התייעצות כייפית- בחירת מסעדה לחמישי בצהריים

[mereng]

התייעצות כייפית- בחירת מסעדה לחמישי בצהריים

חוגגים יום הולדת בתל אביב, ומחפשים מקום כייפי לארוחת צהריים מפנקת.
ברירת המחדל שלנו היא מסה, אבל נראה לי שזו הזדמנות טובה לנסות דברים אחרים- היינו כבר בקיטשן מרקט, מול-ים ז"ל, צפרה, טאיזו.

מה חשוב לנו- שיהיה מבחר מנות סביר לצמחונים שלא אוכלים דגים \ פירות ים, שיהיו קינוחים טובים (הבחור חובב מתוק), שלא יאיצו בנו לסיים.

פתוחים לכל סגנון, המחיר פחות משמעותי.

 

[dror2311]

הוטל מונטפיורי נפלא בצהריים ועונה על הדרישות שציינת

 

[החתולית]

לדעתי גם קלארו ופאסטל יענו על הדרישה

 

[mereng]

בינתיים ברשימה- קלארו, פסטל, קוואטרו וביסטרו נח

 

[erezavn]

טופולופומפו. משייה. מלגו ומלבר.

כולן טובות מאד בעיניי.

 

[החתולית]

אירוע בקנטה בגן העיר וארוחה בקלנסווה

בשישי בערב, הייתי במסיבת נישואים בקנטה - בר / מסעדה על גג בגן העיר בתל-אביב. האוכל היה טוב, ומגוון: סביצ'ה חביב (הדג היה טיפה יבש, לדעתי הושרה זמן רב מדי); פסטל ממולא חציל מתובל היטב שהוגש על צזיקי טוב; פוקצ'ות עשויות כהלכה, חלקן עם ירקות וחלקן עם עוף עסיסי; נקניקיה בלחמניה (לא אכלתי).
למנות עיקריות הגישו מגוון טוב של סלטים; רוסט ביף משייטל - עשוי מדיום-רייר כהלכה, רק חבל שלא היה חרדל; פילה דג על אורז (לא אכלתי), אסדו פרוס בפיתה (לא אכלתי), תפוחי אדמה בתנור שזופים ומתובלים.
לקינוח" הרבה פירות קיץ נהדרים, חלבה טובה, עוגת גבינה טובה, ומוס שוקולד קפוא על מקל שהיה לא משהו.
היה הרבה אלכוהול. המשקאות היו מדוללים משהו, והיות שהייתי צריכה לנהוג שתיתי רק פעם אחת קמפרי עם טוניק, שהיה בו יותר קרח מאשר כל מרכיב אחר.
&nbsp
בשבת, נסענו ירושלימה לאזכרה של אבא שלי, ובדרך חזרה עצרנו בנמו בקלנסווה, לארוחה זריזה.
לשולחן הוגש מגוון של סלטים, מרביתם מאד סטנדרטים אך עשויים היטב. בלטו לטובה, סלט כמו יווני שהיה טרי וטעים; חציל בתנור עם טחינה טובה - היה נדמה לי שהחציל אודה בשלמותו, משהו במרקם היה פשוט נפלא; סלט חסה עם גרגר נחלים ורוקט; פרוסות חציל מטוגנות; סלט של גזר וסלרי חתוכים לקוביות קטנות בתחמיץ עדין.
לעיקריות צלחת שרימפס מטוגנים, וצלחת טבעות קלמרי מטוגנות. שניהם מהקפואים האיכותיים. שרימפס גדולים יחסית, והמנות מכובדות. הוגשו עם חצאי לימונים וחמאה מומסת.
שילמנו 219 ש"ח כולל קנקן לימונדה טובה ומנת צ'יפס מיותרת. בפעם הבאה נוותר עליו.

 

[prizman]

לא ממש יש לנו סופי שבוע,

זו הגדרה שאנחנו לא ממש מכירים סתם יש לנו שבוע. אבל בת הזוג הביאה קלמרי עם רוטב חריף מהמסעדה
שהיא מנהלת שהיה ממש מוצלח.
בתאילנד כמו בתאילנד אין ארוחות חינם.והעובדה שהיא מנהלת מסעדה אין פירושה
שהיא תקבל משהו על חשבון הבית.
על כל מנה שאנחנו לוקחים מהמסעדה אנחנו אמורים לשלם מחיר מלא, מה שכמובן בסדר מבחינתי.
לא מחיר מלא למעשה כי יש הנחה של 20% למנהלת.
אני מרשה לעצמי לפעמים להתעצל ולבקש שתביא אוכל מהמסעדה כשלא בא לי לבשל.
הטבח שם מוכשר.
ממש כיף לקרוא את החוויות שלך בכפרים.
זה לא משהו שהרבה אנשים חוווים ואותי זה מעניין.

 

[החתולית]

אני חושבת שזה תלוי אזור מגורים

מי שגרים באזור שלי, אוכלים בקלנסווה ובזמר באופן קבוע. אם תיסע לאזור כרמיאל, תמצא שמי שגרים שם אוכלים בראמה ובכפרים וערים ערביות בסביבה.
&nbsp
בתאילנד אין סוף שבוע?

 

[prizman]

אין. הכל פתוח תמיד

חוץ ממשרדי ממשלה.
בנקים כן פועלים 7 ימים בשבוע.
מסעדות כמובן שפתוחות כל השבוע וסופ"שים הם כמובן הימים היותר עמוסים כך שבת הזוג
מעולם לא נחה בסופ"ש אבל יש לה את הימים החופשיים באמצע השבוע.
מאחר ותאילנד היא מדינה חסרת דת לא ממש אכפת לה מתי יהיו הימים החופשיים שלה.
מבחינתה כל יום הוא רק יום. השם שלו לא ממש משנה לה.
על להשבית תחבורה ציבורית בסופ"ש אף אחד לא העלה על דעתו ולי כמובן זה נוח לדעת
שהבנק פתוח בשבת אם כי אני לא זוכר מתי הייתי בסניף בנק פיזי, הכל היום מתנהל דרך האינטרנט

 

[prizman]

אבל הזכרת לי עוד משהו ששכחתי ממנו לגמרי.

פעם, וזה היה ממש פעם, בשנת 90 בערך גרתי באזור הקריות של חיפה. כרגיל, אילוצי עבודה.
ואז המסעדה החביבה עלינו הייתה דווקא בטמרה.
תקני אותי אם אני טועה אבל נראה לי שהיהודים הישראלים נחשפים פחות מדי למסעדות שבכפרים הערבים.
ובאותו עניין, תמיד נראה לי מוזר שתיירים ישראלים בתאילנד הולכים למסעדות ישראליות.
חלקם עושים את זה מסיבות כשרות וזה כן מובן לי למרות שזה די מוטעה. חוץ מבתי חב"ד
אין שום מסעדה כשרה בתאילנד, אבל לפחות הם מנסים.
זה ברור שהישראלי הממוצע לא ממש מבין בהלכות כשרות. איכשהו קרה שבתהפוכות חיי הייתי
גם תלמיד ישיבה כך שאני טיפה מתמצא בנושא.
ואם תאלצי אותי אזכר בעוד כמה דברים מוזרים שעשיתי בחיי.

 

[החתולית]

אני לא יודעת למה נחשפים יהודים באזורים אחרים

בשראביכ בראמה אוכלים הרבה יהודים, חלקם הגדול לקוחות קבועים, כך גם בעזבה. בחומוס לול ובשווארמה סאמארה בטירה, אוכלים יהודים.
&nbsp
בעלה גפן של עומאר עילוואן היו לקוחות יהודים וערבים מכל רחבי הארץ. לדעתי בגלל שזו היתה מסעדה שהגישה גם תבשילים ומנות שאינן שיפודים ודגים על האש.
&nbsp
לגבי הלכות כשרות וכאלה, יותר עדיף שלא אתחיל. הבורות כל כך גדולה, עד כדי כך שמישהו הסביר לי לפני כמה ימים, שאסור לאכול בשר כי תשעה באב. אני החילונית, אוכלת השרצים, נתתי לו הרצאה על בין המצרים, תשעה הימים ומנהגי התקופה.

 

[prizman]

אני לא מכיר אף אחד מהמכרים

שלי שהגיע למסעדה ערבית,
וזה חבל לי.

 

[החתולית]

ספר להם על מסעדות ערביות טובות

שאתה מכיר. אולי יאכלו בהן, ויבינו כמה המטבח הערבי טעים ומעניין.

 

[prizman]

כן יש על מה לספר

המטבח הערבי שאני הכרתי היה מרתק.
גם כאן למעשה אנחנו גרים לא רחוק מהרובע הערבי
ודי ברור לנו שנלך לאכול שנלך לאכול במסעדה לבנונית או מצרית.
כמובן שזה די ברור שנאכל גם במסעדות תאילנדיות

 

[אי שפיות בצדו2]

זה לא עניין של כשרות

זה עניין של רצון לאכול מה שמכירים מהבית. אם זה כי אתה תרמילאי כבר חצי שנה ומתגעגע ללבנה ופיתה, ואם כי ישראלים רבים באופן כללי הולכים על מה שהם מכירים וממליצים זה לזה על שווארמה ביפן ופלאפל בלונדון. יש גם עניין בקרב לא מעט תרמילאים ישראלים לשהות/לאכול/לבלות איפה שיש בעיקר או רק מטיילים ישראלים נוספים. לפעמים יש גם אנשים בררניים, שלא מוכנים לאכול "את הדברים החריפים/משונים האלה במזרח", ורוצים את המוכר בלבד.

אני בדעתך שזה פספוס. בטיול קצר (ובעיניי גם 3 שבועות זה קצר...) אלך רק על אוכל מקומי, כי אם כבר נסעתי כה רחוק אני רוצה לחוות כמה שיותר מהמטבח המקומי או מהיצע האוכל/מוצרים בו (הוספתי את ה"או", כי למשל במקום כמו בריטניה יש מטבח הודי מצוין, או במלבורן - קהילות ענקיות מיוון ומווייטנאם עם האוכל משם). בשהייה ארוכה בחו"ל אולי ארגיש געגוע לאוכל מהבית, אבל זה לרוב יותר לסלט העגבניות הקבוע שלי עם גבינת פטה, לשוקולד, או לקפוץ פעם אחת לאוכל מערבי אחרי חודשים של אוכל אסייתי, ולא לאיזו שווארמה/פלאפל/חומוס.

 

[prizman]

זה כן עניין של כשרות.

תקרא את השאלות ששואלים בפורומים של המזרח הרחוק.
לי אישית אין כללים.
אי אפשר להגיד שהצלחתי להתקיים למעלה מעשר שנים רק על אוכל תאילנדי אבל השכונה שלי היא שכונה
של מהגרים ולכן תוכל למצוא בה כל מטבח שתעלה על דעתך, החל מהודי וכלה בגרמני.
דווקא מסעדות תאילנדיות הן במיעוט. יש יותר מסעדות איטלקיות.

 

[אי שפיות בצדו2]

אני לא מסתמכת על שאלות

...עבדתי בתחום התיירות ואני תרמילאית כבר שנים, אז אני מכירה את זה מקרוב - הרבה אנשים מחפשים אוכל ישראלי ולאו דווקא כשרות. הרי ידוע שהעובדה שהאוכל הוא מזרח תיכוני לא מבטיחה כלום לגבי כשרותו, בטח ובטח אם אותה מסעדה מגישה חלב ובשר יחדיו.
ברור שיש גם כאלו המחפשים כשרות ומניחים הנחות, כמובן, אבל אצל רבים זה לא האישיו. הם רוצים את האוכל של הבית. אני מכירה את זה גם מהמטיילים ביפן, שאוכלים סושי וראמן ללא שום עניין בכשרות ופתאום ממליצים על שווארמה. יוצא לי לראות את זה הרבה. אני גם זוכרת את בית חב"ד בתאילנד מביקורי לפני המון שנים, שביומיום חלק גדול מהאוכלים בו לא היו שומרי כשרות כלל וכלל, אבל הלכו לאכול בו בימי החול (כשהארוחה לא כרוכה בתפילות כמו בשישי בערב) כי הם התגעגעו לשניצל ופירה "כמו בבית". אגב, רואים את זה גם אצל משפחות, כשהילדים לא מוכנים לאכול את האוכל המקומי והן מחפשות אוכל מוכר עבורן.

תשמע, אני שילמתי פעם באפריקה סכום מופקע עבור הצנצנת היחידה של נוטלה במזרח היבשת. אם אתה מספיק זמן בדרכים, אתה מתגעגע לאוכל מסוים שאתה אוהב ושמהווה נחמה.

 

[אריה שגיא]

עונת התאנים

עונת התאנים נמצאת בשיאה
אין דבר כייפי יותר מלקפוץ לטירה בבוקר ולקנות תאנים שזה עתה נארו מהעצים
וגם המנגו עכשיו נהדר

 

[החתולית]

יש דבר כייפי יותר

לקבל בבוקר ממוחמד מנהל החשבונות, סלסלה של תאנים מהבוסתן שלו

 

[אריה שגיא]

יש דבר עוד יותר כייפי

לצאת בבוקר לגינה ו"לריב" עם הצרעות על התאנים שהבשילו
רק אנחנו צריכים לחכות עוד כמה שבועות להבשלה