התייעצות. לא לראשי בבקשה.
שלום, רציתי לשמוע את דעתכן: נקלעתי לסיטואציה מוזרה למדי..
האקס שלי ואבי ילדיי נפרד לאחרונה מזוגתו השנייה. זו הייתה זוגיות ארוכה ויציבה והבנים מאד מחבבים אותה (היו עליות ומורדות במהלך השנים, אבל בגבול הסביר).
הבנים מאד תומכים בזוגתו, מבקרים, מתקשרים. וביוזמתם המלאה. אני כמובן גאה בהם. הם שניהם עם בנות זוג, כבר סיימו תיכון , ואני שמחה לראות שיש לי בבית בחורים שיודעים להעריך בני אדם ולכבד יחסים, ויודעים לתקשר ולתמוך ולא מזלזלים בה רק כי היא הלשעבר של אביהם.וכד'.
הם מלאי ביקורת על הדרך בה אביהם בחר לסיים את היחסים, אבל הם לא בוחרים צד. הם פשוט תומכים בה, מקשיבים, קופצים לראות מה שלומה וכן'. וזה נפלא בעיני. אני ממש רואה בזה שעת מבחן לבגרות שלהם ואני מאד מעריכה אותם.
העניין הוא שאותי הם משתפים בביקורת שלהם על אביהם. ואני מוצאת את עצמי מגומגמת מולם: מצד אחד - בא לי להגיד להם פעם אחת את דעתי על התנהגותו, שכפי שאתם מבינים, מאד לא מחמיאה, וזו גם הזדמנות להסביר להם דבר או שניים על זוגיות, בכל זאת, שני גברברים צעירים עם דמות לחיקוי כמו אבא שלהם...
ומצד שני - זה אבא שלהם. אני לארוצה ללכלך ואני גם די מהססת עד כמה אני צריכה לומר את דעתי (הנחרצת).
התייעצתי עם אחי, שאת דעתו אני מאד מעריכה. הוא טוען שהבנים כבר מספיק גדולים וזה בסדר ואפילו חובה לומר ולהשמיע את דעתי.
מה אתם חושבים? ברור שאם היה מדובר באדם אחר לא הייתי חוסכת את מילותי, אני מהססת בגלל שזה אבא שלהם והוא ישאר תמיד אבא שלהם..
תודה רבה, איילה.
שלום, רציתי לשמוע את דעתכן: נקלעתי לסיטואציה מוזרה למדי..
האקס שלי ואבי ילדיי נפרד לאחרונה מזוגתו השנייה. זו הייתה זוגיות ארוכה ויציבה והבנים מאד מחבבים אותה (היו עליות ומורדות במהלך השנים, אבל בגבול הסביר).
הבנים מאד תומכים בזוגתו, מבקרים, מתקשרים. וביוזמתם המלאה. אני כמובן גאה בהם. הם שניהם עם בנות זוג, כבר סיימו תיכון , ואני שמחה לראות שיש לי בבית בחורים שיודעים להעריך בני אדם ולכבד יחסים, ויודעים לתקשר ולתמוך ולא מזלזלים בה רק כי היא הלשעבר של אביהם.וכד'.
הם מלאי ביקורת על הדרך בה אביהם בחר לסיים את היחסים, אבל הם לא בוחרים צד. הם פשוט תומכים בה, מקשיבים, קופצים לראות מה שלומה וכן'. וזה נפלא בעיני. אני ממש רואה בזה שעת מבחן לבגרות שלהם ואני מאד מעריכה אותם.
העניין הוא שאותי הם משתפים בביקורת שלהם על אביהם. ואני מוצאת את עצמי מגומגמת מולם: מצד אחד - בא לי להגיד להם פעם אחת את דעתי על התנהגותו, שכפי שאתם מבינים, מאד לא מחמיאה, וזו גם הזדמנות להסביר להם דבר או שניים על זוגיות, בכל זאת, שני גברברים צעירים עם דמות לחיקוי כמו אבא שלהם...
ומצד שני - זה אבא שלהם. אני לארוצה ללכלך ואני גם די מהססת עד כמה אני צריכה לומר את דעתי (הנחרצת).
התייעצתי עם אחי, שאת דעתו אני מאד מעריכה. הוא טוען שהבנים כבר מספיק גדולים וזה בסדר ואפילו חובה לומר ולהשמיע את דעתי.
מה אתם חושבים? ברור שאם היה מדובר באדם אחר לא הייתי חוסכת את מילותי, אני מהססת בגלל שזה אבא שלהם והוא ישאר תמיד אבא שלהם..
תודה רבה, איילה.
) ... 