התייעצות לחשובה אחר הניתוח

bar101010

New member
התייעצות לחשובה אחר הניתוח

שלום לכולם, עברתי את הניתוח ביום שני האחרון בהצלחה, השתחררתי כבר ברביעי ומרגיש באופן כללי בסדר גמור. היו כמה הקאות דם בהתחלה אבל ברוך ה׳ הכל עבר בסדר :) מתאושש כעת בבית, נעשו לי 5 תפרים מכיוון שהיה קושי להרים את כבד ובגלל זה היה צורך בנקודה נוספת. היום שוקל כבר 7 קילו פחות (שקלתי לפני כן 123 ק״ג) 1. עד היום רק שותה מים מרק צח.. בהמשך התקדמתי לפי השלבים לקצת שוקו חלב ומעט ג׳לי.. הבעיה שלי היא שאני לא אוכל גבינות בכלל וגם לא דייסות, גם מלפני הניתוח - זה פשוט מעלה לי הקאה ובלתי אפשרי עבורי להיפתח לטעמים האלו. יש מישהו שיודע על אלטרנטיבות נוספות חוץ מגבינות ודייסות ? אני יודע שאפשרי פירה (בשלב הבא שאני מתחיל ממחר) אבל חוץ מזה אין עוד דברים שאפשרי לאכול במקום פחמימה ? 2. דבר נוסף, אני מרגיש תעוקה ממש חזקה (שכואבת מעט ומקשה על הנשימה) באופן אקראי במהלך היום שמגיחה לכמה שניות באיזור בית החזה, אולי קצת מתחת.. זה משהו ידוע ? זה צריך לעבור ? 3. דבר אחרון.. כמו שאומרים כולם - הניתוח הוא בבטן ולא בראש.. וכל היום אני חושב משום מה על האוכל שאכלתי לפני הניתוח.. שזה בעיקר בשרים בשרים ועוד בשרים עתירים בשומן, מה עושים עם המחשבות האלו ???? האם אני לא היחידי ? כל הזמן אני פשוט חושב על המאכלים האלה כמה שאני רוצה לאכול אותם שוב.. עם כל הרצון בשינוי. תודה רבה לעונים !!
 

Night Light

New member
מנסה לעזור קצת

1. ג'לי? (אני לא זוכרת את השלבים הראשונים כי היו לי בעיות אחרות)
2. היות ואתה אחרי ניתוח, אם מופיעה לך תעוקה - גש לרופא. יכול להיות תסחיף, יכול להיות קריש, יכולים להיות עוד אי אלו גורמים. אל תחכה.
3. בראש נלחמים באמצעות הראש.
אני מאד אוהבת בקר, בעיקר אנטריקוט ואסאדו, אבל גם היום (9 חודשים אחרי) זה עובר כל כך קשה - זה מוציא את הכיף מלאכול את זה. גם אם הטעם נחמד לי בפה, כמה סנטימטרים הלאה הוא כבר לא שווה את ההנאה. גם זה עזר לי להתגבר על המחשבות, ואם אני אוכלת בקר זו מנה קטנה ורכה ולעוסה היטב.
ברמת העבודה על הראש, אני מאד בעד לשים מיד אחרי הניתוח טיימרים בסלולרי / בשעון. כל 3 שעות צלצול. כל פעם שהשעון מצלצל - לאכול משהו. להרגיל את הגוף שהוא מקבל מזון כל 3 שעות, לא משנה מה. אפילו אם זה רק 2 כפות ג'לי או לבן או משהו כזה. עכשיו, 9 חודשים אח"כ, אני לא חושבת על מזון. הגוף - וגם המח - יודעים שכשהשעון יצלצל אני אזין את עצמי במשהו, והמשא הכבד הזה של אובססיה לעניינים של אוכל ומה אני אוכל ומתי ואיך ואיפה - נעלמה מחיי.
 
למעלה