התייעצות עבודה

[אביטלתל]

התייעצות עבודה ../images/Emo53.gif

אני צריכה את דעתכן נשים חכמות

אני עובדת בתכנות מחשבים מזה 5.5 שנים, 4.5 שנים בחברה הנוכחית לפני 6 שבועות חזרתי לעבודה ובדיוק אז נקנתה החברה ע"י חברה אחרת וגדולה יותר ומאוד נחשבת בתחום שלנו חברה כזו שבעוד כמה שנים, לרשום בקורות חיים שלי שעבדתי שם זה כבוד גדול. איילה נמצאת בפעוטון, הפעוטון טוב ומטפלים בה היטב. מקום העבודה, למרות הלחצים החדשים שיש בו, נשאר באותו הניהול ומאוד באו לקראתי (אני עובדת 75% משרה למרות שיש לחצים וזה לא מקובל), אני יוצאת באמצע היום להפסקה הנקה. אבל, השבועות האחרונים גורמים לי להרגיש שאני צריכה להיות יותר זמן עם הבת שלי. לא בתקופה של חצי שנה או שנה הקרובים. אלא בשנים הקרובות, למענה ולמען הילדים הבאים בתור. מבחינה כלכלית זה אפשרי שאני אעבוד בחצי משרה. תכנות מחשבים זה משהו שלא עושים בחצי משרה. מקסימום יש תקופות פחות לחוצות שבהן אפשר לעבוד מהבית. אבל נכון לעכשיו (ובחודשים הקרובים) במקום העבודה הזה, זה לא אפשרי (לא בתכנות, ולא בתחומים אחרים שיש פה). ולכן אם אני רוצה פחות שעות זה אומר לעבוד במקום אחר. הבוס שלי חושב שזו טעות לעשוב מקום כזה שבו אני יכולה להתפתח ולפרוח. אני יודעת מה הלב שלי אומר לי - למצוא עבודה במשרה חלקית ולבלות יותר זמן עם הבת שלי. זו החלטה רגשית ממקום של אמהות. ממקום נוסף זו החלטה שיכולה לעזור לי להתפתח לכיוונים חדשים (או להתקע באיזו עבודה פקידותית

). יש פה הימור. אשמח לשמוע את דעתכן בנושא והערות או הארות.

 

[mummy]

קשה מאוד לייעץ בעניין הזה ובכל זאת

לדעתי, שממש איננה מבוססת על הכרות מספקת איתך ועם כל מה שאת מתמודדת איתו - אם התנאים הכלכליים מאפשרים לך את החיפוש אחרי דרך חדשה, ויש לך אנרגיות וכוחות לעשות את הדרך הזה (מניסיון צריך המון המון כוחות, והרבה אורך רוח - זה מאוד מאוד קשה) - אז הייתי הולכת על זה. בעיקר, בגלל שאת כותבת בפרוש שזה מה שהלב שלך אומר ואת יודעת את זה. יש כל מיני סוגים של אנשים, כאלה שיותר חשוב להם להיות מסונכרנים עם מה שאומר הלב שלהם, וכאלה שמצליחים להתעלם מזה יותר, להדחיק לא להקשיב לו או להתמודד יפה יחסית עם הסתירה בין מה שהוא אומר לבין מה שהם עושים. מההכרות המאוד קצרה שלי איתך, שמבוססת על קריאה של ההודעות שלך בפורומים השונים כאן בתפוז, נראה לי שאת שייכת לסוג הראשון (אבל שוב, מה אני יודעת). לא מאמינה שתוכלי להתקע בעבודה פקידותית, כי כל עוד תמשיכי להקשיב לעצמך ולראות בעיניים מפוכחות את מה שקורה לך, אין סיבה שתתקעי במקום כל שהוא. כל עוד הנסיבות ימשיכו לאפשר לך להתנסות בעוד דברים ויהיו לך כוחות לזה, למה שתתקעי במקום שרע לך בו? אולי זה יהיה מתיש כי תצטרכי לעבור כמה גלגולים עד שתמצאי את עצמך במקום אחר שטוב לך בו, אבל אני באמת לא רואה סיבה שתתקעי איפה שהוא. זה יהיה תלוי רק בך למיטב הבנתי... אולי, כדי להרגיש קצת יותר בטוחה, תוכלי להגיע להסדר של חל"ת ממקום העבודה - חצי שנה, או שנה - שבסיומה תוכלי אולי לחזור אליהם אם תרגישי שאת לא מסתדרת? יותר מהכל זה שווה ברמה הפסיכולוגית, של לדעת שיש לך גב, ויש לאן לחזור וההחלטה היא לא בלתי הפיכה. ואולי אם לא מרגישה בשלה עדיין לעשות את ההימור הזה - וכן, זה הימור, אף אחת לא תוכל להגיד לך עכשיו לאן תגיעי בסוף, כתוצאה מזה - כדאי להחליט שעכשיו את תקופה מסוימת (נגיד חודש?) את בכל מקרה לא מחליטה על שום שינוי וממשיכה להרהר ולחשוב כדי לראות איך הדברים שוקעים כדי להיות ממש בטוחה שאת הולכת על משהו שמתאים לך בכל הרמות. זה מה שיש לי להגיד כרגע... מקווה שעזרתי במשהו.

 

[יעל י]

ביום ראשון דיברתי על זה...

עם מישהי שילדיה כבר גדולים היא בת 46 ומרגישה שעשתה את טעות חייה שויתרה על עבודה טובה היא חושבת שצריך תמיד לחשוב הלאה לא להסתכל על השנתיים שלוש הקרובות אלה לעתיד הרחוק יותר לדעת להשקיע במינון נכון גם בשבודה וגם במשפחה היא באופן אישי מצטערת על הטעות שלה לעזוב את מקום העבודה ההוא עם יותר הדרישות והיום היום היא קופאית בסופרמרקט 75% משרה מרגישה לא ממומשת ועם כעס על עצמה שוב כל אחת עושה את הבחירות שלה זו נקודת מבט של מישהי שבחרה ככה

 

[lulyK]

מתי היא עשתה את הטעות?

אולי הגיע הזמן להמשיך הלאה? גם לכעוס על עצמך ולהרגיש לא ממומש זו בחירה.

 

[מאז]

לוליק איזו תשובה חכמה...

 

[sipi1]

ממרומי גילי המופלג...

אני לא בטוחה שזו טעות ! כמו שלוליק כתבה, להישאר בגיל 46 מתוסכל ולא ממומש זו בחירה. אפשר בהחלט להתחיל קריירה תעסוקתית חדשה גם בגיל 40+, זה אפילו קל יותר כשהילדים כבר לא קטנטנים ויש קצת בסיס כלכלי. לעומת זאת, אני לא מצליחה היום להבין איך בחרתי לעבוד משרה מלאה ולתת למטפלת את רוב המשכורת שלי כדי שתהיה עם הילדים שלי עד שאחזור מהעבודה. לא פיתחתי קריירה יוצאת דופן (למען האמת, גם לא היו לי שאיפות כאלה) אבל את שנות הילדות שלהם פיספסתי, ואפילו לא לצורך התבססות כלכלית. אם הייתי חושבת כמה שנים קדימה - בדיוק כמו שכתבה יעל - הייתי צריכה לבחור בדרך אחרת. אין לי מושג אם יש "מינון נכון" - אני מאלה שמוכרחות לעבוד כדי לא להשתגע בבית בין ארבעה קירות, אבל היום הייתי מנהלת בצורה שונה את עשרים השנים האחרונות שלי. אני יודעת שזה נשמע די עגום

, אבל מצטערת שלא שקלתי מספיק ברצינות כשנולדו הילדים עד כמה חשוב לי להיות איתם, ועד כמה אני מוכנה לוותר כדי לממש את השאיפה הזו. (לפני שנה עוד דיברתי אחרת, אולי זה סתם משבר גיל ה-40 שלי...)

 

[sipi1]

נורא קשה לענות במקומך

אבל קיבלת הצעה טובה - לקחת חל"ת, ולנסות לבחון איך חיים לפי מה שהלב אומר. נכון שזו החלטה קשה, הכי קשה, שכולנו עומדות מולה : האם להתפתח ולפרוח במקום העבודה, או להיות אמהות עם כל הלב ולעבוד רק במינימום ההכרחי לצרכי הפרנסה. אם מותר, אני אוסיף מילה אישית : אני מקנאת בך... הלוואי והייתי יכולה לעבור למשרה מצומצמת יותר, ולהשקיע יותר באימהות. כרגע זה בלתי אפשרי אצלנו, אבל אני גוררת איתי לא מעט יסורי מצפון מהבחירות שבחרתי עד היום.

 

[אביטלתל]

האמת היא

שאחרי שיחה עם הבעל הוא לא בטוח כל כך שאנחנו יכולים לעמוד בזה כלכלית לדעתי אנחנו יכולים להתצטמצם קצת וזה יהיה בסדר אבל כן, אני יודעת שזה מצב שידרוש למתוח החבל ואני יודעת שבמדינה שאנחנו חיים מצב כזה הוא מותרות

 

[lulyK]

צריך להחליט עכשיו ומיד?

אולי תנסו חודש חודשיים להצטמצם ואז תראי אם אפשר ללכת על זה בלב שלם (יותר...). אני מאמינה שההליכה עם הלב בסופו של דבר משתלמת.

 

[אביטלתל]

ממש לא עכשיו ומיד

להפך, הבוס שלי אמר - תחשבי על זה טוב טוב וקחי את הזמן הלב מאוד רוצה המוח חושב וחושש בכל מקרה, אני בשאיפה למצוא עבודה במשרה חלקית לפני שאני עוזבת פה

 

[1איתן ולהב שלנו]

אין לי הרבה מה לייעץ,

אבל בעבודה של בעלי יש תכניתן שעובד בחצי משרה,אבל זמין טלפונית לפתרון בעיות חרום גם אח"כ.

 

[אביטלתל]

לא אפשרי פה בנקודת זמן הזאת ../images/Emo10.gif

 

[ornaok]

קשה קשה...

גם אני התכוונתי להישאר עם לירי בבית כמה שיותר, אבל הגיע שלב שכבר לא נשאר חבל למתוח

ובתור מישהי שכבר מעל חודשיים מחפשת עבודה בשעות נורמליות ומשכורת נורמלית אני יכולה להציע לך לא לעזוב לפני שתמצאי משהו! אני התקבלתי עכשיו לכמה וכמה מקומות, אבל לא הלכתי בגלל מרחק/שעות/שכר/דרישה להתחייבות...

 

[גילה 28]

דילמה קשה במיוחד

על פניו הייתי אומרת לך: לכי על זה, אם את יכולה לאפשר לעצמך. אבל השאלה האמיתית היא האם תוכלי לאפשר לעצמך לא לעבוד בכלל. אני שואלת את זה כי יהיו לך ארבע בעיות במציאת עבודה: א. קשה למצוא עבודה במצב במשק ב. עוד יותר קשה למצוא חצי משרה ועוד כזו שתתאים לשעות של הילדה ג. אם זה לא יהיה בתחום שלך, אז יהיה קשה להתקבל כשאין לך נסיון ( אפילו בעבודה שלא נדרשת בה מיומנות מיוחדת יעדיפו בעלות נסיון ). ד. מעסיקים לא אוהבים לקבל לעבודה נשים שרק ילדו כי הם יודעים שהראש שלהם במקום אחר בקיצור, לדעתי.......לא לעזוב עד שלא מצאת את האלטרנטיבה, אלא אם כן את יכולה להרשות לעצמך לא לעבוד כלל. כי אחרת........בסוף תאלצי לעבוד בעבודה של יום מלא במשהוא שאת שונאת וזה הכי נוראאאאאאאאאאאאאאא

 

[nubi]

דעתי, ללא ספק

היא לא לעזוב את העבודה. מעבר לאמהות, שאותה אני מכבדת מאוד, אני חושבת שיש מקום לפרוח ולשגשג גם מחוץ לבית. אני המון שעות מחוץ לבית. מתגעגעת אליה המון. אבל לרגע לא מצטערת שאני יוצאת. הילדים יגדלו ויזדקקו לנו פחות ופחות. אז כבר נהיה מבוגרות כדי להתחיל קריירה. זו דעתי לפחות.

 

[sharonmx]

דעתי האישית...

ואני מהזן היותר קרייריסטי, היא לא לוותר על העבודה. בעוד כמה חודשים (יותר או פחות) איילה תכנס למסגרת יותר מסודרת ותזדקק לך פחות, ואז מה? יהיה לך קשה למצוא מקום שאת עוד אומרת שהוא טוב, ויש לך אפשרות להתקדם. עבודה מתסכלת תגרום לך בסופו של דבר להוציא את זה עליה באיזו שהיא דרך (גם אם זה יהיה כשתהיי בת 60...) וחבל. תסתכלי על הצד החיובי- תיכף באים החגים, ואז יהיה לך המון זמן להיות ביחד ולהשלים חוסרים. נכון- זה לא אידיאלי, אבל כמו שהבנתי בזמן האחרון- אין בחירה אידיאלית, הכל פשרות...

 

[ofik]

תשובה של מי שעמדה מול אותה שאלה

אני בת 42 ועם 4 ילדים, הגדולה בת 14 והקטנה בת חודש וחצי. וגם אני מתכנתת. מקצוע מעניין ומספק בעיני, אבל ששכיר לא ממש יכול לעבוד חצי משרה. בכל מקרה אחרי שנולדה בתי הגדולה חכיתי חצי שנה וחזרתי לעבודה רגילה. פשוט לא העזתי אחרת. אחרי שנולדה מספר שתיים, המקום שבו עבדתי פשט את הרגל ונותרתי בלי עבודה. אז החלטתי לנסות את אופצית הפרי לאנס. לקח לזה זמן להתרומם והיום אני פרילנסרית כבר 10 שנים. זה לא קרירה בשני מובנים: 1. שאין קידום ו2. שכמות העבודה עולה ויורדת. יש חודשים של 20000 שקל ויש של 4000. אבל זה נותן לי לעבוד מהבית רוב הזמן. לקבוע את השעות שלי. לעבוד בלילות, להשאר בבית עם ילד חולה וכו. זה ויתור וגם יתרון. והשאלה היא איך את תרגישי בזה. אני מודה שקרירה לא ממש חשובה לי ככזו. כייף לי להיות מחוץ לבית יום או יומיים בשבוע, אחרת הייתי מתנוונת אבל אין לי צורך ביותר מזה. וכלכלית אנחנו מסתדרים כך. אם משהו כזה מתאים לך או לא, רק את יודעת ויכול להיות שצריך לנסות איזו תקופה. בכל מקרה גם זו אופציה. הצלחה מה שלא תחליטי, עופיק

 

[אביטלתל]

זה דווקא נשמע נהדר

גם לי הקריירה לא חשובה לכשעצמה זו עבודה למטרת פרנסה, מטרת תעסוקה, נותן אינטרקציה עם אנשים ובמקרה שלי זה פשוט מקום שנחמד להגיע אליו ולעבוד בו אין לי מושג האם אני יכולה להיות טובה גם בתחום אחר התחום הלוגי מתימטי מאוד חזק אצלי, ונראה שעבודה כזו היא ממש טבעית בשבילי ובהחלט צריך לצאת מהבית מדי פעם להיות פרילנסית נשמע לי קשה צריך לדעת לשווק את עצמי אני שולחת לך מסר בעניין

 

[sael]

../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif נצל"ש: הצעת עבודה

למי שמחפשת עבודה במשרה חלקית (בערך יומיים שלושה בשבוע): מאבחנת במכון שעורך מבחנים תעסוקתיים. לא נדרש נסיון אבל נדרש תואר או מישהי שבמהלך לימודי תואר במדעי ההתנהגות/ פסיכולוגיה. נסיון כמאבחנת בצבא- יתרון (אבל ממש לא חובה). העבודה באזור ר"ג. מי שמעוניינת שתשלח לי מסר.

 

[בלינקה]

שולחת מסר