זה לא הסוף שרצינו
New member
התייעצות - עוד חודש לא מוצלח...
ישנם לא מעט רגעים שבהם אני מרגישה צורך לכתוב כאן שוב, גם כדי לפרוק וגם כדי לשמוע קצת עצות מועילות מנסיון של אחרות... לקח לי כחצי שנה מאז ההודעה הראשונה והאחרונה שכתבתי, ומאז קרה המון וגם לא קרה כלום.
רקע קצר: אחרי טיפולים (קצרים יחסית), הריון ראשון ותקין, עד לירידת מים מוקדמת, הפסקת הריון בהמלצת הרופאים ולידה שקטה. עשינו היסטרוסקופיה אבחנתית ובדיקות קריושיות, הכל ניראה תקין. לא מצאו סיבה וההנחה היא שהיה זיהום ולא בעיה שאמורה לחזור. למרות זאת, ההריון הבא לכשיגיע יוגדר כהריון בסיכון עם הזהרה מפורשת שריבוי עוברים הוא מסוכן וצריך לכוון לעובר בודד בלבד.
חיכינו חודשיים וחצי ואז התחלנו לנסות שוב. חודש ראשון טבעי ללא הורמונים (עם תזמון יחסים מדוייק) ואחריו שלושה חודשים של איקוקלומין, אורביטרל והזרעות כפולות. וכלום. בשונה מההזרעות שלפי ההריון, עכשיו זה פשוט לא קורה.
בעקבות הכשלונות, עלינו שלב לשלב הזריקות ואחרי מעקב שעברתי השבוע הוחלט על הזרעה בראשון בבוקר. ההזרעה כבר תואמה, אבל לא הייתי בטוחה בנוגע לתזמון שהרופא (המחליף, כי שלי בחו"ל) קבע והייתי מודאגת ממספר הזקיקים, אז החלטתי ללכת למעקב גם היום.
התוצאות היו 2 זקיקים של 16, 2 זקיקים של 15, 1 של 14 ועוד לא מעט בין 10 ל-12 מ"מ. התקשרתי למרפאה וביקשתי שידברו עם הרופא, כי חששתי שבעייתי להמשיך עם התוכנית המקורית. הם דיברו איתו וחזרו אליי, שאין שום בעיה, להגיע להזרעה בראשון לפי התכנון.
אני בטוחה שחלקכן לפחות יכולות להבין עד כמה זה מתסכל להציע לבטל הזרעה רגע לפני ולהכתיר עוד חודש ככשלון, אבל החלטתי כן להתעקש ולבקש לדבר עם הרופא כדי לוודא שהוא מכיר את הרקע שלי. שוחחנו והוא חזר בו ואמר שהוא ממליץ לבטל את ההזרעה ובכלל - שהוא חושב שבמקרה שלנו רק IVF זה הפתרון (כדי להחזיר עובר אחד בכל נסיון). אנחנו מתוסכלים מאוד, אבל מתכננים לוותר על החודש, בתקווה שאנחנו עושים את ההחלטה הנכונה.
הרופא שלי בחו"ל, אני יודעת שהוא רצה להגיע לקצת יותר זקיקים הפעם, אבל די בטוחה שלא לזה הוא התכוון... אשמח לשמוע מנסיונכן \ מה דעתכן, ובכלל - איך ממשיכים לשמור על אופטימיות כשההרגשה היא שאתה רק הולך אחורה במקום להתקדם למקום שהיית כבר אמור להיות בו מזמן.
ואם אני כבר כאן שוב, אני רוצה להודות למרעישה בשקט, שהגיבה להודעה שלי בינואר עם הודעה שמלווה אותי מאז. ואז כשפתאום האובדן מכה שוב ברגעים לא צפויים, אני נזכרת שהיא הזהירה שזה עוד יקרה... ונרגעת שזה טבעי וזה בסדר. אז כנראה שבכלל לא ידעת שעזרת, אבל עזרת מאוד.
ישנם לא מעט רגעים שבהם אני מרגישה צורך לכתוב כאן שוב, גם כדי לפרוק וגם כדי לשמוע קצת עצות מועילות מנסיון של אחרות... לקח לי כחצי שנה מאז ההודעה הראשונה והאחרונה שכתבתי, ומאז קרה המון וגם לא קרה כלום.
רקע קצר: אחרי טיפולים (קצרים יחסית), הריון ראשון ותקין, עד לירידת מים מוקדמת, הפסקת הריון בהמלצת הרופאים ולידה שקטה. עשינו היסטרוסקופיה אבחנתית ובדיקות קריושיות, הכל ניראה תקין. לא מצאו סיבה וההנחה היא שהיה זיהום ולא בעיה שאמורה לחזור. למרות זאת, ההריון הבא לכשיגיע יוגדר כהריון בסיכון עם הזהרה מפורשת שריבוי עוברים הוא מסוכן וצריך לכוון לעובר בודד בלבד.
חיכינו חודשיים וחצי ואז התחלנו לנסות שוב. חודש ראשון טבעי ללא הורמונים (עם תזמון יחסים מדוייק) ואחריו שלושה חודשים של איקוקלומין, אורביטרל והזרעות כפולות. וכלום. בשונה מההזרעות שלפי ההריון, עכשיו זה פשוט לא קורה.
בעקבות הכשלונות, עלינו שלב לשלב הזריקות ואחרי מעקב שעברתי השבוע הוחלט על הזרעה בראשון בבוקר. ההזרעה כבר תואמה, אבל לא הייתי בטוחה בנוגע לתזמון שהרופא (המחליף, כי שלי בחו"ל) קבע והייתי מודאגת ממספר הזקיקים, אז החלטתי ללכת למעקב גם היום.
התוצאות היו 2 זקיקים של 16, 2 זקיקים של 15, 1 של 14 ועוד לא מעט בין 10 ל-12 מ"מ. התקשרתי למרפאה וביקשתי שידברו עם הרופא, כי חששתי שבעייתי להמשיך עם התוכנית המקורית. הם דיברו איתו וחזרו אליי, שאין שום בעיה, להגיע להזרעה בראשון לפי התכנון.
אני בטוחה שחלקכן לפחות יכולות להבין עד כמה זה מתסכל להציע לבטל הזרעה רגע לפני ולהכתיר עוד חודש ככשלון, אבל החלטתי כן להתעקש ולבקש לדבר עם הרופא כדי לוודא שהוא מכיר את הרקע שלי. שוחחנו והוא חזר בו ואמר שהוא ממליץ לבטל את ההזרעה ובכלל - שהוא חושב שבמקרה שלנו רק IVF זה הפתרון (כדי להחזיר עובר אחד בכל נסיון). אנחנו מתוסכלים מאוד, אבל מתכננים לוותר על החודש, בתקווה שאנחנו עושים את ההחלטה הנכונה.
הרופא שלי בחו"ל, אני יודעת שהוא רצה להגיע לקצת יותר זקיקים הפעם, אבל די בטוחה שלא לזה הוא התכוון... אשמח לשמוע מנסיונכן \ מה דעתכן, ובכלל - איך ממשיכים לשמור על אופטימיות כשההרגשה היא שאתה רק הולך אחורה במקום להתקדם למקום שהיית כבר אמור להיות בו מזמן.
ואם אני כבר כאן שוב, אני רוצה להודות למרעישה בשקט, שהגיבה להודעה שלי בינואר עם הודעה שמלווה אותי מאז. ואז כשפתאום האובדן מכה שוב ברגעים לא צפויים, אני נזכרת שהיא הזהירה שזה עוד יקרה... ונרגעת שזה טבעי וזה בסדר. אז כנראה שבכלל לא ידעת שעזרת, אבל עזרת מאוד.
