התייעצות על מסלולים מקבילים

התייעצות על מסלולים מקבילים

אשמח להתייעץ ולשמוע דעות, יודעת שההחלטה היא כמובן שלי ושל בן זוגי, אבל אנחנו לא מסכימים ואני זקוקה לראייה רחבה משלי:
אנחנו כרגע בטיפולי הפריות כמעט שנה, ללא הצלחה בינתיים ועם הזמן נהיה ברור כי ההצלחה כבר אינה "רק" עניין של זמן וסבלנות שלי, לכמה סבבים אהיה מוכנה לעבור, אלא יש סיכוי מאד נמוך סטטיסטית להגיע לקו הגמר עם ילד חי ובריא בידיים בצורה הזו עבורנו.
אנחנו אפילו לא מצליחים לעשות בכלל את הברירה הגנטית, כי אין מספיק עוברים ואיכותם בינונית.
החלטנו לחשוב על ההמשך ובן הזוג התרצה בנושא של אימוץ, אבל מעוניין רק באימוץ מחו"ל. העלות גבוהה מאד (מעל 120 אלף ש"ח) והזמן לקבלת ילד נעה בין שנתיים וחצי לשלוש.
הצעתי שננוע במקביל בשני המסלולים ופתאום הבנתי שיש המון מה להפסיד בכל מקרה - כדי להתחיל רישום ולתפוס מקום ברשימת ההמתנה לאימוץ, יש לשלם סכום של כ30 אלף ש"ח מראש. סכום שהוא מאד משמעותי לנו אישית וביחוד שאנחנו מממנים כרגע טיפולים חצי בפרטי (כי הקופה כבר לא ממש מאשרת עוד סבבים בשנה הזו) והיה ובנס נצליח, נזדקק לכסף כדי לממן חופשת לידה ארוכה מספיק (חחח עדיין יש אופטימיות) כולל אם זה יהיה באימוץ. הסכום לאימוץ הינו כל חסכונותינו. נשאר בלי רשת בטחון כלכלית. אני בכלל כבר לא מדברת על רכישת דירה, כי נראה שזה או או עבורנו בקלפים, אבל גם לממן גידול של הילד לתקופה נאותה בבית נראה בעייתי ממש, כי כרגע אנחנו לא חוסכים וכל המשכורות הולכות על המימון טיפולים בפרטי והוצאות שוטפות.
לא בטוחה כבר אם נכון להמשיך במקביל.
זה נותן לנו הרגעה שבכל מקרה הפז"מ דופק והזמן אינו עובר לשוא ומאידך, אנחנו מכניסים עצמנו למצב בעייתי בו בכל מקרה נפסיד סכום כסף מאד משמעותי ומאד נחוץ.
ניסיתי להציע שגם אם יהיה הריון שיסתיים בילד בריא, נמשיך גם באימוץ ובן הזוג מאד נלחץ ואמר שלא נעמוד כלכלית בהוצאות האלו ואז בגידול של 3 ילדים ושניים מהם תינוקות על כל המשתמע מכך ופתאום לוחץ להפסיק את הטיפולים ואני לא שם.
יש לנו נטייה להתבצר כל אחד בקצווה אחרת במצבים כאלו ואני אשמח לראייה רחבה יותר ואובייקטיבית מבחוץ, אם יש לכן מה לתרום.
 
כותבת באופן ישיר

דעתי בנושא תכנון המשפחה, שונה מהגישה הרווחת במדינת ישראל.
מפריע לי שאנשים מביאים לעולם יותר ילדים ממה שהם יכולים לכלכל.
אני קוראת המון תלונות של הורים על מחירי הגנים, הקייטנות, הצהרונים, תרכובות מזון לתינוקות, חיתולים וכן הלאה. ברור לי שעבור אנשים שלא מצליחים לגמור את החודש, הקושי הוא אמיתי. מה שלא ברור לי זה למה אנשים שאין להם מספיק כסף כדי לכלכל שני ילדים, עושים ילד שלישי ולפעמים גם רביעי (מתייחסת בעניין הזה לחילוניים ולמסורתיים. עם דת אני לא טורחת לנסות להתווכח).
לטעמי יש מעט מדי אנשים שמבינים שאם הם רוצים ילדים, הם צריכים לקחת אחריות מלאה על ההיבט הכספי של הרחבת המשפחה, בין אם הם רוצים ילד אחד ובין אם הם רוצים 8 ילדים.
יש לי כמה חברות כאלו, שעצרו אחרי הילד השני או השלישי. הן הבינו שעוד ילד יביא איתו נטל כלכלי שהמשפחה שלהן לא יכולה לעמוד בו.

אני לא לגמרי אובייקטיבית, כי את יקרה לי ואני יודעת איזו דרך מטורפת עברת בשנים האחרונות.
אני יודעת כמה ויתרת וכמה קוים אדומים חצית למרות שנשבעת לעצמך שלא תחצי אותם.
אני חושבת שמאחר והגיע הרגע שבו שניכם מסונכרנים על האפשרות של אימוץ חו"ל, זה האפיק שבו כדאי להשקיע את המאמץ הנפשי והכלכלי.
אם אני שמה בצד את קולות הרחם, כל שאר הקולות מדברים בעד האימוץ.
את תוכלי להתחזק פיזית ונפשית, את תוכלי לחזור ולהשקיע בעבודה, את תוכלי להיות אמא לגוזל שכבר גדל, את תוכלי להיות משהו שהוא מעבר לשחלות וביציות ורחם.
אני לא זוכרת בן כמה בן זוגך, אבל את כבר לא ילדה. לפי הערכת הזמן שכתבת, גם אם תתחילו את הפרוצדורה מחר, את תהיי בערך בת 44 כשהאימוץ ייצא אל הפועל.
אני כותבת את הדברים הללו בכאב, כאב גדול כמעט כמו הכאב שחוויתי כשקיבלתי את ההחלטה שלי, אבל נראה לי שזה הזמן לשחרר את הדך שבה הלכת עד כה, ולעבור לדרך אחרת, כזו שהאופק והסיכויים בה גדולים משברירי אחוזים.
 
המוח לגמרי נוטה לאימוץ (מאז ומעולם)

אבל משנכנסנו לנסיונות להרות, וחווינו לידה שקטה והפלות חוזרות, נהיה ללב שלי קשה כ"כ לותר.
כל פעם זה עוד סבב אחד... הרופאים דוקא לגמרי אופטימיים ואני נסחפת איתם שוב ושוב.
אבל הגוף כבר עייף מאד וגם הנפש ובעיקר מיציתי את השנים האלו שבהן הכל בהולד.
אני לא חושבת על טווח זמן ארוך בטיפולים, זה ממש חודש בחודשו, לכן גם "קל" להמשיך שוב ושוב, עוד סבב אחד כל פעם ועם זאת זה כבר כמעט שנה.

בעבר אימוץ היה החלום שלי.
לא ראיתי שום טעם בלהביא לעולם עוד ילדים, כשיש כאלו שגדלים בבית יתומים.
גם היום אני לא באמת רואה בזה טעם, כשמצליחה להפעיל את המוח, אבל הלב שולט פה עדיין ביד רמה.
אנחנו בסוף הנסיונות כנראה (תמיד משאירה אופציה אחרת, כי אני או הוא עוד עלולים לרצות לפתוח לדיון מחדש), רק קשה לשים ממש קו אדום. אם וכשיושג הריון, אני מאמינה שעליו יקום ויפול דבר.

הגיל מאד מפחיד אותי וגם השנים שעוד יעברו עד שנזכה לגדל עוד ילד, אם באימוץ וחייבים באמת להיות מודעים.
אנחנו יכולים בשוטף לממן עוד ילד וגם עוד שניים, כנראה שלא נוכל לממן להם דירות כשיגדלו, אבל גם לעצמנו אנחנו לא באמת יכולים לקנות בית (את החסכונות אנחנו משקיעים בטיפולים ובאימוץ).
יש לנו עזרה מהמשפחה במגורים וזה המון.

קשה לי בעיקר עם הלימבו.
מקנאה בכל מי שמצליחה להחליט. לא משנה בכלל הכיוון, רק להחליט על כיוון וללכת איתו.
 

אמאלוסי

New member


אני איתך, אם הייתי במקומך, לא הייתי מפסיקה טיפולים. כל עוד את מייצרת ביציות, כל עוד FSH לא 45, יש תקווה. עד שיקרה נס, או , במקרה הפחות טוב, עד שבעצמך תגידי שדי. אם הבנתי נכון, את ביולוגית ומבינה יותר מאישה ממוצעת.
לגבי בן הזוג - לגברים יש פחדים משל עצמם - שיהיה קושי כלכלי וכדומה. אני מכירה את זה מהבית - כשבעלי הבין שהחזרתי שני עוברים בסבב החזרות אחרון, הוא היה בדיכאון, ממש כעס עלי. למרות שזה היה מאוד מחושב ובמודע, תאם גיל, מצב זרע, היסטוריה והכל.
בסוף, מסתדרים. מקבלים בגדים, עגלות וצעצועים יד שניה (אני אופטימית בשבילך), במעונות של תמת יש הנחות וכן הלאה.
בעיני, יותר חשוב מפלוס בבנק - הרגשה שתחיי איתה עד גיל 80 (שזה גיל ממוצע לנשים ועד שנגיע לשם, זה עוד יגדל) - שעשית מקסימום. השתדלת. ומה שיצא - יצא.
דרך אגב, אני ממש שמחה שיש אופציה לאימוץ בחול, למרות שעכבתי אחרי נושא לא בתשומת לב רבה, חשבתי שמדינות סוגרות את האפשרות הזאת אחת אחרי השניה....
אני מחזיקה לך אצבעות.
מקווה שלא פגעתי בך בכל מה שכתבתי...
 
ממש לא פגעת


האופטימיות שלך מקסימה.
הלוואי שגם לי היתה יותר ממנה, זה היה מקל עליי לשחרר מחשבות ופשוט לצעוד הלאה, לכל כיוון וכנראה במקביל, כי אני כזו, אוהבת תכניות חלופיות.

בן הזוג חיי בפחדים. ואני רואה שזו באמת נטייה כזו של גברים בעיקר, אם כי מודה שכשלפעמים הוא קופץ לו ראש למשהו, אני מייד תופסת את העמדה הזהירה והחוששת, ההססנית והמחושבת.
כך היה עם אימוץ, שנים שלא הסכים בכלל לדון בזה. שנים של שיחות ובקשות ותחינות - כ"כ רציתי לאמץ וגם כ"כ רציתי להפסיק את המירוץ לילודה כשאני כל הזמן מפסידה בו, להגן על הגוף והנפש שלי והוא ביקש כל פעם עוד קצת. שם וטו על אימוץ. קבע שזה קו אדום עבורו.
עכשיו הוא מוכן, בשבילי, בשבילו, בשביל הילד המתוק שלנו ששנינו צמאים לתת לו אח/אחות. לא סתם מוכן, הוא אול-אין, לרמת הלעצור טיפולים ולשים את כל הקופה על אימוץ !
ופתאום אני מוצאת עצמי מושכת במושכות קצת... היי, היי, הויסה !
אולי עוד נסיון אחד ? אולי הרופא הזה יצליח ?
אולי הפעם זה יעבוד ?

הפתרון שריצה את שנינו היה למקבל.
רק שכלכלית הוא קשוח ממש ונשלם עליו מחיר בהמשך, כי נפסיד מכאן או מכאן, אבל אולי עדיין זה שווה את זה.

לגבי אימוץ מחו"ל - עם האיחוד האירופי, רוב מדינות אירופה סגרו את שעריהן לאימוצים מחוץ.
ברוסיה יש עדיין כמה שמאפשרות מעט אימוצים בשנה. ממש מעט. משהו כמו 10 ילדים בשנה לישראל. לכן מדובר בהמתנה של שנים.
 

שירהד1

Member
מנהל
ואו- קראתי פעמיים-

כמובן שמדובר על התלבטות מאוד אינדיבידואלית, אישית וזוגית.
התייחסת בדברייך לפן הכלכלי, שהוא מאוד משמעותי. ואני רוצה גם להתייחס לפן הנפשי- מה זה אומר עבורכם אימוץ? האם אתם מוכנים לכל המורכבות הכרוכה בכך? ושוב- אני לא מתייחסת לפן הכלכלי, אלא דווקא לקשיים והמורכבות בפן הרגשי. האם שוחחתם עם משפחות שאימצו? ילדים שאומצו וכעת הם בוגרים ויכולים לשתף? שוחחתם על כך עם עובדת סוציאלית שמומחית לעניין?אני מתארת לעצמי שיש פורומים או קבוצות פייסבוק רלוונטיות...
האם יש לכם הכוחות לגדל ילד שהרקע שלו מורכב? שהרקע הגנטי שלו לא ממש ידוע?...
בנוסף, גם אם מאמצים תינוק- יום אחד יגדל, ירצה אולי לפתוח את תיק האימוץ, ועוד לפני כן- צריך יהיה להתמודד יחד איתו עם הרבה מאוד נושאים רגשיים מורכבים שיעלו. והם יעלו.
אני לא רוצה לרפות ידייך. אבל ביקשת הסתכלות רחבה יותר, אז משום שאני לא יכולה להחליט עבורכם וגם לא לראות את כל התמונה הכלכלית, הפגזתי בשאלות. הן אמנם מורכבות, אך שניכם צריכים בעיניי לתת עליהן את הדעת.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
תודה שירה על המחשבה

תמיד אפשר לסמוך עלייך לפתח דיון ולהעלות עוד נקודות למחשבה ולדיון


העלאתי בעיקר את ההתלבטות הכלכלית, כי על השאר דנו וחשבנו המון.
אני מטבעי אדם חוקר. כל החלטה שלי מבוססת תמיד על למידה ואיסוף ידע, על התייעצויות עם מנוסים ומלומדים ממני ועם אנשי מקצוע, על קריאת מאמרים וכתבות ועוד. ידע נותן לי שקט (יחסי בלבד, אבל עדיין. הרגשה של קצת יותר שליטה).

בן זוגי הוא עו"ס. אמנם מתמחה בגיל הזיקנה אבל עובד עם ומכיר אנשי מקצוע בתחום האימוץ. התייעצנו עם מחלקת הרווחה בארץ ועם ראש העמותה היחידה כרגע, לאימוץ ילדים מחו"ל, שתיהן עוסקות במלאכה מזה עשרות שנים וליוו משפחות וילדים רבים.
הצטרפתי לקבוצות יעודיות בפייסבוק ושוחחתי בפרטי עם מס' אנשים, אם כי רובם אימצו לפני 10 שנים ויותר (זה הרבה פחות שכיח בימינו מסתבר) ואני בטוחה שיש אתגרים חדשים היום, שלא היו פעם, עם כל המידע הזמין והתקשורת הכ"כ זמינה כל הזמן והאכזריות של אנשים על המקלדת...
הכרנו אפילו שלוש משפחות שאיתן שוחחנו ונפגשנו ממש.
האתגרים רבים וברורים וללא ספק נידרש לתת מענה לדברים שונים מאשר אלו העולים בין אחים ביולוגיים.
בבוא הזמן, אני אדע לבנות לנו מאגר של תמיכה - אני די טובה בזה וזה משהו שמאד עוזר עליי ומקל עליי, אין לי ספק שלא נתמודד עם זה לבד.
גם עם גידול של ילד אחד איני מתמודדת לבד, אני אוהבת גם עכשיו להיעזר וללמוד כל הזמן, כדי להתמודד עם כל האתגרים של כל גיל ועם עצמי, בנושא הזה של הורות.
דיברנו עם כמה ילדים מאומצים בוגרים (בגיל צבא), המעניין היה שכולם טענו שהם מאד שלמים ושמחים בהורים המאמצים שלהם ושבכלל לא מעניין אותם לחפש או ללמוד על הביולוגיים. אולי זה עוד עניין של חוסר בשלות עדיין ואולי זה ישאר כך. בעיני חשוב שהאופציה תהיה קיימת עבור ילד מאומץ.
לצערי באימוץ מחו"ל, היא לא קיימת. אלו "אימוצים סגורים" בהם זהות ההורים הביולוגיים נשארת סודית ולא תפתח לילד לעולם. בארץ זה הפוך לגמרי - נוטים יותר לתת ילדים לאומנה ארוכת טווח, לא משחררים כ"כ ילדים לאימוץ וגם כשכן, הילד תמיד יוכל בגיל 18 לבחור לחפש את הוריו הביולוגיים ולחדש קשר, אם הם ירצו בכך גם. אני רואה את זה כדבר חיובי מאד. לצערי ההליך בארץ הוא מסובך הרבה יותר וארוך עוד יותר ופעמים רבות מסתיים בילד שחוזר למשפחה הביולוגית - וזה קו אדום עבורי כרגע, לא חושבת שאעמוד בזה. לפחות לא אני של היום. מי יודע מה ילד יום.
 

שירהד1

Member
מנהל
יפה מאוד!!- אתם ממש רציניים.

נשמע שאתם מכוסים מכל הצדדים, ושיש לכם הרבה מאוד ידע. עשיתם ממש עבודת מחקר, כמו שצריך.
רק עוד משהו קטן וחשוב לגבי אימוץ- לאחרונה עלתה לכותרות "תסמונת האלכוהול העוברי", בעיקר בנוגע לתינוקות שאומצו מרוסיה. לידיעתכם, או שבעצם אתם כבר מודעים לעניין ולבעייתיות.

אני מאחלת לך בכל ליבי (!!!!!) שתזכו לגדל ילד נוסף, בדרך כזו או בדרך אחרת. בכל דרך שתבחרו ללכת בה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
האמת שזה ממש לא פיסת מידע חדשה

וקצת חורה ופופוליסטי שהארץ העלו כתבה כך, לא קשורה לכלום, כאילו התגלה משהו חדש....
בעיני זה נושא חשוב ודגש שצריך להיות מודעים אליו בכל אימוץ - לרוב ילדים המועמדים לאימוץ, מגיעים הרי מהשכבות הכי חלשות ולא פעם יש גם מעורבות של אלכוהול, או גרוע יותר סמים קשים, בהריונות האלו.
הנזק אגב הוא לא חד משמעי ולא ידוע מראש כמובן ויש הרבה ילדים שנחשפו ברחם לחומרים כאלו ולא יסבלו משום השפעה לטווח הארוך ועדיין, חשוב לדעת.
בעמותה המדוברת לא שוקלים בכלל אימוץ של ילדים שידוע שהאם שתתה או השתמשה בסמים בהריון (אם כי אין לי ספק שזה לא מידע שיהיה תמיד זמין).
לא חושבת שזה באמת נפוץ יותר דוקא ברוסיה, אלא בכל מקום בשכבות המוחלשות, אבל לא יודעת סטטיסטיקות ורוסיה ספציפית היא המקום היחידי שעוד מאפשר אימוץ כרגע לישראלים.

תמיד מעט מצחיק בעיני שכשאנשים שוקלים אימוץ, הם יותר בודקים את "פה הסוס" מאשר לו עברו את ההריון בעצמם. אף אחד לא מבטיח לי שילד שאלד אני לא יפתח חלילה בעיות בריאות, התפתחות, רגשיות וכו... ועד לפני כמה שנים קצרות עוד לא היתה בכלל אזהרה רשמית שלא לשתות כלל בהריון ואפילו היו שהמליצו על כוס יין אחת לשבוע
.
בכל מקרה, ככל שניתן, ברור שבודקים היטב, אבל לא הכל בשליטתנו.
 

שירהד1

Member
מנהל
מה שדיברתי עליו לא כרוך בכוס יין אחת לשבוע...

בכל מקרה, כל הדברים שאת כותבת נכונים. ברור שלא הכל בשליטתנו, וכולנו עושים את המיטב כדי לזכות בחיים טובים, ולזכות גם את ילדינו בחיים טובים.
הכל הוא בגדר השתדלות. אין הבטחות בשום תחום לבריאות טובה ולאיכות חיים טובה. כולנו חיים עם תחושה של הרבה חוסר שליטה, ומנסים ומתאמצים ומשתדלים ככל הניתן, ובעיקר- מדחיקים את הרע, או משתדלים להדחיק
.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
מדהימים! בהצלחה בכל דרך שתבחרו!

אנחנו גם במחשבות על אימוץ, אז מזדהה מאוד.
אני מכירה מקרה של ילד שחזר למשפחה הביולוגית, ואני גם מרגישה שלא אוכל לעמוד בכך.
 
כן, זה משהו שקורה לא מעט מסתבר בארץ

כי ישראל, מטעמיה השמרניים, ממעטת לאשר אימוצים ומשאירה ילדים באומנות לאורך שנים, עם אופציית חזרה למשפחת המקור.
ועדיין לאחרונה כבר הכרתי שני זוגות שאימצו בארץ ואף טוענים שההליך לא היה מסובך וארוך כמו שמאמינים. שני הזוגות אבל אימצו אחים אתיופיים - וישראל משום מה מקדמת בתור את מי ש"מוכנים" לאמץ ילד אתיופי וודאי את מי שמוכנים לאמץ אחים ולא להפריד.
 

ציטה 9

New member
וואו, ויקטור החתול

היי. מקווה שלא נדחפת פה לשרשור. פשוט המחשבה על אימוץ הייתה תמיד אופציה מבחינתי ורק לפני כמה שנים, כשהתחלתי את המסע הלא מתגמל שלי זה ירד מהפרק, בעיקר כי הבנזוג לא מעוניין והוא בכלל אבא לילדה שנמצאת פה חצי שבוע.
בימים האחרונים מתחילה לחזור לזה ואני רואה שעשית כבר דוקטורט קטן. אפשר לפנות אלייך בפרטי?
 
אשמח לחלוק מהידע שהרוחתי בינתיים

אם כי עדיין רב הנסתר על הגלוי עבורנו כי אנחנו ממש בתחילת תהליך, אבל בכיף !
 
למעלה