התייעצות עם אימהות חד הוריות
ובלי קשר, כמובן שכולן יכולות להגיב לי. אני אמא לילדה בת שנה ושמונה חודשיים. אני כרגע בשלב שאני כבר משתוקקת לצאת לעבודה, הילדה שלי כאשר היא הייתה עוד תינוקת התקשתה עם בקבוקים ולא שיתפה פעולה. קניתי לה כל כך הרבה סוגי של פיטמות ובקבוקים, מוצצים ומה לא, העיקר שתלמד לקחת - אך ללא הצלחה. בבית חולים היא איבדה משקל די רציני בגלל שגם שם לא לקחה בקבוק. אני שהתכוונתי להמשיך בעבודתי שהייתה לי - לא התמזל מזלי להמשיך לעבוד, אז מצאתי את עצמי עם התינוקת שלי בבת מטפלת בה 24/7. היום היה השיא ששבר אותי כל קטע האימהות. מצאתי עבודה והייתי צריכה להשכים מוקדם, הרדמתי את התינוקת מוקדם, אבל משום מה, כל עיניין של להשכיב אותה מוקדם לא עזר לי ומצאתי את עצמי יושבת ובוכה כי לא הצלחתי להשתחרר ממנה, היא נהייתה פתאום עירנית והתרוצצה בבית ושיחקה במשחקים שלה. אני שרציתי כל כך להתכנן ולצאת, היא הקדימה אותי ונהייתה עירנית וחסמה אותי מכל הבחינות -- להתכונן בנחת ולצאת בלב שקט. הבית שהשכרנו אני ובן זוגי דומה יותר למין סטודיו, לא היה לי איפה לברוח ממנה ולנסות להתעלם ממנה, אלא איפה שלא הלכתי היא באה אחריי. חוץ מהשירותים שיש לו דלת, לשאר הדברים אין דלת, אז לא היה לי איפה להתסגר כדי שלא תראה אותי. נגיד אם לא הייתי מתייחסת אליה, אז היא הייתה צורחת, בוכה בכי קורע שמלווה בצרחות רצחניות שבסופו של דבר קורה שהיא מקיאה את הנשמה. אז אני שמכירה את ההתנהלות שלה במצב הזה, נישברתי, וויתרתי ופשוט דמעות לא הפסיקו לזלוג מעצמן, והיא בנתיים הייתה עסוקה במשחקים שלה.... בשעה 05:30 שאני הייתי אמורה להתכונן ולצאת בשלווה, היא השביתה אותי ולא הייתה לי שום אפשרות להכין את עצמי, הסעה הייתה אמורה לצאת 06:30 וידעתי שאני בחיים לא אספיק כי אין מי שיחזיק לי אותה ויעסיק אותה. ונגיד התעלמתי ושמתי אותה בלול, היא הייתה צורחת, צועקת, מקיאה ובעקבות כל זה אז היא הייתה מעירה את אבא שלה שאמור לקום שעה וחצי אחריי שאגב לו יש בעיית שינה, אז על מנת למנוע את כל זה, וגם כדי למנוע מעצמי להישבר, כי נפשית, לצאת מהבית שהיא עוד בוכה (ועוד תבכה עוד יותר כשאני יוצאת), ועוד לא לוויתי אותה אני עצמי למעון בפעם הראשונה שלה (הכנתי לה הכל בשביל המעון שלה) אז להתחיל לעבוד במצב הזה בתור התחלה, בתהייה מה איתה ואיך היא - היא ממוטט אותי. הבן זוג שלי גדל כבן יחיד ומאוד לא מסתדר איתה, אני שגדלתי עם חמש אחיות ביודעת איך זה עם ילדים, וגם טיפלתי באחיין שלי והשתפשפתי בעקבות זה, אז קל לי מבחינת ללמוד ולהפנים בנוסף לאינטואיציה האתמהית שיש לי. כשהם לבד והיא לא רוצה אותו, אז היא גוברת עליו ואני קשה לי מאוד לסמוך עליו כי אני יודעת שהוא לא יודע כלום על ילדים, גם אם ילמד, עניין היישום מאוד מסובך לו... היה רגע, שבו כאשר אני הייתי בתוך עצמי עם המחשבות שלי, ישבתי עם הראש למטה מחזיקה עם הידיים את הראש, פתאום ראיתי את הבת שלי מנסה להרים את הראש שלי, וכאשר הרמתי את הראש והסתכלתי עליה היא אמרה לי: " I LOVE YOU" תוך כדי שהיא מצביעה עם האצבע שלה עליה (כאילו, אני) כפי שאני לימדתי אותה... הרגיעה אותי, גרמה לי לחייך, אבל המועקה שאני לא אצליח עם הקושי הזה השתלט עליי במהרה. אני אולי נשואה, אבל מרגישה חד-הורית. ולכן רציתי לשאול את האימהות החד-הוריות בעקבות זה איך אתן לא מתמוטטות כאשר ילד חוסם אותכן מלעשות את מה שרציתן לעשות ועוד אתן לבד? פשוט איך?
מאוד קשה למצוא עבודות מתאימות לאימהות באזור שאני גרה בו. אם העבודה שלי הייתה מתחילה ב-8 הייתי מאושרת עד הגג והולכת בלב שקט כי ליוותי והכנתי את הילדה שלי ולא הייתי דואגת. אני והוא היינו קמים באותה שעה, אני לפניו אולי כדי להכין את הדברים, הייתי מארגנת את הילדה וייתי נותנת לו אותה מוכנה ונפרדת ממנה בטוב ואז בסוף אני יוצאת לעבודה שלי ואחר כך אני לוקחת אותה מהמעון שלה אשר הייתה אמורה לסיים ב- 16:00... בנתיים המעון בממתינה עד שאני אכנס לעבודה. מכל הסיטואציה שקרה כבר מצאתי את עצמי נשברת וכתוצאהמזה פשוט לא הפסקתי לבכות איזה שלוש שעות... ממש קשה לשלב עבודה וגידול ילדה, לא ציפתי לי שזה כך יהיה
תודה שקראתן מכל ה-
ובלי קשר, כמובן שכולן יכולות להגיב לי. אני אמא לילדה בת שנה ושמונה חודשיים. אני כרגע בשלב שאני כבר משתוקקת לצאת לעבודה, הילדה שלי כאשר היא הייתה עוד תינוקת התקשתה עם בקבוקים ולא שיתפה פעולה. קניתי לה כל כך הרבה סוגי של פיטמות ובקבוקים, מוצצים ומה לא, העיקר שתלמד לקחת - אך ללא הצלחה. בבית חולים היא איבדה משקל די רציני בגלל שגם שם לא לקחה בקבוק. אני שהתכוונתי להמשיך בעבודתי שהייתה לי - לא התמזל מזלי להמשיך לעבוד, אז מצאתי את עצמי עם התינוקת שלי בבת מטפלת בה 24/7. היום היה השיא ששבר אותי כל קטע האימהות. מצאתי עבודה והייתי צריכה להשכים מוקדם, הרדמתי את התינוקת מוקדם, אבל משום מה, כל עיניין של להשכיב אותה מוקדם לא עזר לי ומצאתי את עצמי יושבת ובוכה כי לא הצלחתי להשתחרר ממנה, היא נהייתה פתאום עירנית והתרוצצה בבית ושיחקה במשחקים שלה. אני שרציתי כל כך להתכנן ולצאת, היא הקדימה אותי ונהייתה עירנית וחסמה אותי מכל הבחינות -- להתכונן בנחת ולצאת בלב שקט. הבית שהשכרנו אני ובן זוגי דומה יותר למין סטודיו, לא היה לי איפה לברוח ממנה ולנסות להתעלם ממנה, אלא איפה שלא הלכתי היא באה אחריי. חוץ מהשירותים שיש לו דלת, לשאר הדברים אין דלת, אז לא היה לי איפה להתסגר כדי שלא תראה אותי. נגיד אם לא הייתי מתייחסת אליה, אז היא הייתה צורחת, בוכה בכי קורע שמלווה בצרחות רצחניות שבסופו של דבר קורה שהיא מקיאה את הנשמה. אז אני שמכירה את ההתנהלות שלה במצב הזה, נישברתי, וויתרתי ופשוט דמעות לא הפסיקו לזלוג מעצמן, והיא בנתיים הייתה עסוקה במשחקים שלה.... בשעה 05:30 שאני הייתי אמורה להתכונן ולצאת בשלווה, היא השביתה אותי ולא הייתה לי שום אפשרות להכין את עצמי, הסעה הייתה אמורה לצאת 06:30 וידעתי שאני בחיים לא אספיק כי אין מי שיחזיק לי אותה ויעסיק אותה. ונגיד התעלמתי ושמתי אותה בלול, היא הייתה צורחת, צועקת, מקיאה ובעקבות כל זה אז היא הייתה מעירה את אבא שלה שאמור לקום שעה וחצי אחריי שאגב לו יש בעיית שינה, אז על מנת למנוע את כל זה, וגם כדי למנוע מעצמי להישבר, כי נפשית, לצאת מהבית שהיא עוד בוכה (ועוד תבכה עוד יותר כשאני יוצאת), ועוד לא לוויתי אותה אני עצמי למעון בפעם הראשונה שלה (הכנתי לה הכל בשביל המעון שלה) אז להתחיל לעבוד במצב הזה בתור התחלה, בתהייה מה איתה ואיך היא - היא ממוטט אותי. הבן זוג שלי גדל כבן יחיד ומאוד לא מסתדר איתה, אני שגדלתי עם חמש אחיות ביודעת איך זה עם ילדים, וגם טיפלתי באחיין שלי והשתפשפתי בעקבות זה, אז קל לי מבחינת ללמוד ולהפנים בנוסף לאינטואיציה האתמהית שיש לי. כשהם לבד והיא לא רוצה אותו, אז היא גוברת עליו ואני קשה לי מאוד לסמוך עליו כי אני יודעת שהוא לא יודע כלום על ילדים, גם אם ילמד, עניין היישום מאוד מסובך לו... היה רגע, שבו כאשר אני הייתי בתוך עצמי עם המחשבות שלי, ישבתי עם הראש למטה מחזיקה עם הידיים את הראש, פתאום ראיתי את הבת שלי מנסה להרים את הראש שלי, וכאשר הרמתי את הראש והסתכלתי עליה היא אמרה לי: " I LOVE YOU" תוך כדי שהיא מצביעה עם האצבע שלה עליה (כאילו, אני) כפי שאני לימדתי אותה... הרגיעה אותי, גרמה לי לחייך, אבל המועקה שאני לא אצליח עם הקושי הזה השתלט עליי במהרה. אני אולי נשואה, אבל מרגישה חד-הורית. ולכן רציתי לשאול את האימהות החד-הוריות בעקבות זה איך אתן לא מתמוטטות כאשר ילד חוסם אותכן מלעשות את מה שרציתן לעשות ועוד אתן לבד? פשוט איך?
תודה לך