התייעצות עם משורוולים ותיקים

דיDU

New member
התייעצות עם משורוולים ותיקים

שלום לכולם,
חדשה בתהליך (בשלב הבדיקות לפני אשור הקופה ולפני אשור הועדה).
כל רופא מפנה אותי לבדיקות נוספות. בכל שלב שנראה לי שאני אוטוטו מסיימת צץ עוד משהו.

בכל אופן, כחלק מההכנה, הייתי השבוע אצל דיאטנית בפעם הראשונה. השאלה הראשונה שהיא שאלה אותי היא מדוע בחרתי ניתוח . למה שלא אנסה לרזות בכוחות עצמי. דבריה היו "אחרי שלוקחים שעון לתיקון הוא כבר לא אותו הדבר". היא ציינה שהשנה הראשונה היא ממש ירח דבש אבל הקשיים הם אחר כך.

גרמה לי למעט התלבטות.

קצת על עצמי 104 קג על 159 ס"מ (בקריטריונים).

כבר ניסיתי אינספור דיאטות והצלחתי להשיל, אחרי מאמצים רבים, 16 ק"ג. לאחר כשנה החזרתי הכל.

רציתי לפנות למשורוולים הותיקים ולשאול האם באמת קשה אחרי השנה הראשונה? האם מצטערים שבחרו בניתוח ?

תודה מראש לעונים.
 

kolhazmanim

New member
אני עונה לך כמשורוולת ותיקה

(שנתיים), ויחד עם זאת - כמישהי שלא השלימה את התהליך, כלומר - יש לי עוד לרדת.

תראי,
נקודת המוצא של הדיאטנית שלך היא נכונה: אם רוצים גוף בריא ורזה צריך לתחזק אותו כך.
זאת אמת שיש "ירח דבש", וזאת אמת שאחריו צריך לעבוד. ומי שנכנס לניתוח בלי ידיעה ומוכנות לעבוד - חבל להכנס לניתוח.

מצד שני -
הניתוח הזה הוא ברכה גדולה מאד. כי הוא פשוט עוזר לך לשבוע מהר, וככה גם כשאת בתוך תהליך של דיאטה - את לא מורעבת. את אוכלת די צורכך, משתדלת שזה יהיה אוכל שמתאים לתפריט ההרזיה שלך, ואת לא מסתובבת כל היום בעיניים כלות של "מה אני יכולה לטרוף עכשיו". ובעיניי זאת ברכה עצומה. אני עכשיו עושה איזה תפריט-ניקוי, שגם לאחותי וגיסתי הוצע לעשות אותו ושתיהן אמרו שזה מעט מדי אוכל בשבילן, ובשבילי זה אחלה תפריט... ואני שבעה.
ולא סתם ציינתי שלא הגעתי למשקל היעד, כי לכאורה יכולתי ממש להתייאש - כבר שנתיים אחרי והורדתי רק חצי מהמשקל המיותר. ובכל זאת אני שמחה מאד כי בלי הניתוח - גם את זה לא הייתי מצליחה להוריד, וגם את מה שבע"ה אני מתכננת להוריד הלאה - זה היה עלול להיות הרבה יותר קשה.

לסיכום:
להכנס לזה אם את מוכנה לעשות גם תהליך נפשי יחד עם הדיאטה, ולדעת שהניתוח הוא רק קביים - הוא עוזר לך ללכת, אבל הוא לא הרגליים שלך בעצמך.
אני אישית ממליצה בחום.

בהצלחה!
 

גלית 1967

New member
נכון היא צודקת כי הניתוח הוא בקיבה


ולא בראש!
אני שנה ושלושה חודשים אחרי-פחות 50 ק"ג
בחודשים הראשונים הירידה גדולה יותר והתאבון קטן יותר ועכשיו זה משתנה-הירידה איטית יותר ...
והקיבולת שלי גדולה יותר אבל האופציה לבחור במה למלא את הקיבה היא אצלי בראש.
לא קשה לי גם עכשיו לא-אני בוחרת יותר נכון מפעם-וכן גמני אוכלת "אסורים" אבל במידה-לא קונה הביתה את שלל החטיפים שקניתי פעם.
אם אני יוצאת מהבית ולא בטוחה שיהיה לי מה לאכול אני לוקחת איתי סלט ובלי הלתבייש מוציאה ואוכלת.
אני גם הולכת לח" כ .

מאישה שאכלה ללא הכרה אני מחושבת יותר אבל נהנת גם ממסעדות וגם ממתו מידי פעם.
לפני ההחלטה ותוך כדי אני עם פסיכולוג פעם בחודש ודיאטנית.
בקיצור אני לא מצטערת לרגע על הניתוח ואני מקווה שההמשך יהיה כמו השנה שהיתה לי ממש אבל ממש קלה
 

דיDU

New member
תודה כל התשובה - אני מסכימה עם שתיכן

ברור לי שהניתוח הוא רק קביים. לדיאטנית אמרתי שאני נעזרת בניתוח להגיע "לנקודת אפס". אני לא מצפה שהעבודה תעשה בשבילי בלי מאמץ וללא עבודה מצידי אבל הבחירה בניתוח היא כדי להגיע לנקודה שבה רק אצטרך לשמור, וקיצור הקיבה, יעזור לי לשבוע מהר יותר, כפי שציינתן.
בגלל שהאכילה שלי היא רגשית (כמו לרובנו, אנ י מניחה) אני חושבת שכדאי אחרי הניתוח ללכת לפסיכולוג כדי לפתור את הנושא הזה וכמובן להשאר בתמיכה מתמדת של דיאטנית .
חיזקתן אותי. תודה.
 

גלית 1967

New member
זה כמו מעגל סגור לפני הניתוח כי


תראי לפני הניתוח לא מספיק שהקיבה שלי היתה ענקית גם היה לי רעב שהיה בפה-לא בבטן אלא בפה הרגשתי אותו.ושנסתי להסביר פעם לאיזה חבר את הרעב הזה הוא לא הבין על מה אני מדברת.
ואז שהתחתי לחקור הבנתי שהרעב הזה זה הרעב ההורמונלי שבא מהגרלין.
ואכן כמו שאת אומרת הניתוח הביא אותי לנקודת 0 -הגרלין פחת אז אין רעב בפה-יש רעב נורמאלי בבטן{לחיי הגרגורים} חחח.
 

rubi1233

New member
שבוע טוב

אני כמעט שנתייפ אחרי הניתוח אחרי הורדה של כמות לא מבוטלת מתחת לנקודת האפס וטוב לי עם זה כי זה בחירה שלי ואני אחראי לכך.

אבל שיהיה ברור, הניתוח ביקה זה אפ' לא קביים, זה אולי הגומי לקביים, אני אוחז שהניתוח כ"כ שולי שאם המנותח לא הפנים לקראת מה הוא הולך ומה השינוי המהותי והאמיתי שהוא אמור לעבור אז שלא ילך לניתוח כי הנזק יכוליות הרבה יותר גדול מהתועלת <לרוב נפשית>, ואני מדבר כאחד שנפגש עם עשרות אם לא מאות מנותחים ויש לי קבוצת תמיכה <ספונטנית לא יזומה> של מנותחים וכמעט שאין מנותח באזור שלי שלא עבר אצלי סטאז' לפני או אחרי הניתוח.

כלל ברור: הניתוח הוא רק להעביר את המנותח בהחושך אל האור משם הוא צריך ללכת לבד לבד ואין מי שיתמוך כי לא יבינו אותו.

לסיום, אני ממליץ מאוד מאוד על הניתוח אבל אך ורק בתנאי שאת מודעת היטב לדרך החדשה שבחרת לעצמך.

ולגבי הבדיקות, אין מה לעשות כולנו עברנו את זה ותמיד יהיו רופאים שיבקשו עוד בדיקות תעשי אותם זה לטובתך.

דיאטנית? זה תפקידה, תגידי לה תודה ותתקדמי הלאה.
 

דיDU

New member
קבוצת תמיכה

הי,

איפה נמצאת קבוצת התמיכה? אשמח לבוא ולשמוע מאנשים עם ניסיון.
אף פעם לא מזיק לשמוע עוד מידע.

תודה
 

rubi1233

New member
היי

קבוצת התמיכה הינה בקבוצה בווטסאפ שם שואלים ועונים, ומי שמעונין להיפגש אני נפגש בכייף כשיש צורך.
 

מרים 882

New member
אני משורוולת 3 שנים

מאושרת מהניתוח.
לא קשה ,צריכים מודעות.
אני הרגשתי שבשנה הראשונה הניתוח היה העיקר
ועכשיו אני נותנת את הטון.
ירדתי 43 ק'ג צריכה עוד 10.
 

גברת ע

New member
גם אני ככה...

אומנם לא שלוש שנים, אבל גם ירדתי 43 ונתקעתי עם ה10 האחרונים.
למרות שבינינו, הייתי רוצה לרדת את ה10 האלו אבל גם אם אני אשאר במשקל שלי היום לא אכפת לי.
 

ליבי3617

New member
תשובות

השנה הראשונה נקבעה למעשה כשנה לשינוי הרגלים.
אני לא חושבת שהשנה הראשונה היא ירח דבש בהרבה מעבר לשנים שאחרי.

הניתוח עוזר לך לסגל הרגלים בלי להיות רעבה כל הזמן. כי זה מה שקורה בדיאטות רגילות, נכון?
אני מצאתי את עצמי רוצה להיות "ילדה טובה" מבחינת הדיאטה ועדיין אוכלת סלט גדול, קופסת גבינה, ביצה וארבע פרוסות לחם לפני הניתוח.
כמובן שזה לא עצר אותי מלנשנש אחר כך שוקולדים בכיף אדיר.

אחרי הניתוח קודם כל ההגבלה הכמותית נותנת את האות (וכן, גם שש וחצי שנים אחרי הניתוח כמוני).
אחר כך זה עניין של מצפן ערכים, כמה זה חשוב לך לשמור.

כאחת שמכירה הרבה מאד מנותחים, כולל הותיקים מאד, אני יכולה להגיד לך שלא מצאתי אנשים שמתחרטים על הניתוח אלא יותר אנשים שמתחרטים שלא נשארו והתאמצו לעזור לו.
הניתוח נותן הגבלה וזהו.
האיכות נקבעת על ידך. אם תעשי ספורט נקבע על ידך. אם תאכלי טוב או תנשנשי שטויות - זה רק על ידך.

תארי לעצמך שעל כל מאכל או משקה יש תווית מחיר. השאלה היא אם תרצי לשלם אותה ואולי להיכנס לחובות או להשתמש בתקציב המותר ולחיות נכון.
 
למעלה