התייעצות רווקה+ וגרוש+

[tut37]

התייעצות רווקה+ וגרוש+

שלום
אני רווקה ואם לילדה. מזה כחצי שנה בקשר זוגי עם גבר גרוש+2 בחור מקסים. לאחרונה הציע שנעבור לגור יחד בעוד מס חודשים ואף דיבר על ילד משותף. אני מאד רוצה עוד ילד ורואה פה הזדמנות להרחבת המשפחה, אבל לצד השמחה יש חששות. המשמעות של מגורים משותפים זה לעבור לעיר אחרת, לחיות עם 2 ילדים גדולים שיהיו בבית חצי מהשבוע ואני לא יודעת איך יקבלו אותי ואת ביתי. אשמח לשמוע עצות מנסיון מה עלי לקחת בחשבון כשאני נכנסת לחיים משותפים עם גרוש עם ילדים.
תודה

 

[מנסה ומתנסה]

חכי ! !

לפני שאת הולכת להרחיב את המשפחה, כדאי מאוד
שתבחני את המשפחה הקיימת שלך, ואת זו שאת רוצה להיכנס
אליה.
חצי שנה, במושגים של היכרות זה זמן קצרצר, על אחת כמה
וכמה שאת אמורה להכיר גם את המורכבויות של המשפחה.

כמה פרטים ראשוניים להתחיל ולנסות לבחון את הדברים:
בת כמה הבת שלך? בני כמה הילדים שלו?
מה הקשר של בתך עם אבא שלה?
כמה זמן חיית עם ביתך ללא בן זוג?
כמה זמן בן זוגך גרוש?
האם ה"עיר האחרת" היא עיר מגוריו עם ילדיו,
ואם כן מה היתה אינטנסיביות המפגשים ביניכם.
כמו כן - האם את מגיעה לביקורים אצלו / הוא אצלך?
ועוד - מה הקשר של "הילדים הגדולים" עם אמא שלהם?
האם את פגשת את הילדים, האם הבת שלך פגשה אותם?
האם נוצר קשר ביניהם?

 

[זהב טה ו ר]

הממ.... 44?

אם כן, אני מבינה מה הלחץ. השאלה מה הסיכוי שזה באמת יעבוד ואם הסיכוי שווה את הסיכון (שלא תצליחי להיכנס להריון, והבת שלך תהיה אומללה מהסידור החדש - לדוגמא)

אבל מעבר למה שיש לי להגיד על זוגות שקופצים לגור ביחד מהר מדי ולא לוקחים בחשבון את ההשפעה על הילדים שלהם,
באמת שהשיקול הראשון והחשוב במעלה הוא שאת רואה פה הזדמנות להרחבת המשפחה?

לאור הפוסטים שהיו כאן לאחרונה, כנראה שאני מהדור הישן - אני רק מחכה להזדמנות לחיות עם בן זוגי כדי שאדע שלא משנה מה קרה במהלך היום, בלילה אגיע לחוף מבטחים בין זרועותיו

 

[מנסה ומתנסה]

נכון ועוד...

המצב דומה עד זהה אם כן תצליח להיכנס
להריון והבת שלה תהיה אומללה ....

 

[מ י ר י 2 2]

אני חושבת

שלא נכון להכנס לתהליך כזה מתוך מחשבה על הזדמנות להגדלת המשפחה.
כל הקשיים שאת מתארת בהחלט יכולים להיות קיימים, ואולי גם קשיים נוספים. ולכן, נקודת המוצא צריכה בעיני להיות של רצון מאוד חזק, אהבה גדולה, נחישות גדולה ויכולת לנהל תקשורת פתוחה על מנת להתגבר על הקשיים האלה.
אם זו תהיה משאת נפשכם לחיות במשותף, אתם תוכלו למצוא את הדרך להתגבר על הקשיים.

 

[פעם שניה ומיוחדת]

מצטרפת לשאלה ומרחיבה אותה קצת

קודם כל - שלום רב!
אני קוראת סמויה כבר כמה שבועות ומאוד מעניין לי פה.

אני גרושה בת 37 עם ילד בן 3.5
יוצאת 5 חודשים עם גרוש + 2 ילדים בגילאי העשרה (מבוגר ממני ב-7 שנים).
אני פגשתי כבר את ילדיו, והוא את בני. אנחנו נפגשים לארוחות שישי משותפות מדי פעם, או בחגים האחרונים לעל האש אצל חברים של אחד הצדדים. הוא ישן אצלי פעם בשבוע בד"כ אז פוגש את הבן שלי בבוקר.
הכל נעשה בהדרגה ותוך שיתוף הילדים, ונכון לעכשיו (טפו טפו טפו) לא נרשמה שום התנגדות או מחאה משום ילד

בהיותי נקבה...
אני תוהה מה השלב הבא. ברור לי שהשלב הרציני הבא הוא לעבור לגור יחד, אבל הייתי רוצה עוד שלב ביניים שיאפשר לי להבין מה זה לגור יחד, אבל בלי לעשות ממש את הצעד הדרמטי הזה (לעזוב דירה, לעבור לעיר הסמוכה וכו').

אשמח לשמוע מנסיונכם, איך אפשר להתקדם עוד שלב בבדיקת הקשר, בלי להחפז לצעדים נמהרים מדי.

תודה רבה

 

[מנסה ומתנסה]

לפי התיאור שלך

השלב של מגורים משותפים הוא
מאוד מאוד רחוק. את מתארת היכרות לגמרי שיטחית.
לא מדובר על בדיקת הקשר, מדובר על להיות בקשר !

עד שיגיע שלב המגורים המשותפים, מאוד רצוי שקודם
תשהו האחד במחיצת השני - ולא רק לביקורים של פעם ב...
קודם תתחילו עם להיות זוג - לישון יותר אחד אצל השני (כשהילד שלך עם
בייביסיטר, למשל).
לעשות יחד דברים מגוונים, כולל סידורים, קניות וכו'.
תעשו הכרות עם משפחתו ועולמו החברתי האחד של השני.
בהדרגה - תאחדו את חייכם.
בשלב מתקדם של התהליך תוכלו לבחור לגור יחד, אבל
גם אז לא מחייב דוקא לעבור עיר !

(ולא הבנתי את עניין הנקבה...)

 

[TatyBar]

את גדולה!!

הסברת במילה וחצי את כל התאוריה.
כי מגורים יחד אמורים לבוא, כשכל החיים כבר יחד. ואז גשהכל מאוחד והכל פתוח והכל השתלב והכל הסתנכרן והכל זורם והכל יחד ורגיל ושגרתע, אז, המעבר למגורים משותפים הוא סגירת הקצוות.
ואז הוא נכון ובריא.
אבל האנשים ששואלים כאן (בעיקר נשים), רוצנות את העגלה לפני הסוסים.
הן רוצות לעבור לגור יחד, כאמצעי לאיחוד החיים.
וזה בפירוש מתכון לאסו.
בייחוד כשמעורבים ילדים.

את מעולה.
הבהרת את הנקודה הכי חשובה.

 

[מנסה ומתנסה]

אני באמת חושבת שכשמעורבים...

ילדים הסיכון הרבה יותר גדול
(אחרת - סתם עלולים להתאכזב ובזה נגמר).

(ותודה על המחמאות

)

 

[chili3]

אהבתי מאוד את מה שכתבת...

"כי מגורים יחד אמורים לבוא, כשכל החיים כבר יחד. ואז גשהכל מאוחד והכל פתוח והכל השתלב והכל הסתנכרן והכל זורם והכל יחד ורגיל ושגרתע, אז, המעבר למגורים משותפים הוא סגירת הקצוות"

אבל, ובלי שזה יתנגש
מותר לשאוף לשם כבר בדרך

 

[וכשאני לעצמי]

אם אלה היו באמת דרישות הסף

אף אחד לא היה עובר לגור ביחד
עוברים לגור ביחד כשבא
סוגרים חצי מהפינות תוך די תנועה
מתווכחים על החצי השני
והילדים לא עשויים מסוכר, ולא צריכים עטיפת צמר גפן הם פחות או יותר מסתדרים

 

[זהב טה ו ר]

לא יודעת מה איתך

אני לא הייתי רוצה שהילדים שלי יתארו את שנות ההתבגרות שלהם כ"פחות או יותר הסתדרנו"
(אהה... אבל העיקר שאמא היתה מבסוטית)

 

[וכשאני לעצמי]

את אותו דבר הייתי אומר גם על מגורים בנפרד

גם אז הילדים פחות או יותר מסתדרים
האם היית רוצה שהם יגידו "פחות או יותר הסתדרנו, אבל העיקר שאמא הייתה לבד?"

 

[mother cat]

 

[פעם שניה ומיוחדת]

תודה ומפרטת

קודם כל המון תודה על ההתייחסות.

ראשית, ההכרות היא לא שטחית, אנחנו מכירים את החברים, היינו בסופי שבוע משותפים, ומתוכננים עוד, ואנחנו נפגשים מספר פעמים בשבוע, אם כי לא כולן עם לינה, בעיקר בשל המגבלות הטכניות בשלב זה.

לגמרי ברור לי שמעבר לגור יחד הוא עוד רחוק,
והשאלה שלי הייתה באמת - איך מעלים את המינון, כשלכל אחד יש חיים שלמים בתוך הבית והמשפחה שלו **לפני** שעוברים לגור יחד.

סתם דוגמה קטנה... אני עושה קניות בסופר עם הבן שלי באחד מימי השבוע אחרי הגן. הוא עושה בשישי ב- 8 בבוקר.
האם הכרח לאחד את הסידור הזה?? כי ממילא כרגע יש 2 מקררים... ומבחינתי, אני אשמח לוותר על הפעילות הזו שאני לא אוהבת ושהוא ישאר עם ההרגל שלו לקנות בימי שישי...

אז שוב לחדד את השאלה - האם השלב הבא הוא איכשהו למצוא (טכנית) את הדרך להעביר מספר לילות בשבוע יחד כדי להכיר יותר לעומק את השגרה? לבלות סופ"ש מלאים יחד?
מה עוד?

 

[זהב טה ו ר]

זמן, זמן, ועוד זמן

אני לא חושבת שצריך ליזום דברים כרגע, ובמיוחד שהילדים שלכם הם לגמרי בקבוצות גיל שונות, אלא פשוט לתת לזמן לעשות את שלו, ולשתף הרבה.
אמנם לא הבנתי את דוגמת המקרר, אבל...

האם הוא שותף להחלטות שלך לגבי ילדייך? ואת - לגבי ילדיו? כמובן שההורה הביולוגי הוא זה שמקבל את ההחלטה הסופית, אבל האם אתם מדברים על הנושאים הללו?
תתארי מצב שתגורו ביחד והבן שלך ירביץ איזו סצנת בכי כי אמרת לו לא על משהו - האם בן הזוג שלך יסכים עם הגישה שלך לניהול הענין? או שיגיד "יאללה, תוותרי לו, אני לא יכול לסבול את הרעש הזה"
ומה יקרה אם אחד הילדים שלו ירצה פתאום לגור איתכם? האם את תתמכי בו כשיגיד לילד "בטח שאתה יכול לקחת את האוטו שלנו היום - אנחנו נסתדר..."

האם אתם משתפים זה את זו בנושא העבודה? האם הוא יודע שאת - לדוגמא - שונאת את העבודה שלך ושוקלת לעזוב כבר כמה חודשים? האם יתמוך בך במעשה כזה כשתגורו יחד ותנהלו משק בית משותף? האם הוא סיפר לך שהוא רב כל הזמן עם הבוס שלו - ואיך את מרגישה עם זה?

האם את מכירה את כל הקריזות של הוריו, אחיו ואחיותיו, הגיסים וכו'? האם הוא מכיר ומבין את האינטארקציה המטורללת שיש לך עם אמא שלך?

שאמשיך?
כל אלו הם דוגמאות למידע שנרכש לאורך זמן. תנו לעצמכם, ובעיקר לילדים שלכם, את הזמן הזה. אל תמהרו לשום מקום. כשתכירו אחד את השניה לעומק, ותצמצמו למינימום את גורם ההפתעה, או אז יהיה זה נכון לשקול מגורים משותפים.

 

[tut37]

תודה

תודה על ההתייחסות. אני לא רוצה למהר לשום מקום. טוב לי בקשר הקיים כרגע איך שהוא. הלחץ למגורים הוא דוקא מצד בן הזוג. לכן רציתי לשמוע מנסיון של אחרים. הנקודות שכתבתם העלו הרבה נקודות למחשבה ובעיקר חיזקו אותי שצריך לפעול לאט ובזהירות.

 

[זהב טה ו ר]

גברים...

רובם לא ממש יודעים להסתדר עם הלבד...

 

[מ י ר י 2 2]

מסכימה שאין מה לחפש את זה טכנית

זה אמור לקרות באופן טבעי, בהדרגה.
תשאלי את עצמך, האם את מעוניינת להתחיל לחבר את ההפרדה שקיימת היום בין החיים שלך ושל בנך כמשפחה לבין החיים שלו עם ילדיו כמשפחה. והאם הוא מעוניין בזה.
יש זוגות שמתאים להם להמשיך בפורמט הזה, ויש זוגות שמתאים להם להתערבב. ולהתערבבות יש גם מעלות וגם מחיר.

 

[chili3]

לדעתי 'כן' לגבי הפסקה האחרונה שלך

אם יש לכם אפשרות למה שהוא לא יבלה יותר אצלך בדירה באמצע שבוע?
שהוא יוכל איתכם ארוחת ערב , שהבן שלך יראה אותו לפני שהוא הולך לישון ואתם תשארו לראות ביחד סרט בסלון...
אולי אפילו להזמין אותו עם הילדים לארוחת ערב באמצע שבוע שבסופה כל אחד ממשיך לביתו
אבל קצת לשבור את התבניתיות של המפגשים עם הילדים בסופ"ש בלבד
משם כבר באופן טבעי אני מניחה שהוא ישאר יותר וזה יהיה טבעי יותר גם לבן שלך וגם לילדים שלו

עוד פעילות 'זוגית' נחמדה היא להשאר בבית בערב 'נטול ילדים' ולהזמין חברים לארוחת ערב בבית
הבישול ביחד, האירוח ביחד.. אפילו ארגון הבית אחרי
יש בו משהו שהוא מאוד זוגי ו'רגיל' ויכול להתחיל לתת לכם ולסביבה תחושה של יחד