התייעצות - תודה לכל מי שמוכנ/ה לעזור

התייעצות - תודה לכל מי שמוכנ/ה לעזור

שלום וחג שמח לכולכם, מבקשת להתלבט אתכם ולשמוע את שני הגרוש שלכם
יש לי בן , בן 14. מקסים
הוא כל חייו היה במסגרות רגילות לחלוטין ןאם תשאלו את מוריו, הם לא חשים בשום חריגות
יחד עם זאת. מאז היותו ילד צעיר הוא מתקשה בפן החברתי. כילד צעיר הוא חווה הצקות מסוגים שונים. זה פסק בכתות נמוכות. יחד עם זאת הוא עם מוטיבציה חברתית נמוכה מאד, מעדיף תמיד להיות מול איזשהו מסך. יש לו עולמות תוכן מלאים שמרתקים אותו כמו אנימה, סרטים, GAMING וכו'. בכולם הוא מומחה. רק שקשה לדבר איתו על דברים אחרים
במשך שנים, נאמר לי וגם אני במידה מסויימת האמנתי שמדובר בחרדה חברתית (כנראה שגם), נטייה אישיותית (כנראה שגם) אבל משהו תמיד הטריד אותי. היום התמונה מעט יותר התבהרה לי . הוא חסר מיומנויות שיחה (נוטה לנאום, מדבר בקול רם מידי על נושאים שמעניינים אחרים במידה מוגבלת, לא מייצר קשר אישי אלא רק סביב תחומי עניין). בחוץ הוא עם אותה הבעת פנים לא משתנה, בבית זה שונה הוא מצחיק ומאד חם. ילדים מספרים שלא ראו אותו אף פעם מחייך .
ניסינו 3 מטפלים שונים. עם אף אחד מהם לא הרגשתי התקדמות וגם הוא לא היה רתום לתהליך. אם כי כאשר הוא נמצא בסביבה חברתית שנוחה לו הוא מאושר. הענייןו הוא שזה קורה מעט מידי. הוא בודד מאד. טוב לו מאד בסביבה המשפחתית אבל הוא כמעט ולא יוצא מהבית למעט בית ספר ומטלות אחרות
יכול להיות שהוא איפשהו על הספקטרום ברמת תפקוד גבוהה ואני תוהה איזו תועלת תהיה באבחון
מחפשת קצה חוט למטפל/ת שונה. איזושהי תובנה
דבר נוסף שלא ציינתי הוא שהוא מאד בררן באוכל אותו הוא אוכל. יש מעט מאד סוגים שמוכן לאכול . אולי יש לזה משמעות כלשהי
תודה למי ששרדה עד כה
 

schlomitsmile

Member
מנהל
שלום לך

מה הביא אתכם לפנות לטיפול?
האם הוא במצוקה?
אם הוא במצוקה, חשוב כמובן לנסות להבין ממה היא נובעת ולחפש לה מענה.
אבל לפעמים המצוקה היא בעיקר שלנו ההורים, ולכן הילד לא נרתם לתהליך,
פשוט אין לו צורך בו.
&nbsp
הבכור שלי אובחן בגיל 13(כיום בן 24), הרבה ממה שתארת מזכיר לי אותו

את שואלת מה יכול אבחון לתרום - אז מנסיוני, כמה דברים:
א)עושה לבנאדם "סדר בראש"- אדם נבון, רגיש ובעל מודעות עצמית,
חש בחוסר הסינכרון בינו לבין הסביבה.
עלול להרגיש שמשהו אצלו לא בסדר, להרגיש רע עם עצמו, אלא אם בא אבחון ואומר לו:
אתה בסדר גמור, אתה פשוט שונה, כמו האיש הכחול מהכבש ה 16
https://www.youtube.com/watch?v=s0-zMceNz8g
ויש עוד "אנשים כחולים" מסוגך.
&nbsp
ב)האבחון גם פותח אפשרות להתחברות לקבוצת שייכות: אנשי הספקטרום.
יש כיום הן בארץ והן בעולם אפשרויות בעולם הוירטואלי כמו גם מחוצה לו,
להתחבר בכל רמת התחברות שנכונה לבנאדם.
(דוגמא אחת מתוך רבות: http://www.acisrael.org/ )
בני-נוער שואבים השראה, עידוד ואומץ מדמויות הזדהות
א"סים (=אנשי ספקטרום) שיצרו ויוצרים דברים משמעותיים בתחומים שונים.
כל עוד הנער לא יודע שהוא עצמו א"ס, שככה קוראים לשונות שלו,
הוא לא יודע איפה לחפש את הקבוצות והדמויות האלה.
&nbsp
ג)המערכת מאפשרת לעתים מענים שתורמים, מועילים.
הבכור שלי למשל סיים יב' ובגרות בכתה רגילה, בעזרת כמה מענים כאלה.
ככל שהגיל עולה, עולים הלחצים, הדרישות והציפיות, בחברה בכלל ובביה"ס בפרט.
לכן גם נער שעד כה לא נזקק לשום מענה בביה"ס, עשוי להתרם מחלק מהמענים שהמערכת מציעה, בכתות גבוהות.
גם לאחר גיל 18, לפעמים ניתן בעזרת האבחון להשיג דברים מועילים בעזרת האבחון.
 
אבחון כן או לא

לאבחון יש משמעויות נוספות. למעשה החיים עוברים לנתיב של חריגות ואני מתלבטת לגבי התועלת שבכך . האם את יכולה להמליץ על בר סמכא בתחום האבחון?
מודה לך מאד על התגובה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
החיים לא עוברים לנתיב של חריגות
אבחון הוא כלי, אפשר לעשות בו שימוש לטובה או לרעה,
כמו שבסכין אפשר לחתוך סלט ואפשר גם חלילה להרוג.
חשוב להיות מודע ולהזהר מהשימוש לרעה בו- ההסללה וכל השאר,
אבל לוותר מראש על התרומה הגלומה בו מרוב פחד, עלול להיות מזיק לא פחות.
אילו הבכור שלי היה מאובחן בגיל צעיר יותר, היה נחסך ממנו לא רק סבל רב
אלא אולי גם נזק שמעיב על חייו גם כיום.
&nbsp
השונות (או חריגות אם המונח הזה עדיף בעינייך
) אינה תולדה של האבחון.
אם או בלי אבחון, אדם שונה הוא אדם שונה.
&nbsp
האבחון, אם נעשה בו שימוש מיטיב, יכול לסייע בסלילת הדרך היחודית,
האישית של מי שהאוטוסטרדה הכללית לא נכונה לו.
הדרך האישית הזאת עשויה לכלול גם עליות וירידות על ומהאוטסטרדה
ו/או נתיבים מתאימים על האוטוסטרדה.
העניין הוא שבעזרת האבחון אפשר להתמקד במה שנכון לאותו אדם
ולשחרר אותו מהסחפות בזרם הכללי והרומס.
&nbsp
סיפרתי לך קצת על הבכור שלי- אז יש לי ארבעה בנים, שלושה מהם א"סים.
מהתגובות של שלושתם עם קבלת תוצאות האבחונים שלהם,
תוכלי אולי לקבל תשובה (לפחות את התשובות שלהם ולכן שלי)
לשאלת התועלת באבחון.
מעניין אותך?

&nbsp
המלצות על מאבחנים תוכלי למצוא בקישורי הפורום
הנמצאים בלשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד,
בסעיף 'רשימות אנשי מקצוע'.
 

grayart

New member
החיים כן עוברים לנתיב של חריגות.

אני לא מסכים עם שלומית.
יש לה תפיסת עולם מאוד חיובית לגבי אוטיזם, היא יודעת איך לגדל את הילדים שלה בדרך שלא בטוח שלהורים אחרים יש את הכילים להתוות אותה.

לאבחנה יש גם מחיר, ומי שלא יודע איך להתמודד עם האבחנה אז המחיר יכול להיות אפילו כבד מאוד.

בחור בן 14, הוא מתפקד, לא יתחיל עכשיו לקבל טיפולים אינטנסיביים שמקבלים ילדים קטנים.
מה שהוא מקבל עכשיו, כנראה יהיה גם מה שיקבל אם יאובחן.

אבחנה עושה סדר?
לא מקבל את זה !
זו אבחנה רפואית שהיא לא באמת מבוססת וכל כמה שנים משתנה.

יש השלכות גם לגבי מוסדות, צבא משרד הרישוי (קושי אפשרי בהוצאת רישיון נהיגה יום אחד)
ואולי הכי קשה זה הסטיגמה והדעות הקדומות שקשורים למילה אוטיזם.
לא חסרים אנשים מאובחנים שרואים את עצמם כדפוקים ועלובים בגלל שיש להם בעצמם גם אבחנת אוטיזם וגם סטיגמה ודעה קדומה על אוטיסטים.
שלא לדבר מה היחס של הסביבה לאדם ברגע שהם מגלים שיש עליו תוית שכזו.

שלומית הציגה צד וניסיון מאוד חיובי.
בגיל 14 בהחלט יש מקום לשקול טוב טוב האם לאבחן ולהוציא תוית רישמית שווה את המחיר.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
יש לא מעט מבוגרים שעוברים אבחון
הם עושים זאת לאו-דוקא בשביל טיפולים
(למרות שגם עבור מי שמעוניין בטיפול יש טעם להבין שעניינים מסויימים אצלו
נובעים מהווייתו האוטיסטית ולא ממשהו בעייתי, טעון טיפול),
הם עושים זאת לרוב בשביל אותו "סדר בראש", בשביל שיהיה להם מידע חיוני
לבניית המשך מסלול חייהם באופן שנכון להם.
רבים מעידים שזה גם פותר ומסייע במערכות יחסים משמעותיות,
אנשים קרובים סוף-סוף מתחילים להבין אותם.
יש גם הבנה הדדית פתאום של הפערים התקשורתיים במערכת היחסים.
(לעניין זה מומלץ לצפות בסרט התיעודי 'תפקוד גבוה',
אאל"ט נמצא בסעיף סרטים בקישורינו).
&nbsp
רבים מהם גם נוהגים. גם מי שאובחן כבוגר צעיר והוציא רשיון מאוחר יותר
יצא נשכר מההבנה של מה ולמה הוא צריך כדי ללמוד נהיגה.
&nbsp
אני לא מציגה צד ונסיון מאד חיובי ולא רואה הכל ורוד, רחוק מזה לצערי...
דוקא בגלל שמכירה על בשרי את הקשיים, הסבל, המצוקות, התהומות------
אומרת שמנסיוני, לא טוב לאדם הצעיר לצאת למסלול החיים קשור-עיניים,
בלי ידיעה בסיסית שהוא ברבור ולא ברווזון מכוער,
(לא שברבורים טובים מברווזונים, אלא שבתור ברווזון- קרי נ"ט- הוא לקוי,
ובתור מה שהוא באמת, הוא אחלה).
&nbsp
אבחנה רפואית או זהות- תלוי בעיניי המסתכל

ולכן עניין של בחירה.
(קצת כמו השאלה האם יהדות היא דת או לאום-
זה אולי התחיל מדת, אבל כיום יש הרבה יהודים חילוניים).
&nbsp
ברור שיתקל באנשים שינסו לעשות באבחון שימוש מזיק, נגדו.
עד גיל 18, אנחנו ההורים נגן על הילדים מפניהם, נרחיק אותם מהם,
ותוך כדי כך נדגים להם איך עושים זאת
כדי שבבגרותם יידעו לעשות זאת בעצמם.
&nbsp
אין לצערי מנוס ממפגש עם האנשים האטומים האלה
שפוסלים ומתעמרים בכל מי ששונה מהם,
כך או כך. גם בלי אבחון.
מודעות עצמית מאפשרת לעמוד מולם.
בלעדיה, הא"סים הצעירים יוגשו לאלימים האלה על מגש של כסף.
ואיך תהיה להם מודעות עצמית להיותם "אנשים כחולים"/ "ברבורים"--
שונים לא פחות ראויים-
אם אין להם אוצר מילים לחשוב ולדבר על זה, אם אין להם שם לשונות הזאת,
שלא לדבר על קהילה אוטיסטית להזדהות איתה, להתחזק ממנה?
&nbsp
אם מאד נרתעים מאבחון, אם מוכנים לוותר על מענים שמוצעים ע"י המערכת,
וחלקם מתאימים וחשובים לחלק מהאנשים לפחות חלק מהזמן
(ובגיל 14 יש בהחלט סיכוי טוב שיוכל להפיק לא מעט מזה
ולחסוך מעצמו אי-אלו צלקות לעתיד. כמו שאמרה לי פעם אשה חכמה אחת:
"שלומית, תפסיקי לפחד מהמערכת ותתחילי לגרום לה לעבוד בשבילך")
אפשר לשקול להסתפק באבחון עצמי:
מפגש של הבנאדם עם טקסטים, סרטים וכו' של א"סים,
שמביא ל"ירידת האסימון" אצלו, לתובנה- "גם אני!"
&nbsp
יש כ"כ הרבה אנשים שהגיעו למקומות אפלים מאד
כי נפלו לידי אותם אלימים ללא אבחון- מודעות- גב ...
 
תודה רבה!

אני גם נוטה לחשוב שהנזק ההיקפי רב על התועלת.
זאת הגדרה כל כך גמישה ומשתנה
המטרה להקנות לו מיומנויות במסגרת היכולות שלו. לשפר את הרווחה הרגשית שלו
 
למעלה