התייעצות

  • פותח הנושא gui1
  • פורסם בתאריך

gui1

New member
התייעצות

אחות של סבתא נפטרה לפני חודש ולא ידענו אם לספר לסבתא , להלוויה לא לקחנו אותה כי היה חם מאד ולא נראה לי שהיא הייתה עומדת בזה - אולי אני טועה - מבחינה הלכתית שאלנו את הרב אם צריך לעשות לה קריעה של הבגד והוא אמר שלא , כי היא לא תזכור ממילא , וחוץ זמה היא במועדון ולא יושבת שבעה העו"ס במועדון חושבת שיש לספר לסבתא ואולי לקחת אותה גם לקבר , בשבת דיברנו כדרך אגב גם השם של הדודה הוזכר וסבתא שאלה מה שלומה ? אמרנו אחרי זמן מה בסדר וסבתא אמרה העיקר שתהיה בריאה , מה אתם אומרים לספר או לא ?< [ מה גם שייש עיניים של ירושה באופק וזה מממש לא פשוט אבל זה נושא חדש לשרשור
 

ronnyw

New member
בנושא שהעלית.

אני לא חושבת שיש צורך לספר (ושמחתי לראות, שגם דעת הרב כדעתי). רב הסיכויים שלא תקלוט ולא תרד לעומק העניין. במידה ואכן לא תקלוט - ממילא חבל על המאמץ. במידה וכן תקלוט - ייגרמו לה צער ומפח נפש. זו עלולה להיות לה תזכורת לגילה שלה, למצבה, למה שצפוי לה. כולנו עסוקים כיום בלנסות לשפר את חייהם של החולים שלנו, למנוע מהם סבל וכאב לב. למה לקלקל לה? בקיצור - אני חושבת שאין מה לספר לה. אגב, לנושא ירושה - אין שום צורך ליידע אותה מאיפה כספים מגיעים (אם אכן מדובר בכסף). קשה לי להאמין שהיא תבין מה קורה. המשיכו לענות לה על השאלות מסוג "מה שלום האחות" במצח נחושה ובלי לחוש מבוכה על השקר. זה למען שלוות הנפש שלה, וזה שקר צח ולבן !!
 

gui1

New member
בנושא הירושות זה יותר

עניין של אפוטרופסות שצריך למנות ו[ לסבתא כרגע אין אפטאופוס ]ועכגשיו צריך למנות ע"מ לטפל בנושא הצוואה של האחות וזה יעול הליות ממש קן צרעות משפחתי שעד עכשיו נסו למנוע או להתעלם
 
../images/Emo201.gifgui1

תלוי עד כמה היא חולה, עד כמה היא זוכרת, עובדה שהיא שאלה מה שלומה? מצד שני אם היא זוכרת פחות או יותר ,אם היא שאחותה נפטרה תשמע אולי היא תכנס לדיכאון.אז לתת לזמן לעשות את שלו לפי דעתי לא צריך לספר, המחלה מתגברת היא ממלא לא תזכור מי מת מי חי.בשורות טובות
 
לא לספר

אני מצטרף לדיעה שלא לספר. אח של אשתי שחי בגרמניה נפטר אחרי מחלות קשות כולל כריתת רגל. זה קרה לפני שנים, כשאשתי היתה במצב הרבה הרבה יותר טוב ואיש לא חשד שהיא דמנטית במצב אולי התחלתי. היא נסעה לבדה ללוויה שלו, וזכרה זאת שנים. אבל לפני כמה חודשים חיפשה משהו. שאלתי מה ואמרה שהיא רוצה לדבר עם וולטר. אמרתי לה שהוא מת, וזה השפיע עליה מאד. אשתי תמיד היתה קשוחה וגם כיום אינה בוכה. אבל אז ממש בכתה והיתה עצובה מאד זמן מה, עד שכרגיל שכחה. אם הייתי מנחש שכך יקרה, הייתי מתקשר כביכול ואמור לה שאין תשובה. אם היתה נזכרת שוב, הייתי מאלתר מה להגיד, אבל בשום אופן לא הייתי אומר אפילו שהוא חולה.
 
למעלה